רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שי, נראה לי שהשירים שלך ממש התבגרו בזמן האחרון. אהבתי את ה- "בישיבה על המדוכה בשירבוט מילים גבוהות", בעיקר. :) שיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] צחקתי היה כיף:) [ליצירה]
- [ליצירה] בפעם האלף שאני נכנסת לקרוא את היצירה הזאת, ועדיין לא הגבתי... יצירה שמזכירה לי עד כמה זה כן כואב כשאני חושבת לרגע שזה לא. זה כואב. אוהו, כמה שזה כואב. למרות שלפעמים לנסות לחבר "תותבת" יכול להיות כואב באותה המידה בדיוק... [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בחורף, כשהנהר קופא, הנמל הופך להיות המקום הכי פחות בטוח לספינה. לפעמים התנועה היא הדבר היחיד שיכול להציל... [ליצירה]
- [ליצירה] מה להגיד, שאני מזדהה? חבל. חבל שככה זה. אבל אם זאת המציאות אנחנו עוד נמצא את הכוחות להתמודד איתה, ונתפלל לימים טובים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו ממתי זה פה? פשוט פשוט מקסים. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הו- יפהפה... אני עוברת על היצירות שלך אחת-אחת ומתפעלת מיכולת הכתיבה המדהימה שלך. מאחלת לך שיבוא כבר ובקרוב בע"ה! [ליצירה]
- [ליצירה] ילדה, את משתפרת משיר לשיר:) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף! יש עוד סיפור בדיוני בצורה... הסיפור חמוד מאוד. הסוף קצת פתאומי מדי לטעמי, והמעבר בין הווה לעבר קצת צורם מדי פעם במהלך הסיפור, אבל לא משהו טרגי. ו... אני לא אהיה אכזרית ואומר ש"זה מזכיר לי" (והמבין יבין...) [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, חורף... אני אף פעם לא שכחתי. וגם אצלי "אי אפשר להבחין בין טיפות לדמעות", חוץ מהטעם על הלשון. בעיקר מכיוון ששני הדברים נובעים מאותו מקום. ותודה לחתלתול על ההפניה הנה. [ליצירה]
תגובות