זוכרת ששאלת
אם אני עייפה.
לא ראית
את העיגולים השחורים
מתחת לעיני?
אולי חשבת שבכיתי.
אני עייפה.
לא שכחתי מה אמרת.
אני לא יכולה לישון
בשקט הזה.
יש שיר אחד
והוא הכי לבד בעולם.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ----- שיר דומה ודומיה עם נפש אחת הומיה [ליצירה]
- [ליצירה] כיסוי לצורך התגלות יפה שערפלת ולא סיפרת מה המאורע שהוביל לליל השימורים. ככה אין שום דבר שיסיח את הדעת מהפגישה עם החוויה כשהיא לעצמה, ומאפשרת הזדהות גדולה יותר. ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי פה ונהנתי מכל רגע של קריאה. קוראת שוב, ולא מצליחה להגיב. וואו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפהפה! מתחילה באש ונגמרת באש - אף פעם לא חשבתי על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] נ-ה-ד-ר ! פשוט יצירה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסים-מקסים! ואפילו הצלחת להפוך את הקיטש של הסוף לפחות-קיטשי בזכות משפט הסיום שלו. איזה אופטימיות נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] "...ואחר האש קול דממה דקה". (מ"א י"ט, י"ב) יש הרבה דרכים לשתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. וזה באמת לא הסגנון הרגיל שלך, אבל אני אוהבת את זה בדיוק ככה. התיאורים היבשים האלה שמעבירים בדיוק את התחושה. (אבל מי מתחיל את היום בסלט ירוק ומיץ תפוזים?) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד... לא ממש הבנתי את הכל, אבל התחושה הזאת - להיות כלואה בגזע עץ, עיוורת וכורעת על ברכי... אני יכולה להבין את ההשוואה לזבוב המסכן. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אבל הוא כתב את זה בסוגריים. או במילים אחרות - זה לא אשמתי שכתבת את זה יחד איתי. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט... אני עם הסבתא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף. עצוב לגלות איך לא ידעתי כלום בתגובה הקודמת שלי פה... [ליצירה]
- [ליצירה] נעים מאוד להכיר אותך, אחות של טל. אם הייתי את, הייתי כבר מזמן רוצחת אותה בגלל מה שהיא עשתה לך עכשיו - להיות לנצח "אחות של טל" כאן, בצורה? מה, את לא יכולה לעמוד בפני עצמך? אבל זה לא טוב לרצוח, אז תנסי לסלוח לה בכ"ז. בקשר לשיר - גם אני מסכימה עם אלומותיו. אם הוא כבר נותן צריך לקחת הכל. וגם לתת באותה מידה. ולא לפחד לטבוע. וד"ש לטל ממני - וגם משרה, שיושבת כרגע לידי. [ליצירה]
תגובות