כשדם היה רק-דם
ואש רק-אש
ומים היו חיים
נופי ילדות שלי היו
נופי ילדות שקופים.
דווקא כשהמפלס יורד
החיים נעשים זולים יותר
בשלוליות כהות של דם
על אדמה של אש.
והשקוף נראה גבוה מתמיד
והוא נוגע בשמיים ובארץ
והוא מוצק יותר.
והוא שלי.
[ליצירה]
חמוד,
אע"פ שאני מעדיפה בהרבה את הדברים היותר-רציניים שלך.
אולי אפילו הייתי צוחקת, אם לא הייתי עוברת מקרוב את החוויה המצמררת של זריית מלח על זחל רירי מסכן והצפייה בו בשעה שהוא נמוג והולך תוך ייסורים נוראיים (מובן שהוא לא היה הנשמה התאומה שלי ולא חיבבתי אותו בכלל, אבל בכ"ז). מאז יש לי טראומה מהיצורים האלה וצמרמורת במעלה ומורד הגב. אל תנסו בבית!!!
ותהיתי-
רצית לכתוב "התחשמק", או שזה במקרה?
כי אני לא מכירה מילה כזאת...
[ליצירה]
:-)
יהודית, פשוט אין לך מושג עד כמה שימחת אותי :)
עוף, אתה כזה מצחיק :) תודה על ההסבר. זה בערך כמו "קווה אל ה', חזק, ויאמץ ליבך, וקווה אל ה'". (ברוח ימים אלו). אבל זה כל כך קשה להמשיך ככה! זה תמיד לגרור עוד קצת ועוד קצת בלי לראות בעצם שום התקדמות!
-----------
נטע!!!
חזרת!
מסרישי ממש בדרך...
ובואי למפגש!!
[ליצירה]
[ליצירה]
וממתי "אמא" או "אבא" זה פשוט?
(אם כבר להיות פילוסופיים הערב...)
[ליצירה]
הממ...
חייבת לומר - זה קיטש נורא.
מילא הירח - אבל "והידיעה שגם את מביטה לעברו" היה כבר יותר מדי. כמו בסרט של דיסני.
מצטערת. אני לא ככה בד"כ. זה פשוט צרם לי.
תגובות