רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו, זאת תגובה מפגרת, אבל זה פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ושכל הימים יחתמו לך ב"כי טוב" כמו היום הזה... |חיבוק| נתראה... [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני שרה לבד לפעמים. למרות שתמיד הכי בא לי לשיר באמצע אוטובוסים הומי אדם... מה לעשות שאסור לי? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את שני הבתים הראשונים. ההמשך טיפה חוזר על עצמו לטעמי. בכל אופן, ברוך/ה הבא/ה! [ליצירה]
- [ליצירה] אוף אתם ממש מרגיזים! בהתחלה אתם מתלוננים על כך שכל היצירות של שמואל הן פוליטיות, וכשהוא מקשיב לכם ומפרסם גם משהו מסוג אחר אתם פשוט ממשיכים להתלונן? מה אתם רוצים??? ולשמואל - שיר חביב ביותר, אבל אם יורשה לי להעיר לגבי השירים האחרונים שלך - התיאורים מקסימים, אבל אתה בעצם לא *אומר* כלום... אני חושבת ששירים אמורים להעביר תחושה כלשהי, ולא רק לתאר, אחרת זה עלול להישמע חסר רגש כמעט כמו רשימת מכולת... מקווה שהבהרתי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי נכון. זה אמור להיות משל, נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] לא, אני לא חושבת שזה זן הולך ונעלם. פשוט מטיפים לנו כל הזמן ש"צריך לשים לב לדברים האלה יותר", ואנחנו מקבלים כמובן מאליו שאין הרבה שעושים את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] משל נחמד :) [ליצירה]
- [ליצירה] המוזר בחיים זה שלא תמיד יש בכלל מפלצת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. יפה ביותר. כל הדברים יחד מתגלמים באדם אחד. [ליצירה]
תגובות