בצאת שלושה כוכבים
חמקה לה, דוממת
כאחד הצללים.
ואיש לא הבחין,
לא הרגיש-
אימתי?
רק נורות הרחוב בהקו
בתשובה לאורות ברקיע-
שבת-
שלום.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוף. עצוב לגלות איך לא ידעתי כלום בתגובה הקודמת שלי פה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, איך זה שרק עכשיו גיליתי אותך? אתה פשוט כישרון. עשיתי מנוי... שיר כואב-כואב ויפהפה. ושפה כל כך עשירה... משהו-משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אני אוהבת את השירים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מקסים :) הסיום נשמע קצת מאולץ. כאילו המשפט של החבר במסעדה נאמר רק בשביל הפואנטה. (טוב, לא ממש כאילו...) בטוחה שתצליח לחשוב על דרך טובה יותר להכניס אותו. אה, והקטע עם הפופקורן אחרי שהיא מכריזה על הטיסה שלה נשמע קצת לא אמיתי - היא מודיעה לו משהו כזה והוא מתלהב מהפופקורן? אני מבינה שהכוונה היא להראות שהוא לא שם לב בהתחלה, אבל זה עדיין מצלצל לא מתאים... חוץ מזה - יופי של סיפור :) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... לא חושבת שהבנתי מה קורה פה, אבל הדימויים מקסימים. אפילו בקונכיה שומעים את הים. אהבתי עד למאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי יפה! שיר מקסים שזורם נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. זה עדיין כואב כמו פעם. אולי אפילו יותר. וכל מי שחשב לרגע שאין אמת בסיפור הזה - יש ויש. והיא כואבת כל כך עד שהנשימה שלי נעצרת כל כמה משפטים ומאלצת אותי להפסיק לקרוא ולהחניק את ההזדהות שוב לפני שאני ממשיכה. הלוואי שהמציאות תוכיח לי שאני טועה. ואולי יש פה אגואיזם, אבל זה אגואיזם של שניים. מערכת של ניצול הדדי. וזה לא רע אם שני הצדדים רוצים בזה. "כי כזו את, חושקת דווקא בכוכבים ולא מסתפקת בירח". מדהים אותי כל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד מאוד - ויופי של משחק מילים... :) [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי. סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הי, פתחיה - מה נבהלת ממני? זה היה לגמרי בחיוך! (אפילו היה שם חיוך בכותרת) טוב, אולי כשאני באמת עייפה אני מפסיקה להיות ברורה... ואם בא לי אני אגיד על עצמי מטומטמת! מי יכול להוכיח שאני לא, הא? (בסך הכל, אני באמת מסתובבת פה בשעה כזאת [03:18], מה שעלול להעיד על טמטום מסויים...) אה, וכנראה שאני גם שייכת לאותה קבוצת זאטוטים מתלמדים-מינימום שמורידים את היצירה למקום השביעי... אז סליחה, לילה טוב, ונא לקחת אותי ברוח מחוייכת בפעם הבאה - אסתר, הלא מפחידה בכלל. [ליצירה]
תגובות