את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . "כי בדרך אלייך את... כל כך איתי". אהבתי את המשפט הזה. לא יודעת למה, אבל הוא מצא חן בעיני :) [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע כאילו אתה קצת "מאליל" את הגברת שלך... אין מושלמים בעולם. ויש לך שם כמה ביטויים יפים, אבל קצת יותר מדי מהם... זה מאבד את הפואנטה אם אתה חוזר על עצמך יותר מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה וכואב. ממליצה לכולם להכנס. לכל היצירות שלך. המשפטים שבסוגריים קצת צרמו לי. הם שוברים את הזרימה של השיר. ובכלל, יש כלל בכתיבה שאומר שמה שכתוב בסוגריים צריך להמחק, או שאפשר לכתוב אותו בלי הסוגריים (כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל זה בגדול). וגם לי צרמו המילים "מאכלת שלך אצלי". [ליצירה]
- [ליצירה] השער עדיין נמצא שם, ואולי החומות רק מגינות עלינו מהאור שאנחנו עדיין לא מוכנים לקבל... [ליצירה]
- [ליצירה] ואני לא מצאתי פה שום דבר מצחיק... [ליצירה]
- [ליצירה] למה למחוק?? גם לי, כמו לכולם כמעט, יש דברים שכתבתי ואני חושבת שהם היו טעות - אבל אני *לעולם* לא מוחקת אותם! אפילו אם זה מכאיב לקרוא אותם שוב ולגלות שפעם יכולתי לכתוב דברים כאלה - זה עדיין משהו שהיה פעם חלק ממני, ואני יכולה ללמוד ממנו על עצמי ועל מה שלמדתי והתקדמתי מאז. אני בכלל לא מבינה איך אפשר ליצור משהו ואח"כ להשמיד אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס... יש לך את זה. מאוד. (עשית לי מצברוח של לכתוב, אבל בטח שוב לא ייצא כלום...) [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתארת לעצמי שהשבירה של הסגנון מכוונת. אני פשוט חושבת שהיא לא האמצעי הנכון לזה. למה בסוגריים? זה היה עובר טוב באותה המידה גם בעדיהם. אפילו להיפך - בחלק מהמקרים (כמו "האמנתי בך") מה שמופיע בסוגריים אמור להיות החלק החזק יותר בקטע. הסיכום שלו. ובעיניי לפחות, הסוגריים מאוד מחלישים את האמירה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זאת תגובה מפגרת, אבל זה פשוט יפהפה. [ליצירה]
תגובות