אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ברררר זה קר... [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה אוירה חלומית כזאת... מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה מעורר הרבה מחשבות. האם באמת אנחנו כותבים כדי להפוך את המציאות למילים ולהרחיק אותה? לייפות אותה? אני לא יודעת. יכול להיות. כבר מזמן אני יודעת שיותר מדי ממה שאני רואה אני הופכת לעצמי לסיפורים כדי להתמודד. זה רע? [ליצירה]
- [ליצירה] א. אני מסכימה עם רן. ב. זהירות, אני מתחילה להתמכר לסיפורים שלך. ג. לא! לא!!! בבקשה לא! סיפורים כמו זה גורמים לי להתעורר בבעתה באמצע הלילה, מתפללת שלי זה אף פעם לא יקרה... לא יעזור לאף אחד. אני אגשים את החלום שלי. (<-- נקודה החלטית מאוד.) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ. הפסקאות נראות כאן מוזר. ואם כבר הרעיון של חתלתול (שאגב, לא נראה לי כל כך מוצלח כי זה היה די משעמם לקרוא את זה שוב, אבל אולי זה כי אני עייפה עכשיו ולא ממש מבינה למה התכוונת), היה נחמד לעשות את המשפחה בלעדיו, ולמשל לעשות שאחותו חולמת עליו כל הזמן, ככה שאנשים בסוף לא יודעים אם הוא היה באמת או לא. מקווה שהסברתי את עצמי טוב. אה, והרעיון מקסים :) [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק חתלתול! [ליצירה]
- [ליצירה] כי זאת מסיבה פרטית? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] באמת די בוטה אבל מה - אהבתי את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בחורף, כשהנהר קופא, הנמל הופך להיות המקום הכי פחות בטוח לספינה. לפעמים התנועה היא הדבר היחיד שיכול להציל... [ליצירה]
- [ליצירה] אה, הוא משלם לי כדי לשחוט לו סיפורים. אבל הפעם באמת נסחפתי :) זה קורה לי כשאני עייפה באופן קיצוני. חוצמיזה שכל היופי בבאפי זה שהצופה לא מבין מה קורה כשדון מופיעה. ופה הקורא מבין בדיוק כשהוא נעלם, אז זה מאבד את העניין. ובכל מקרה נקודת המבט תהיה חייבת להיות שונה בשביל זה. טובי, סולח? :*) [ליצירה]
