בצאת שלושה כוכבים
חמקה לה, דוממת
כאחד הצללים.
ואיש לא הבחין,
לא הרגיש-
אימתי?
רק נורות הרחוב בהקו
בתשובה לאורות ברקיע-
שבת-
שלום.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כן, גם אני לא... :-0 [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, כל-כך נכון. אין כמו הלילה, ואין דבר יבש יותר מזריחה. בעיקר כשקיץ. נחמד מאוד+ :-) אגב - זה לא מדהים איך שהשירה של הציפורים כשהשמש שוקעת שונה מהקירקורים שלהן בבוקר? [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... דווקא זה מה שאני אוהבת בשירים - שלא רק אומרים בהם, אלא אפשר להעביר בהם גם את התחושות שמאחורי האמירה. בגלל זה לא כל כך מפריע לי בד"כ לא להבין שירים עד הסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסימקסימקסים! דימויים נהדרים. [ליצירה]
- [ליצירה] היה, היה צפוי, אבל בכל אופן זה עושה טוב על הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] אביב, זה בא כתגובה על התגובה שלי ל"שלכת" של YAM? או סתם במקרה? כי גם יותר מדי כיסויים זה לא טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] אני, במפתיע, לחלוטין עם הטרמפיסט. כל דבר הוא געגוע לגשם. כל נשימה, כל קרן שמש, כל רסיס חלום. אפילו החיים עצמם. מתגעגעת... (בואי לשבת, טוב? אני אהיה נחמדה.) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה "העצבים החשופים מסבים לי כאב עם כל משב רוח". ממש ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר *, אני לא מדברת על תועלת, או על לזכות בתהילת נצח. אני מדברת על ההזדמנות לקבל משוב בסיסי על המילים שלנו. סתם, לדעת שלרגע אחד מישהו קרא אותנו. גם אם הוא לא הפך עכשיו למעריץ נלהב. גם אם אחרי שלוש שהיות הוא כבר שכח. לדעת שלמישהו היה מספיק אכפת לרגע, בשביל להקדיש כמה שניות ולכתוב משהו. זה הכל. זה בכלל לא משנה מה המטרות של האתר (ואני מסכימה במאה אחוז עם איך שהגדרת את המצב כרגע). זה רצון בסיסי שקיים בלי קשר. אחרת - בשביל מה בכלל אנשים מפרסמים? הייתי יכולה להשאיר את הכל גנוז במחברת שלי לנצח, ולהראות רק למי שחשוב. (וככה באמת גם עשיתי בהתחלה...) יש סיבה לרצון הזה לפרסם, בכ"ז. [ליצירה]
- [ליצירה] פלוניתוש, אם אתם נכנסים לגור שם, נראה לך שטוהר ושכינה יכולים שלא להכנס? אוהפתותך. [ליצירה]
תגובות