אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון ששירה היא דבר סובייקטיבי, אבל היא חייבת להיות מאוד מדוייקת בסובייקטיביות שלה. שתגיד בדיוק את מה שרציתי לומר. לא משנה מה אחרים יבינו. העיקר שאני דייקתי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] הו... פשוט שיר נפלא... אין אין אין עוד בעולם כמו גשם! (בעיקר כיף לקרוא אותו עכשיו, כשהאושר באמת בחלונות ובלב:]) [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה בכלל. בשירה צריך להיות מדוייקים הכי שרק אפשר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה ומעורר תהיות... אהבתי גם את המבנה שלו. -זאת שלא יודעת לאסוף מבטים כי בדרך-כלל היא בורחת מהם.- [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת מה ולמה, אבל אהבתי את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. בנית כאן יופי של מתח. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע רגע. פוס! עצור! מרוב שזה כתוב יפה כבר איבדתי את כושר השיפוט שלי. מה עשית? ביטלת במחי יד את כל החיוכים האחרים! מה עם החיוך הזה של לעמוד לבד בגשם בדיוק כשהוא נהיה ממש חזק, כשכל הניצוצות של האור רוקדים על הכביש? והחיוך של הורה שמביט בילד הקטן שלו משחק? והחיוך שמחייכים כשמוצאים משהו ממש חשוב שהלך לאיבוד, או כשקוראים קטע כזה נפלא כמו זה? אלה לא חיוכים? אני מוחה. ובכלל - חיוכים שאדם מחייך לעצמו לבד הם הכי חיוכים. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דנדן יקרה :) עוד מישהו? אני אשמח לשמוע תגובה גם ממי שלא הבין קודם. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אני ורד. אבל בשביל זה בדיוק נועד השיר. כמו הקוצים של הוורד - הוא מסתיר את המהות האמיתית שלי. לא רוצה שיקטפו. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מעולה :-) [ליצירה]
