אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי נכון. זה אמור להיות משל, נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה ספתא. ואתה צודק. התחרטתי על ההסבר שניה אחרי ששלחתי. לומשנה. אני רק רוצה לדעת אם התוספת לשיר באמת נחוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] . חמוד ביותר! והמצב מוכר לחלוטין... ואם אני כבר פה, אני יכולה להציע את השיטה שלי: כמו שאמר החתלתול מעלי, מתיישבים בסוף האוטובוס ומסתכלים - אם יש עוד מקומות - מה טוב! ואם אין... אפשר פשוט לקום מהר ולעשות פוזה, כאילו רק עלית הרגע לאוטובוס, ואז זה שבא אחרייך לא מרגיש חוסר נעימות ומתיישב. אבל מאוד חשוב לתרגל פה את העיתוי - קמת ברגע לא נכון והכל מתפספס... :) וכמו בכל שיטה - לא חסרים המקרים שבא ומתיישב איזה ילד קטן במקום :-) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... לא חושבת שהבנתי מה קורה פה, אבל הדימויים מקסימים. אפילו בקונכיה שומעים את הים. אהבתי עד למאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! ממש ממש ממש אהבתי את זה! פשוט יצירה משובחת. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] זה מצא חן בעיני. בעיקר עם ההקשר של הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] :) חמוד. אתה בהחלט יודע איך לתפוס את אור הזרקורים... שיהיה לך בהצלחה פה, ותמשיך להיות כזה משעשע. [ליצירה]
- [ליצירה] זה... זה יפהפה! ואני רק תוהה מה עדיף - הכתמים של לפני או אלה שהדמעות יוצרות. שיר נהדר. [ליצירה]
