אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] צחקתי היה כיף:) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד בטירוף... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... הרעיון מעניין, אבל יש לי איתו שתי בעיות לוגיות קטנות - קודם כל, אם הלבה יכולה להמיס את הטבעת, איך זה שהיא לא ממיסה את הקופסה? ודבר שני - איך הלבה נשארה חמה בכל הדרך הארוכה מהר דום? (למרות שזה יכול להסתדר עם לחש פשוט, כמו שכולנו יודעים) אבל, טוב, יש את הגירסה הידועה בה גנדלף לוקח את פרודו על גבו של מלך הנשרים, והם זורקים את הטבעת מהאוויר הישר אל הר האבדון. אפילו טולקין הודה שהוא היה צריך לחשוב על זה קודם... לא משנה. העיקר שהשתעשעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דנדן יקרה :) עוד מישהו? אני אשמח לשמוע תגובה גם ממי שלא הבין קודם. [ליצירה]
- [ליצירה] איך זה? כולם כל הזמן ממליצים לקרוא את הקטע הזה, ואני בכל זאת נכנסת אליו רק עכשיו בפעם הראשונה... קטע נוגע וכואב. ומוכר מאוד. ומשחקי המילים פשוט נהדרים! אני יודעת שאני לא אומרת כאן שום דבר חדש ושכל המחמאות כבר נאמרו לפני - אבל זה אף פעם לא מזיק - אז רק שתדעי שזה פשוט קטע משובח. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה כל-כך! אבל למה כל האנשים שקופים? :-( [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. (והתאוריה שלי היא שה"הולך ונעלם" מתייחס לעולם המקביל שבהשתקפות...) [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בחורף, כשהנהר קופא, הנמל הופך להיות המקום הכי פחות בטוח לספינה. לפעמים התנועה היא הדבר היחיד שיכול להציל... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים לחלוטין. הקטע בסוף צרם גם לי קצת, כשאת מסבירה לה על הקסם שברגע-שלפני-הנפילה. פילוסופיה קצת עמוקה מדי לילדה קטנה, לדעתי. חוץ מזה - נפלא. אי אפשר שלא להזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי משהו... [ליצירה]
