רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מקסים. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ. הפסקאות נראות כאן מוזר. ואם כבר הרעיון של חתלתול (שאגב, לא נראה לי כל כך מוצלח כי זה היה די משעמם לקרוא את זה שוב, אבל אולי זה כי אני עייפה עכשיו ולא ממש מבינה למה התכוונת), היה נחמד לעשות את המשפחה בלעדיו, ולמשל לעשות שאחותו חולמת עליו כל הזמן, ככה שאנשים בסוף לא יודעים אם הוא היה באמת או לא. מקווה שהסברתי את עצמי טוב. אה, והרעיון מקסים :) [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי את הצב האומלל שהסתובב אצלנו בגינה. אמנם לא פגעה בו שום אבן, אבל הכלב שלנו החליט לבדוק מה הטעם של רגלי צב... הוא גסס כל השבת, נראה לי :( טוב, גם יצר הכלב רע מנעוריו, מסתבר. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, נראה לי שהשירים שלך ממש התבגרו בזמן האחרון. אהבתי את ה- "בישיבה על המדוכה בשירבוט מילים גבוהות", בעיקר. :) שיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] "...ואחר האש קול דממה דקה". (מ"א י"ט, י"ב) יש הרבה דרכים לשתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה אוירה חלומית כזאת... מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] לא רק שאתה קרוע - בגללך גם כל מי שנכנס לפה נקרע (מצחוק). פעם שלישית, וזה עדיין מצחיק אותי. מה לכל הרוחות עבר לך בראש?? (ובכלל, האוייב האמיתי הוא הקישוא). ----------------------------- במה ציירת את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. גם אם עצוב במידת מה. הפריעה לי קצת הקטיעה של המשפט במילה "שליוו". אני הייתי מעבירה אותה לשורה אח"כ בשביל המשקל. מצד שני, אולי זה בכוונה, בשביל האווירה הכואבת? ואני מנסה להחליט אם להקריא לה את התווים שלה ככה זה אכזרי או נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הי, פתחיה - מה נבהלת ממני? זה היה לגמרי בחיוך! (אפילו היה שם חיוך בכותרת) טוב, אולי כשאני באמת עייפה אני מפסיקה להיות ברורה... ואם בא לי אני אגיד על עצמי מטומטמת! מי יכול להוכיח שאני לא, הא? (בסך הכל, אני באמת מסתובבת פה בשעה כזאת [03:18], מה שעלול להעיד על טמטום מסויים...) אה, וכנראה שאני גם שייכת לאותה קבוצת זאטוטים מתלמדים-מינימום שמורידים את היצירה למקום השביעי... אז סליחה, לילה טוב, ונא לקחת אותי ברוח מחוייכת בפעם הבאה - אסתר, הלא מפחידה בכלל. [ליצירה]
תגובות