רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוף. זה בכלל לא פועל ככה. אנשים מזהים את זה כשמתרחקים כדי לא לחנוק. ואולי אני סתם תמימה? לא יודעת. מעדיפה להאמין בזה ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] *** אז זאת הסיבה שכשקוראים משהו יפה מוכרחים להגיב? אפילו כשאין מילים? נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] פלוניתוש, אם אתם נכנסים לגור שם, נראה לך שטוהר ושכינה יכולים שלא להכנס? אוהפתותך. [ליצירה]
- [ליצירה] חמודה, 16 זה לא כזה נורא. למעשה, זו הייתה אחת השנים הכי טובות שהיו לי... ילדים אפשר להשאר כמה שרוצים. (אני מכירה איש אחד בן ארבעים ומשהו, שלא מפחד אפילו לשניה להשאר ילד קטן, אפילו שהוא אבא לחמישה ילדים...) זה תלוי בך. [ליצירה]
- [ליצירה] רק עכשיו אני רואה את זה! אוריה - תודה רבה לך על ההמלצה הזו! איש כשר - פשוט מדהים! בדיוק ככה מרגישים לי זכרונות. מדהים איך הצלחת לצייר את ההרגשה הזו. קבל בזאת את הערצתי הכנה. [ליצירה]
- [ליצירה] כשיש בך קצת, אם תתן, תתמלא עוד יותר ממה שהיית. אבל אני מסכימה איתך. כשריק לגמרי פשוט אי אפשר לתת. לא מאחלת את זה לאף אחד... [ליצירה]
- [ליצירה] הסגנון לא רע בכלל, אבל זה קצת מבולגן מדי, ובסוף קצת קשה להחליט מה לקרוא לפני מה... (והרעיון מסקרן). אסתר, מתחילה לחבב קומיקסים מאז הסנדמן. [ליצירה]
- [ליצירה] * תודה רבה גם לכל המגיבים האחרים! אתם באמת עושים טוב על הלב! (ומצטערת שאני כותבת את זה רק עכשיו. המחשב עושה לי בעיות היום...) ולמי שלא הבין - סביר להניח שהשיר לא מאוד מובן, אבל אני לא בטוחה ששירים אמורים להיות מובנים כבר בקריאה הראשונה תמיד. זה כמו מן חידה כזו שצריך איכשהו לפתור... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. לא הבנתי הכל, אבל הרעיון נהדר. (חוץ מזה, אני הייתי מעדיפה לראות איך הפסלים הולכים במקומה... [אבל לא הייתי מוותרת על החיבוק!]) [ליצירה]
- [ליצירה] אביב, זה בא כתגובה על התגובה שלי ל"שלכת" של YAM? או סתם במקרה? כי גם יותר מדי כיסויים זה לא טוב... [ליצירה]
תגובות