למות זה לעצום עיניים ולשכוח שהייתי. הרי ידעת שאני ירח. כל האור בא לי ממך. אני חשוכה מאז שהארץ בינינו. מאז שנפתחו הסכרים המילים זורמות ממני הלאה. הן סוחפות אותי בקצב הלב אל הקצוות הכי יבשים. נספגתי ביותר מדי מדבריות. אתה לא היית מדבר. היית שלהבת שלא ניתן לכבות. חסמתי את הערוץ שלך. אני עוצמת עיניים. הופכת תמונה צהובה על הקיר. נושמת מדבר ושוכחת. ורק בשוליים פסים של זהב מזכירים שהיית.