אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רגע רגע. פוס! עצור! מרוב שזה כתוב יפה כבר איבדתי את כושר השיפוט שלי. מה עשית? ביטלת במחי יד את כל החיוכים האחרים! מה עם החיוך הזה של לעמוד לבד בגשם בדיוק כשהוא נהיה ממש חזק, כשכל הניצוצות של האור רוקדים על הכביש? והחיוך של הורה שמביט בילד הקטן שלו משחק? והחיוך שמחייכים כשמוצאים משהו ממש חשוב שהלך לאיבוד, או כשקוראים קטע כזה נפלא כמו זה? אלה לא חיוכים? אני מוחה. ובכלל - חיוכים שאדם מחייך לעצמו לבד הם הכי חיוכים. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) כל הקודם זוכה! [ליצירה]
- [ליצירה] הו- יפהפה... אני עוברת על היצירות שלך אחת-אחת ומתפעלת מיכולת הכתיבה המדהימה שלך. מאחלת לך שיבוא כבר ובקרוב בע"ה! [ליצירה]
- [ליצירה] יו, ילדה, את פשוט מוכשרת בטירוף! ושתדעי שאני חולה על הרקעים שלך. את עושה אותם כל כך חיים שזה מדהים. וגם עשית לה הבעה ממש מעוררת מחשבות... ואהבתי את איך שציירת את הבד של השמלה... בקיצור, את מדהימה. שתדעי לך. [ליצירה]
- [ליצירה] קוץ יקר, האם אתה באמת חושב שיש צורך שתסביר את עצמך? [ליצירה]
- [ליצירה] זה... זה יפהפה! ואני רק תוהה מה עדיף - הכתמים של לפני או אלה שהדמעות יוצרות. שיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה כבר גשם!!! (סליחה, לא יכולתי להתאפק.) דווקא אצלי החורף הוא ההפך מכיסויים. זה לגלות את הכל. אבל מילא. זה עניין אינדיבידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם טובי. הפואנטה משעשעת, אבל בהחלט לא חזקה מספיק בשביל להחזיק את כל הקטע. זה גם נראה כאילו דחפת בכוח עוד כמה סיבות כדי שיהיו לך עשר, כמו שקבעת לעצמך בהתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא זה מאוד פשוט - כל פעם יש קטע של "מה היינו רוצים שיקרה" ואז קטע של מה שקרה באמת. תנסה לקרוא את זה ככה ותראה שזה הגיוני לגמרי. לא הגבתי קודם כי זה נראה לי אישי מדי - אבל אפילו אם להתייחס רק לצד האומנותי זה מהמם. עשה לי עצוב :-( [ליצירה]
