נתיב המלח שהותיר אחריו הגל שיבש.
מרחבים של חול.
ולפתע, קרן של שמש
מתיזה ניצוצות לבנים,
קריאות של שחפים,
ורוח קלה נושאת בכפיה ריחו המלוח של ים
ושמיים.
ואפשר שוב לקום ולנשום
כאילו נופל עוד כוכב-
זוהר, ניצת, וכלה לנצח.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יוווווווו איזה יופי של קטע! [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת. קשה לי עם החיוך הזה. ככל שאני חושבת על זה יותר ככה קשה לי להסכים עם זה. אני מבינה שזאת מרירות, אבל פשוט לא מסוגלת לקבל את הסוף הזה. אפילו החיוך של הסוף הוא לא חיוך אמיתי. זה חיוך של עליונות. חיוך שצובט בלב ולא נוגע בכלל בעיניים. וקשה לי עם זה כי יש כל כך הרבה חיוכים אחרים בעולם, חיוכים אמיתיים, שחבל לי שכל מה שיוצא כאן זה מרירות כזאת. מה לעשות, ככה אני. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נהדר! רצה לראות עם יש לך עוד כאלה... [ליצירה]
- [ליצירה] :-) נראה בדיוק כמו המחברות שלי - בהבדל אחד: אצלי לא מופיעים החישובים... ודווקא גיאומטריה זה מקצוע מקסים - אחד האהובים עלי, למעשה. נו, מילא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף. עצוב לגלות איך לא ידעתי כלום בתגובה הקודמת שלי פה... [ליצירה]
- [ליצירה] צחקתי היה כיף:) [ליצירה]
- [ליצירה] להיעלב?? רסיס, להיות מורה זה לדעתך סיבה לבושה?? אסתר, שאפילו די חיבבה כמה מהמורים שלה. [ליצירה]
- [ליצירה] ברררר זה קר... [ליצירה]
- [ליצירה] אה, הוא משלם לי כדי לשחוט לו סיפורים. אבל הפעם באמת נסחפתי :) זה קורה לי כשאני עייפה באופן קיצוני. חוצמיזה שכל היופי בבאפי זה שהצופה לא מבין מה קורה כשדון מופיעה. ופה הקורא מבין בדיוק כשהוא נעלם, אז זה מאבד את העניין. ובכל מקרה נקודת המבט תהיה חייבת להיות שונה בשביל זה. טובי, סולח? :*) [ליצירה]
- [ליצירה] נעים מאוד להכיר אותך, אחות של טל. אם הייתי את, הייתי כבר מזמן רוצחת אותה בגלל מה שהיא עשתה לך עכשיו - להיות לנצח "אחות של טל" כאן, בצורה? מה, את לא יכולה לעמוד בפני עצמך? אבל זה לא טוב לרצוח, אז תנסי לסלוח לה בכ"ז. בקשר לשיר - גם אני מסכימה עם אלומותיו. אם הוא כבר נותן צריך לקחת הכל. וגם לתת באותה מידה. ולא לפחד לטבוע. וד"ש לטל ממני - וגם משרה, שיושבת כרגע לידי. [ליצירה]
תגובות