אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
[ליצירה]
לא רק שאתה קרוע - בגללך גם כל מי שנכנס לפה נקרע (מצחוק).
פעם שלישית, וזה עדיין מצחיק אותי.
מה לכל הרוחות עבר לך בראש??
(ובכלל, האוייב האמיתי הוא הקישוא).
-----------------------------
במה ציירת את זה?
[ליצירה]
א. אני מסכימה עם רן.
ב. זהירות, אני מתחילה להתמכר לסיפורים שלך.
ג. לא! לא!!! בבקשה לא!
סיפורים כמו זה גורמים לי להתעורר בבעתה באמצע הלילה, מתפללת שלי זה אף פעם לא יקרה...
לא יעזור לאף אחד. אני אגשים את החלום שלי. (<-- נקודה החלטית מאוד.)
[ליצירה]
אוף
אתם ממש מרגיזים!
בהתחלה אתם מתלוננים על כך שכל היצירות של שמואל הן פוליטיות, וכשהוא מקשיב לכם ומפרסם גם משהו מסוג אחר אתם פשוט ממשיכים להתלונן? מה אתם רוצים???
ולשמואל - שיר חביב ביותר, אבל אם יורשה לי להעיר לגבי השירים האחרונים שלך - התיאורים מקסימים, אבל אתה בעצם לא *אומר* כלום... אני חושבת ששירים אמורים להעביר תחושה כלשהי, ולא רק לתאר, אחרת זה עלול להישמע חסר רגש כמעט כמו רשימת מכולת...
מקווה שהבהרתי את עצמי.