רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה "העצבים החשופים מסבים לי כאב עם כל משב רוח". ממש ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל מילה. וזה בהחלט מעודד לחיות בראייה כזו. אגב - זה מופיע בצורה דומה מאוד גם בשיר של רונית שחר: "אל תשכח שזה האור שמטיל את הצל". ולגבי "יוצר אור ובורא חושך" וכו' - התורה נכתבה לאדם. כמו שכתוב "ויחר אף ה'" וכו' - שזה ברור שאי-אפשר להגיד שלה' יש גוף. לכן לדעתי זה גם נכתב כך. ה' יצר את האפשרות לצימצום של האור, והאדם תופס זאת כחושך, בדיוק כמו שצבע שחור הוא בעצם בכלל לא צבע אע"פ שאנחנו תופסים אותו ככזה. "ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך" זה פשוט להגיד את זה בצורה שהאדם מסוגל לתפוס. [ליצירה]
- [ליצירה] אלול הוציא לי את המילים מהפה, אבל זה בדיוק מה שזה - סיפור מתוק-מריר בדיוק במינון הנכון. [ליצירה]
- [ליצירה] הו- יפהפה... אני עוברת על היצירות שלך אחת-אחת ומתפעלת מיכולת הכתיבה המדהימה שלך. מאחלת לך שיבוא כבר ובקרוב בע"ה! [ליצירה]
- [ליצירה] . "כי בדרך אלייך את... כל כך איתי". אהבתי את המשפט הזה. לא יודעת למה, אבל הוא מצא חן בעיני :) [ליצירה]
- [ליצירה] משל נחמד :) [ליצירה]
- [ליצירה] רק עכשיו אני רואה את זה! אוריה - תודה רבה לך על ההמלצה הזו! איש כשר - פשוט מדהים! בדיוק ככה מרגישים לי זכרונות. מדהים איך הצלחת לצייר את ההרגשה הזו. קבל בזאת את הערצתי הכנה. [ליצירה]
- [ליצירה] כי זאת מסיבה פרטית? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ***** (זה אומר שאין מילים - אבל הרבה) [ליצירה]
תגובות