אתם פוסעים בסמטאות
כמו צללים
כמו עיניים.
פיסותיכם משתקפות בי.
שברי מילותיכם.
נזהרת לא להפצע -
מילים חדות וכואבות.
מצרפת אותן,
אחת-אחת,
ומשתדלת להשלים.
עשרים שנה חיכינו.
עוד מעט
ותהיו אחד.
אכן לא מובן.
אני לא רוצה הסבר, רק לדבר אחד, ואולי בעזרתו אפענח את שאר השיר:
מי נמעני השיר? אל מי את פונה?
<ואם זה סוד כמוס אפשר במסרישי>
יאיר, שגם כותב לא מובן בזמן האחרון.
[ליצירה]
אכן לא מובן.
אני לא רוצה הסבר, רק לדבר אחד, ואולי בעזרתו אפענח את שאר השיר:
מי נמעני השיר? אל מי את פונה?
<ואם זה סוד כמוס אפשר במסרישי>
יאיר, שגם כותב לא מובן בזמן האחרון.
[ליצירה]
לא
זה מאוד פשוט -
כל פעם יש קטע של "מה היינו רוצים שיקרה" ואז קטע של מה שקרה באמת. תנסה לקרוא את זה ככה ותראה שזה הגיוני לגמרי.
לא הגבתי קודם כי זה נראה לי אישי מדי - אבל אפילו אם להתייחס רק לצד האומנותי זה מהמם.
עשה לי עצוב :-(
[ליצירה]
מקסים לחלוטין.
הקטע בסוף צרם גם לי קצת, כשאת מסבירה לה על הקסם שברגע-שלפני-הנפילה. פילוסופיה קצת עמוקה מדי לילדה קטנה, לדעתי.
חוץ מזה - נפלא. אי אפשר שלא להזדהות.
[ליצירה]
[ליצירה]
יפהפה
שיר נפלא באמת, עם כמה ביטויים ששבו אותי,
אבל מצטרפת לאורנה - אכן יש בלבול מסויים בגופים.
[ליצירה]
"איזהו גיבור - הכובש את יצרו".
לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון כשאתה אומר ש"הים איננו גיבור - את הכעס הטבוע בו הוא אוצר עמוק..."
אבל ברגע זה כל מה שאני יכולה לעשות זה להצטמרר.
תגובות