את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] :) רצית צומי? קיבלת! ממטומטמת אחת ששוטטה לה בצורה בין השעות הקטנות של הלילה בהן גמרת לכתוב את יצירתך לבין השעות המוקדמות של הבוקר בהן אתה עומד בשעה זו על רגליך, והחליטה להגיב לך. יום נעים! [ליצירה]
- [ליצירה] יווווווווווווווו אהבתי אהבתי אהבתי! מבטים של חתולים זה הכי הכי! איזה כיף... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה:) (מדהים כמה אנשים מסתובבים פה בשעה כזאת בלילה...) [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. את פשוט שופעת רעיונות, וזה בהחלט אחד הטובים שלך. יש לי גם כמה הערות, אבל אין זמן עכשיו. מבטיחה בהמשך (וסביר להניח שב"כותבי"). עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה לכתוב לך תגובה ללא מילים, אבל משום מה היא לא נשלחת... אז קבלי תגובה עם מילים. אולי זה יצליח. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, תודה שהזכרת לי, שגם אני אוכל להתמוגג עוד פעם... אין, אין עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את שני הבתים הראשונים. ההמשך טיפה חוזר על עצמו לטעמי. בכל אופן, ברוך/ה הבא/ה! [ליצירה]
- [ליצירה] "ללמוד לעוף נגד כיוון הגעגועים". איזה יופי של משפט. את הבית השני אמנם לא הבנתי, אבל זה ממש לא הפריע לי להנות. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסים מקסים מקסים! אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה. ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות. אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא? עכשיו אני כבר לא יודעת כלום. [ליצירה]
תגובות