את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפהפה ומעורר תהיות... אהבתי גם את המבנה שלו. -זאת שלא יודעת לאסוף מבטים כי בדרך-כלל היא בורחת מהם.- [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל, היית ונשארת אמן התמונות והאווירה. אוהבת לקרוא את השירים שלך:) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] יוווווווווו :) כבר מזמן לא קראו לי שטרן... טוב שיש כותבים מוכשרים חדשים. זה נכון. אבל השירים עצובים... [ליצירה]
- [ליצירה] המעבר שלך בין הגופים מבלבל. ראשון-שני-שלישי בלי שום סיבה נראית לעין. חוצמיזה שהסוף באמת צפוי (ואם הייתי קוראת את פאוסט בטח הייתי יודעת לומר שהשם של היצירה מגלה את הסוף אפילו יותר, אבל אני לא יודעת, כי לא קראתי...) בכולופן, עדיין אוהבת כל מילה שלך :) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד, אבל אני חושבת שהשם של הסיפור גילה כבר מההתחלה את כל הרעיון של הסיפור - מה שקצת פגם בו בעיני. נחמד מאוד בכל מקרה :) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד :) [ליצירה]
- [ליצירה] צחקתי היה כיף:) [ליצירה]
תגובות