רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * אני חושבת שזה הסיפור הקצר הכי מכאיב שקראתי בחיים. אני הולכת לנשום קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה בהחלט מעביר את זה לא רע... אני תמיד חושבת שזה כמו לשמוע את ההד של הריקנות שבך מהדהד בריק של האחר. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט... פשוט מעולה! מקסימקסימקסים!! ממש! תכתוב עוד כאלה! תשמע, אתה שם את סיימון סינג בכיס הקטן... ואיך שחיברת את זה לסיפור עם תמר... והתיאורים כל כך עדינים וציוריים. אין כמוך! מצטרפת לכולם ומוחאת כפיים פה בבית. [ליצירה]
- [ליצירה] :) חמוד. אתה בהחלט יודע איך לתפוס את אור הזרקורים... שיהיה לך בהצלחה פה, ותמשיך להיות כזה משעשע. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק :) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו קטונתי מלהבין מה בדיוק אתה מנסה להגיד פה, אבל הדימויים פשוט נפלאים. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מעולה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אוף אתם ממש מרגיזים! בהתחלה אתם מתלוננים על כך שכל היצירות של שמואל הן פוליטיות, וכשהוא מקשיב לכם ומפרסם גם משהו מסוג אחר אתם פשוט ממשיכים להתלונן? מה אתם רוצים??? ולשמואל - שיר חביב ביותר, אבל אם יורשה לי להעיר לגבי השירים האחרונים שלך - התיאורים מקסימים, אבל אתה בעצם לא *אומר* כלום... אני חושבת ששירים אמורים להעביר תחושה כלשהי, ולא רק לתאר, אחרת זה עלול להישמע חסר רגש כמעט כמו רשימת מכולת... מקווה שהבהרתי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה ספתא. ואתה צודק. התחרטתי על ההסבר שניה אחרי ששלחתי. לומשנה. אני רק רוצה לדעת אם התוספת לשיר באמת נחוצה. [ליצירה]
תגובות