בינינו ניצבת
קערת סוכריות.
אנו קוטפים אותן אחת אחת
בחושך.
בכל פעם
כשפותחים עטיפה
מפחדים לגלות בתוכה מפלצת.
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
כשנדליק את האור
יהיו הרבה עטיפות מסביב.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איך לא קראתי אותה עד עכשיו? מתוק מדש. [ליצירה]
- [ליצירה] אקטוף את היד שלך ?? פפפחח.. אוהבת את הזעם שלך. בואי נכניס לו מכות, מי סהה? [ליצירה]
- [ליצירה] הההה!! ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי משהו קסם לי כאן מאוד נחמד [ליצירה]
- [ליצירה] האמממ... מעניין. אני תוהה מה יש בשיר הזה ומה עומד מאחוריו. יש בראשי כמה אפשרויות לפירוש השיר, אך אולי כדאי שאשתוק. חמוד. שי :) [ליצירה]
- [ליצירה] . אהפתי. מקסיממש. [ליצירה]
- [ליצירה] אהה!! (הבנתי לעצמי. וזה מרגש) תודה רבהרבהרבה. אני באמצע לקרוא את כולך. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין אבל לא כ"כ הבנתי לא קראתי עד עתה וזה חדש לי.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון ואת האופטימיות... [ליצירה]
- [ליצירה] כוכב, תרשה לי לחלוק עליך? אני אישית כבר נכוויתי כמה פעמים מהעניין הזה של "כבר עשו את הכל ואי אפשר להיות מקוריים" (ואתה מוזמן לקרוא את "סיפורי ילדים" שלי ולראות עד כמה...) אבל, מכאן ועד לאמירה ש*באמת* עשו כבר הכל הדרך רחוקה. אמנם אין הנחתום וכו', אבל אני יכולה לומר על עצמי שיש לי כמה דברים שכתבתי, שמביעים רעיונות שלא נאמרו כאן לפני (ואני מאוד מקווה שאני לא היחידה שמוכנה להעיד עלי את זה... :) ). לא הרבה כאלה, ועל הרבה דברים כבר אמרו לי ש"זה מזכיר לי", אבל יש יצירה אחת או שתיים שאני יכולה להגיד עליה שכל-כולה שלי. וגם אם קשה למצוא, אם אתה באמת אמיתי עם עצמך, תמיד יש מקום בעולם לעוד משהו שעדיין לא נאמר. אם לא היה מקום כזה, אני לא חושבת שהיה בנו עוד את הצורך הזה ליצור. לא סתם אלוקים ברא אותנו ככה. (ולמקרה שתהיתם - כבר יש סיפור על עולם בו כל היצירות האפשריות כבר נכתבו, ומה שקורה ליוצרים אחר כך. שלא תגידו שלא הזהרתי). [ליצירה]
- [ליצירה] זה בהחלט כבוד, להזכיר לכם כל כך הרבה יצירות מפורסמות... :) מזל שאת אף אחת מהן אני לא מכירה, למרות שבנוגע ל-1984 תהיה קצת בעיה להאמין לי... (באמת! לא קראתי אותו!) חתלתול, אני אחשוב על מה שאמרת. אולי יום אחד אני אפילו אעשה מזה משהו יותר ארוך... תודה לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] שיניתי קצת בבית החמישי. יותר טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי את הצב האומלל שהסתובב אצלנו בגינה. אמנם לא פגעה בו שום אבן, אבל הכלב שלנו החליט לבדוק מה הטעם של רגלי צב... הוא גסס כל השבת, נראה לי :( טוב, גם יצר הכלב רע מנעוריו, מסתבר. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע רגע. פוס! עצור! מרוב שזה כתוב יפה כבר איבדתי את כושר השיפוט שלי. מה עשית? ביטלת במחי יד את כל החיוכים האחרים! מה עם החיוך הזה של לעמוד לבד בגשם בדיוק כשהוא נהיה ממש חזק, כשכל הניצוצות של האור רוקדים על הכביש? והחיוך של הורה שמביט בילד הקטן שלו משחק? והחיוך שמחייכים כשמוצאים משהו ממש חשוב שהלך לאיבוד, או כשקוראים קטע כזה נפלא כמו זה? אלה לא חיוכים? אני מוחה. ובכלל - חיוכים שאדם מחייך לעצמו לבד הם הכי חיוכים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט... פשוט מעולה! מקסימקסימקסים!! ממש! תכתוב עוד כאלה! תשמע, אתה שם את סיימון סינג בכיס הקטן... ואיך שחיברת את זה לסיפור עם תמר... והתיאורים כל כך עדינים וציוריים. אין כמוך! מצטרפת לכולם ומוחאת כפיים פה בבית. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד והשם בהחלט מעמיק את המשמעות כאן. נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מצא חן בעיני. בעיקר עם ההקשר של הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד:) בעיקר הסוף... [ליצירה]
תגובות