כשדם היה רק-דם
ואש רק-אש
ומים היו חיים
נופי ילדות שלי היו
נופי ילדות שקופים.
דווקא כשהמפלס יורד
החיים נעשים זולים יותר
בשלוליות כהות של דם
על אדמה של אש.
והשקוף נראה גבוה מתמיד
והוא נוגע בשמיים ובארץ
והוא מוצק יותר.
והוא שלי.
[ליצירה]
מסכימה עם כל מילה.
וזה בהחלט מעודד לחיות בראייה כזו.
אגב - זה מופיע בצורה דומה מאוד גם בשיר של רונית שחר: "אל תשכח שזה האור שמטיל את הצל".
ולגבי "יוצר אור ובורא חושך" וכו' - התורה נכתבה לאדם. כמו שכתוב "ויחר אף ה'" וכו' - שזה ברור שאי-אפשר להגיד שלה' יש גוף. לכן לדעתי זה גם נכתב כך. ה' יצר את האפשרות לצימצום של האור, והאדם תופס זאת כחושך, בדיוק כמו שצבע שחור הוא בעצם בכלל לא צבע אע"פ שאנחנו תופסים אותו ככזה. "ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך" זה פשוט להגיד את זה בצורה שהאדם מסוגל לתפוס.
[ליצירה]
אז רק עכשיו אני קוראת את זה...
זה פשוט מקסים!
גם ההוכחה (שאמנם נראית קצת טיפשית בעיני - מן הפוך על הפוך שכזה... אבל עם עובדות לא מתווכחים:) ), וגם התרגום, שפשוט זורם ומשעשע וממש מתגלגל בחינניות על הלשון.
בקיצור - נהדר.
תגובות