[ליצירה]
אוף.
איזה כיף זה כשאף אחד לא מבין אותך. |זועף|
המטבעות הם בכלל לא מה שהקוף באמת רוצה. הוא בסך הכל רוצה לפתוח את דלת הכלוב ולברוח לו אל הג'ונגל, להתנדנד ולהתפרע על הענפים הכי גבוהים.
אבל מנהלי גן החיות מבלבלים אותו, אז גם מטבעות זה משהו.
לפחות שיהיו נוצצים כמו שצריך.
[ליצירה]
כוכב הקופים
השיר מצויין כפי שהיה בראשונה ואינו צריך לא הסבר ולא תוספת.האסוציאציה המיידית לשיר (שעולה לי)
הינה כוכב טלויזיה ידוע-בדרן.
אהבתי מאד את הרעיון והסיגנון.
[ליצירה]
שיר לא בהכרח זקוק להסבר בצידו. אני בטוח שמי שהיה מתאמץ היה מצליח להבין. לא היית צריכה לצרף הסבר לדעתי, אלא לתת עד קצת מרווח של זמן לאנשים פה.
מיוחד מאוד.
[ליצירה]
זה מקסים, ו... ונפלא וכתוב נהדר!!!
הערה קטנה: התקשיתי עם השור- "ורווינו גשם ואוויר." נראה לי שיש לכתוב "ורווינו מ-גשם ואוויר", או "והיינו רוויים מגשם ואוויר".....
[ליצירה]
בוא נגיד
שזה שיר שקל להזדהות איתו,
לפחות בחלק מהדברים...
השיבוץ והדימוי מהתנ"ך מוסיף המון...
ובסוף זה יעבור(את יודעת למה אני מתכוונת, ודי לחכימא ברמיזא)
[ליצירה]
כואב וחזק, לו רק יכולתי להבטיח שזה לא יקרה שוב...
א-ל תאבדי את התמימות בדרך, ואכן החכם ברשו, אבל החכם רגשו יכול מרוב חוכמה להתכהות....
המון אהבה...עוד תגיע ותהי'ה הכי נפלאה בעולם...
[ליצירה]
.
חמוד ביותר!
והמצב מוכר לחלוטין...
ואם אני כבר פה, אני יכולה להציע את השיטה שלי:
כמו שאמר החתלתול מעלי, מתיישבים בסוף האוטובוס ומסתכלים - אם יש עוד מקומות - מה טוב!
ואם אין... אפשר פשוט לקום מהר ולעשות פוזה, כאילו רק עלית הרגע לאוטובוס, ואז זה שבא אחרייך לא מרגיש חוסר נעימות ומתיישב. אבל מאוד חשוב לתרגל פה את העיתוי - קמת ברגע לא נכון והכל מתפספס... :)
וכמו בכל שיטה - לא חסרים המקרים שבא ומתיישב איזה ילד קטן במקום :-)
[ליצירה]
איזה דו-שיח חביב...
מנסה שוב - זה הדבר הראשון שלך שאני קוראת, ולמרות שזה נחמד (ואין לי שום מושג מה ניסית להגיד בזה), אני חושבת שזה יותר מתאים להקרא "פרוזה", ולא "שירה".
[ליצירה]
שיר *,
אני לא מדברת על תועלת, או על לזכות בתהילת נצח. אני מדברת על ההזדמנות לקבל משוב בסיסי על המילים שלנו. סתם, לדעת שלרגע אחד מישהו קרא אותנו. גם אם הוא לא הפך עכשיו למעריץ נלהב. גם אם אחרי שלוש שהיות הוא כבר שכח.
לדעת שלמישהו היה מספיק אכפת לרגע, בשביל להקדיש כמה שניות ולכתוב משהו. זה הכל.
זה בכלל לא משנה מה המטרות של האתר (ואני מסכימה במאה אחוז עם איך שהגדרת את המצב כרגע). זה רצון בסיסי שקיים בלי קשר.
אחרת - בשביל מה בכלל אנשים מפרסמים? הייתי יכולה להשאיר את הכל גנוז במחברת שלי לנצח, ולהראות רק למי שחשוב. (וככה באמת גם עשיתי בהתחלה...) יש סיבה לרצון הזה לפרסם, בכ"ז.
[ליצירה]
אה, הוא משלם לי כדי לשחוט לו סיפורים. אבל הפעם באמת נסחפתי :)
זה קורה לי כשאני עייפה באופן קיצוני.
חוצמיזה שכל היופי בבאפי זה שהצופה לא מבין מה קורה כשדון מופיעה. ופה הקורא מבין בדיוק כשהוא נעלם, אז זה מאבד את העניין.
ובכל מקרה נקודת המבט תהיה חייבת להיות שונה בשביל זה.
טובי, סולח? :*)