בצאת שלושה כוכבים
חמקה לה, דוממת
כאחד הצללים.
ואיש לא הבחין,
לא הרגיש-
אימתי?
רק נורות הרחוב בהקו
בתשובה לאורות ברקיע-
שבת-
שלום.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה טיפשי. אני לא יכולה פשוט להמשיך ולומר "וואו" על כל שיר שלך שאני קוראת! אבל זה כל כך כל כך נכון. הקלה מביאה כאב. [ליצירה]
- [ליצירה] נשארתי בלי מילים. כל כך אמיתי ורך, כל כך הרבה אהבה וכאב ביחד. ואיך שהסיפורים התפצלו להם והתחברו שוב לסוף אחד... אני לא מסכימה עם מה שכבר אמרו כאן לפני- הסוף היה טוב. ואופטימי. גם אם הוא היה ספוג בכאב. אהבתי מאוד-מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] בטח זה בככל לא מה שהתכוונת לומר, אבל מה שאני הבנתי מפה, זה שאסור לבזבז את הזמן פה בעוה"ז, כי הוא מוגבל, ואת המנוחה נמצא אח"כ. רק לא הבנתי למה זה צריך להיות "עשרת אלפים", לעומת האחד שהוא אתה. שיר מעורר מחשבה ומקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה כל-כך! אבל למה כל האנשים שקופים? :-( [ליצירה]
- [ליצירה] מבלבל. לא הצלחתי להחליט אם לבכות או לצחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון נכון, נכון, נכון. רק שאצלי זה המחשב ולא הטלויזיה. טלויזיה היא בכלל קללה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן כן, כן, שיגמר כבר. כן, בקרוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: בנוי מצויין. ויפה. את מוכשרת, בזה אין שום ספק. אבל התוכן... התוכן... אני זוכרת פעם שהרגשתי ככה - שאבדתי אבל שאין לי טעם לחפש. אבל את יודעת מה? תמיד יש טעם. אף פעם לא מוצאים את הכל. כל פעם מוצאים משהו, ומלקטים חלק לחלק, וממשיכים לנסות. ולא רק זה. בהרבה מהמקרים, כשמוצאים חלק אחד גם מאבדים שוב חלק אחר. ובאמת שאין מה לדאוג - אף אחד לא יוכל למצוא את זה במקומך. אין "מוצא ישר". החלק שלך תמיד ישב ויחכה לך במקום שהוא תמיד היה. מאחת שכותבת דברים כדי להזכיר אותם לעצמה, גם אם הם לא תמיד קשורים לכוונת המשורר... [ליצירה]
- [ליצירה] לאאאאאאא! גשם זה טוב! אל תלך! נו טוב, אני אהנה ממנו בעצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] "רק דבר אחד אל תשאל, אל תאמר לי אותך לשכוח - כי את זאת, אהובי, לא אוכל. בשביל זה לא יהיה לי כוח." ("מוח...") הזכיר לי... [ליצירה]
תגובות