[ליצירה]
אוף.
איזה כיף זה כשאף אחד לא מבין אותך. |זועף|
המטבעות הם בכלל לא מה שהקוף באמת רוצה. הוא בסך הכל רוצה לפתוח את דלת הכלוב ולברוח לו אל הג'ונגל, להתנדנד ולהתפרע על הענפים הכי גבוהים.
אבל מנהלי גן החיות מבלבלים אותו, אז גם מטבעות זה משהו.
לפחות שיהיו נוצצים כמו שצריך.
[ליצירה]
כוכב הקופים
השיר מצויין כפי שהיה בראשונה ואינו צריך לא הסבר ולא תוספת.האסוציאציה המיידית לשיר (שעולה לי)
הינה כוכב טלויזיה ידוע-בדרן.
אהבתי מאד את הרעיון והסיגנון.
[ליצירה]
שיר לא בהכרח זקוק להסבר בצידו. אני בטוח שמי שהיה מתאמץ היה מצליח להבין. לא היית צריכה לצרף הסבר לדעתי, אלא לתת עד קצת מרווח של זמן לאנשים פה.
מיוחד מאוד.
[ליצירה]
זה מקסים, ו... ונפלא וכתוב נהדר!!!
הערה קטנה: התקשיתי עם השור- "ורווינו גשם ואוויר." נראה לי שיש לכתוב "ורווינו מ-גשם ואוויר", או "והיינו רוויים מגשם ואוויר".....
[ליצירה]
בוא נגיד
שזה שיר שקל להזדהות איתו,
לפחות בחלק מהדברים...
השיבוץ והדימוי מהתנ"ך מוסיף המון...
ובסוף זה יעבור(את יודעת למה אני מתכוונת, ודי לחכימא ברמיזא)
[ליצירה]
כואב וחזק, לו רק יכולתי להבטיח שזה לא יקרה שוב...
א-ל תאבדי את התמימות בדרך, ואכן החכם ברשו, אבל החכם רגשו יכול מרוב חוכמה להתכהות....
המון אהבה...עוד תגיע ותהי'ה הכי נפלאה בעולם...
[ליצירה]
הממ...
פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה.
ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות.
אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא?
עכשיו אני כבר לא יודעת כלום.
[ליצירה]
*
תודה רבה גם לכל המגיבים האחרים! אתם באמת עושים טוב על הלב!
(ומצטערת שאני כותבת את זה רק עכשיו. המחשב עושה לי בעיות היום...)
ולמי שלא הבין - סביר להניח שהשיר לא מאוד מובן, אבל אני לא בטוחה ששירים אמורים להיות מובנים כבר בקריאה הראשונה תמיד. זה כמו מן חידה כזו שצריך איכשהו לפתור...
[ליצירה]
לא מסכימה איתך.
ספרים הם אולי בדיה, אבל הם משקפים את האמת בצורה הכי טובה. הם יודעים להאיר במציאות נקודות שהיו נשארות מעורפלות לנצח בלעדיהם. מילים יכולות להיות טובות אם רק יודעים איך לנצל אותן ולחשוף בעזרתן. לא צריך לפסול את הכלי רק בגלל שהשימוש שנעשה בו הוא כל כך מעוות ברוב המקרים.
אני אוהבת את המילים למרות הכל. ומאמינה שאפשר לעשות בהן המון טוב.
והיצירה כתובה נהדר.
[ליצירה]
:-)
אהבתי את זה.
והדימויים קרעו אותי מצחוק ("כציפצוף הסאב-את'ה סאנס-או-מטיק"!)
אתמול בלילה ישבתי בחוץ (הייתה כזאת רוח קפואה ונהדרת, ופשוט לא יכולתי להישאר בפנים) והסתכלתי על השמיים, ופתאום גם אני קלטתי את זה - כמה שאני רחוקה ואיזה דרך עוד יש לי לעבור, וכמו שאמרת - כמעט והתייאשתי מעצמי.
אז הלכתי לכותל והתפללתי, ו... טוב - בוא נגיד שכשחזרתי כבר הייתי רחוקה מאוד מאותו יאוש :)
והמילים שלך תיארו את זה נהדר.