אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] יוווווווווו :) כבר מזמן לא קראו לי שטרן... טוב שיש כותבים מוכשרים חדשים. זה נכון. אבל השירים עצובים... [ליצירה]
- [ליצירה] :-) נראה בדיוק כמו המחברות שלי - בהבדל אחד: אצלי לא מופיעים החישובים... ודווקא גיאומטריה זה מקצוע מקסים - אחד האהובים עלי, למעשה. נו, מילא. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם טובי. הפואנטה משעשעת, אבל בהחלט לא חזקה מספיק בשביל להחזיק את כל הקטע. זה גם נראה כאילו דחפת בכוח עוד כמה סיבות כדי שיהיו לך עשר, כמו שקבעת לעצמך בהתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, שקופית, תודה על המובאות מהמילון! עכשיו זה כבר קצת יותר מובן לי... [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נחמד עם מן אווירה אביבית שכזו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה טיפשי. אני לא יכולה פשוט להמשיך ולומר "וואו" על כל שיר שלך שאני קוראת! אבל זה כל כך כל כך נכון. הקלה מביאה כאב. [ליצירה]
- [ליצירה] גואו נסכם ששלושתנו צודקים וזהו? ונעשה סולחה עם הרבה כיבוד ונזמין את כולם (יעני, מפגש צורה), ויבוא לציון גואל? [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד והשם בהחלט מעמיק את המשמעות כאן. נהניתי לקרוא. [ליצירה]
