רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הררית, את צודקת במאה אחוז. אבל אני יכולה גם להגיד לך למה כל כך התקוממתי - בגלל שאני מכירה את המצב הזה בעצמי, ובגלל שאני לא רוצה להגיע אליו שוב. זאת הייתה אמירה כדי להזכיר לעצמי. אזהרה כזאת. אולי פשוט לא הייתי צריכה לעשות את זה על גבי היצירה שלך. אני מצטערת. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) כל הקודם זוכה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני היחידה שהבינה בדיוק הפוך - שהסוגריים הם ה"הלוואי"? ולא באמת התכוונתי להגיב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי נכון. זה אמור להיות משל, נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] אוף. איזה כיף זה כשאף אחד לא מבין אותך. |זועף| המטבעות הם בכלל לא מה שהקוף באמת רוצה. הוא בסך הכל רוצה לפתוח את דלת הכלוב ולברוח לו אל הג'ונגל, להתנדנד ולהתפרע על הענפים הכי גבוהים. אבל מנהלי גן החיות מבלבלים אותו, אז גם מטבעות זה משהו. לפחות שיהיו נוצצים כמו שצריך. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא הבנתי... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה שיר נפלא באמת, עם כמה ביטויים ששבו אותי, אבל מצטרפת לאורנה - אכן יש בלבול מסויים בגופים. [ליצירה]
- [ליצירה] הו! זה פשוט יפהפה! אין לי מילים! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה:) (מדהים כמה אנשים מסתובבים פה בשעה כזאת בלילה...) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי, אבל השתדלתי להבין... בכל אופן- אהבתי את זה מאוד, ואני אשמח אם תסביר, כדי שאוכל לדעת אם מה שהבנתי נכון :) [ליצירה]
תגובות