אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
[ליצירה]
אה, אלול, לא צריך לקחת קשה את מה שאני אומרת.
לא אמרתי שזו לא הוכחה - היא הרי מוכיחה את העניין יפה מאוד. אני אפילו לא יודעת להסביר מה כל כך מוזר לי פה. אני מניחה שזאת פשוט הדרך שלי להשתעשע מהעולם. זה הכל.
[ליצירה]
הממ. הפסקאות נראות כאן מוזר.
ואם כבר הרעיון של חתלתול (שאגב, לא נראה לי כל כך מוצלח כי זה היה די משעמם לקרוא את זה שוב, אבל אולי זה כי אני עייפה עכשיו ולא ממש מבינה למה התכוונת), היה נחמד לעשות את המשפחה בלעדיו, ולמשל לעשות שאחותו חולמת עליו כל הזמן, ככה שאנשים בסוף לא יודעים אם הוא היה באמת או לא.
מקווה שהסברתי את עצמי טוב.
אה, והרעיון מקסים :)