זוכרת ששאלת
אם אני עייפה.
לא ראית
את העיגולים השחורים
מתחת לעיני?
אולי חשבת שבכיתי.
אני עייפה.
לא שכחתי מה אמרת.
אני לא יכולה לישון
בשקט הזה.
יש שיר אחד
והוא הכי לבד בעולם.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ----- שיר דומה ודומיה עם נפש אחת הומיה [ליצירה]
- [ליצירה] כיסוי לצורך התגלות יפה שערפלת ולא סיפרת מה המאורע שהוביל לליל השימורים. ככה אין שום דבר שיסיח את הדעת מהפגישה עם החוויה כשהיא לעצמה, ומאפשרת הזדהות גדולה יותר. ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי פה ונהנתי מכל רגע של קריאה. קוראת שוב, ולא מצליחה להגיב. וואו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הרעיון מעניין, אבל יש לי איתו שתי בעיות לוגיות קטנות - קודם כל, אם הלבה יכולה להמיס את הטבעת, איך זה שהיא לא ממיסה את הקופסה? ודבר שני - איך הלבה נשארה חמה בכל הדרך הארוכה מהר דום? (למרות שזה יכול להסתדר עם לחש פשוט, כמו שכולנו יודעים) אבל, טוב, יש את הגירסה הידועה בה גנדלף לוקח את פרודו על גבו של מלך הנשרים, והם זורקים את הטבעת מהאוויר הישר אל הר האבדון. אפילו טולקין הודה שהוא היה צריך לחשוב על זה קודם... לא משנה. העיקר שהשתעשעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אני ורד. אבל בשביל זה בדיוק נועד השיר. כמו הקוצים של הוורד - הוא מסתיר את המהות האמיתית שלי. לא רוצה שיקטפו. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אתה צודק. פשוט התגוננתי מיד כי זה כל כך דיבר אלי... אה - וברוך הבא לצורה, כמובן :) [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר. הרבה יותר מדי מוכר. רק שאצלי סבתא שלי אפילו לא זיהתה אותי לקראת הסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] לא אוהבת את זה. זה ספוג מדי ברחמים עצמיים. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, מזל טוב. בקרוב אצל כולנו :) ובכן, קראתי את הסיפור כבר במקורישון, כמובן. אני עוקבת אחרי התחרות, כמו כל שנה. ולא אהבתי אותו במיוחד שם, ומכאן נובע שגם לא פה. אני מוכרחה להודות שההתחלה נראתה לי מסקרנת מאוד. ובקטע על האינסוף נמרח לי חיוך מטופש על הפנים, וממש חשבתי בקול רם "איזה יופי!". אבל, כמו בנרות חנוכה, אנחנו הולכים ומוסיפים - והסיפור שלך פשוט הלך והתמעט מהנקודה הזו... למה? אני לא יודעת. אולי כי הוא לא ממוקד. כי הוא לא אומר כלום בעצם. (או שאני סתם לא מבינה אותו?) ואולי הוא אומר, אבל המסר שלו לא באמת מספיק ברור. לא יודעת. אה, ועוד משהו - הקטע עם "יומנה של-" עשה לי תחושה חזקה שמנסים לעשות עלי מניפולציה רגשית, ובחוסר הצלחה. ואולי... אולי אני סתם קנאית, כי כבר כמה שנים שאני חולמת לשלוח סיפור לתחרות, ופשוט לא יוצא ממני שום דבר... (קנאת סופרים, הא?) אז בכלל אל תקשיב לי :) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. אהבתי את המסר. ואם יורשה לי להעיר - יש לך הרבה טעויות בכתיבה, ויהיה הרבה יותר קל לקרוא את זה אם תתקני. זה סתם הערה טכנית - אבל גם זה חשוב לפעמים... בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד, אבל אני חושבת שהשם של הסיפור גילה כבר מההתחלה את כל הרעיון של הסיפור - מה שקצת פגם בו בעיני. נחמד מאוד בכל מקרה :) [ליצירה]
- [ליצירה] . "כי בדרך אלייך את... כל כך איתי". אהבתי את המשפט הזה. לא יודעת למה, אבל הוא מצא חן בעיני :) [ליצירה]
- [ליצירה] המוזר בחיים זה שלא תמיד יש בכלל מפלצת. [ליצירה]
תגובות