אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למה למחוק?? גם לי, כמו לכולם כמעט, יש דברים שכתבתי ואני חושבת שהם היו טעות - אבל אני *לעולם* לא מוחקת אותם! אפילו אם זה מכאיב לקרוא אותם שוב ולגלות שפעם יכולתי לכתוב דברים כאלה - זה עדיין משהו שהיה פעם חלק ממני, ואני יכולה ללמוד ממנו על עצמי ועל מה שלמדתי והתקדמתי מאז. אני בכלל לא מבינה איך אפשר ליצור משהו ואח"כ להשמיד אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד חמוד חמוד. כרגיל אצלך. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, נראה לי שהשירים שלך ממש התבגרו בזמן האחרון. אהבתי את ה- "בישיבה על המדוכה בשירבוט מילים גבוהות", בעיקר. :) שיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. זה עדיין כואב כמו פעם. אולי אפילו יותר. וכל מי שחשב לרגע שאין אמת בסיפור הזה - יש ויש. והיא כואבת כל כך עד שהנשימה שלי נעצרת כל כמה משפטים ומאלצת אותי להפסיק לקרוא ולהחניק את ההזדהות שוב לפני שאני ממשיכה. הלוואי שהמציאות תוכיח לי שאני טועה. ואולי יש פה אגואיזם, אבל זה אגואיזם של שניים. מערכת של ניצול הדדי. וזה לא רע אם שני הצדדים רוצים בזה. "כי כזו את, חושקת דווקא בכוכבים ולא מסתפקת בירח". מדהים אותי כל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] הוווווווו נהדר. פשוט נהדר. אפילו הצלחת לא לגלוש לקיטשיות עם החייל ההוא, וזה באמת ראוי להערצה :) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... דווקא זה מה שאני אוהבת בשירים - שלא רק אומרים בהם, אלא אפשר להעביר בהם גם את התחושות שמאחורי האמירה. בגלל זה לא כל כך מפריע לי בד"כ לא להבין שירים עד הסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. בדיוק כתבתי היום שיר כזה. אפילו עם אותו הדימוי של עץ בשלכת. הבעיה היא שבשיר שלי אני העץ. ולא. לא טוב שכל הפנים חשוף. לא כשהוא פרוץ לכולם. צריך להיזהר, לדעת מה לחשוף ולמי. אפילו שזה מפתה מאוד. בוער מאוד. ממכר אפילו. לכל אחד צריך להיות אדם אחד בעולם להשיר בפניו את כל הקליפות. אבל צריך לבחור את האדם הזה במלוא הזהירות, כי הוא צריך להיות זה שיהיה איתך כל החיים - על כל מה שיש בך. לא טוב להיות עץ בשלכת. אסתר, במונולוג חושפני הרבה יותר ממה שהיא התכוונה... (עץ בשלכת כבר אמרתי?) [ליצירה]
- [ליצירה] הלבד אף פעם לא מסתיים. צריך ללמוד להתנהל איתו בתוך היחד. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כנראה שאתה צודק. אולי פשוט פיספסתי משהו. אני עוד אנסה שוב. (אבל בשביל מה הכעס?) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסימקסימקסים! דימויים נהדרים. [ליצירה]
