בינינו ניצבת
קערת סוכריות.
אנו קוטפים אותן אחת אחת
בחושך.
בכל פעם
כשפותחים עטיפה
מפחדים לגלות בתוכה מפלצת.
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
כשנדליק את האור
יהיו הרבה עטיפות מסביב.
[ליצירה]
:)
רצית צומי?
קיבלת!
ממטומטמת אחת ששוטטה לה בצורה בין השעות הקטנות של הלילה בהן גמרת לכתוב את יצירתך לבין השעות המוקדמות של הבוקר בהן אתה עומד בשעה זו על רגליך, והחליטה להגיב לך.
יום נעים!
[ליצירה]
שקופית - תודה.
ועוף - כיף לקרוא את התגובות שלך:)
אתה צודק בנוגע למשפט האחרון. הוא מדבר על משהו שמציק לי בלי קשר לשיר, ואיכשהו הצליח להשתרבב לו פנימה...
הניתוח שלך לשיר היה מאוד מעניין (ובכלל, תמיד נחמד לראות מה אחרים הבינו מהשיר שלך), אבל מה - לא ממש הבנתי את כל מה שאמרת...
מה פירוש "טרנסצנדנטאלי"? אני לא ממש מבינה לועזית.
ואני אשמח אם תוכל לספר לי מה הקשר לשיר השירים ומה אומר על כך הרב זצ"ל. זה בהחלט יעזור.
ושוב, תודה על התשובה המפורטת:)
[ליצירה]
לא, אני לא חושבת שזה זן הולך ונעלם.
פשוט מטיפים לנו כל הזמן ש"צריך לשים לב לדברים האלה יותר", ואנחנו מקבלים כמובן מאליו שאין הרבה שעושים את זה.
[ליצירה]
הממ. הפסקאות נראות כאן מוזר.
ואם כבר הרעיון של חתלתול (שאגב, לא נראה לי כל כך מוצלח כי זה היה די משעמם לקרוא את זה שוב, אבל אולי זה כי אני עייפה עכשיו ולא ממש מבינה למה התכוונת), היה נחמד לעשות את המשפחה בלעדיו, ולמשל לעשות שאחותו חולמת עליו כל הזמן, ככה שאנשים בסוף לא יודעים אם הוא היה באמת או לא.
מקווה שהסברתי את עצמי טוב.
אה, והרעיון מקסים :)
[ליצירה]
הממ...
חייבת לומר - זה קיטש נורא.
מילא הירח - אבל "והידיעה שגם את מביטה לעברו" היה כבר יותר מדי. כמו בסרט של דיסני.
מצטערת. אני לא ככה בד"כ. זה פשוט צרם לי.
תגובות