חגיגת טעמים את לי,כרם אהובה.

איך כל פרח ועץ בגנך הפורח,

במתיקות סמויה מפיץ טעם וריח.

אך נכנסתי בשער, פרצתי גדר,

וריחו של אדר אז עלה באפי,

ריחה של תשוקה אז נמסך בדמי,

וידי הושטו ביראה,

לקטוף מפרייך המובכר,

וטעמך...

כמתיקות חמצמוצת של פרי לפני גמר.

כרם שלי,כרמי הבתולה,

כטיפות ראשונות של יורה טעמה,

ואיש אף לא ידעה.

וכזולל וסובא לא יכולתי עוזבה,

ובלוטות שבפי עוד שותים לשוכרה,

והמתיקות מתחלפת במרירות מקושטת,

בקליפת פרי תאווה מתומצתת.

ולסיום אקנח כרמי האהובה,

במליחות עדינה של... דמעת אהבה.