יצור חביב ובלתי מזיק. מרבה לישון, ומרגיש הכי טוב בסביבה חורפית. אוהב נורא חתולים, נגינת כינורות, מעשים טובים ואת הספר שלושה בסירה אחת.בפעם האחרונה שבדקתי גילי היה 21
[ליצירה]
מסכים לחלוטין עם מי שמעלי:
ואם יורשה לי לצטט הייקו קטן משלי:
שירה היא מילים
למה שאי אפשר עוד
לומר במילים
(לא הייקו כזר למהדרין אמנם, כי אין תיאור של מצב טבע בהתחלה, אבל נניח...)
:-)
מקורי, מקסים. אחותך הקטנה עוד תהיה גדולה.
[ליצירה]
הוי, אלוהים.
"מחר אהיה במורא גדול".
אני לא יודע אם קראתי את השיר כמו שהתכוונת, אבל הזעקה הנוראה לאלוהים שאני קראתי בו כמעט וגרמה לי לבכות.
וזה ממש מתחבר לי למה שנאמר לפני כמה ימים, על שנאה וכעס הגדולות מאדישות וטובות ממנה.
"אני אברא/ אני זעם".
אני גם.
[ליצירה]
נפלא.
נוגע כל כך...
אני לא יכול לומר שמצאתי ת עצמי בדיוק בשיר, אך הרגשתי המון קרבה , ללא ספק. בכל זאת, גם אני נווד...
הלבשת את זה ממש יפה על הסוגייה המשנאית. רק את הביטוי "תראו" לא כ"כ אהבתי.
(ואגב, יש לך את אחד הניקים הכי מדליקים שראיתי אי פעם...לכן גם נכנסתי לדף שלך :-)
[ליצירה]
אני לא ממש מבין למה,
אבל השורה האחרונה בשיר, היא כל כך כל כך אינטימית, כל כך נשית, כל כך נהדרת. שורה כזו שמפחיד לגעת בה בידיים לא נקיות.
שיר מקסים. אם כי אני חייב להגיד שאני לא כל כך אוהב את השימוש בדימוי הפירורים, הוא קצת שחוק. פירורים, שברים וכו'. את יודעת.
אבל זה שיר נפלא. את כל החלק הראשון שלו (עד הסוגריים) בכלל לא קראתי כשיר אהבה, אלא כמשהו יותר קוסמי, יותר בכיוון הארספואטי. רחמים שהם אדוות כאב. *זו* ארספואטיקה. נפלא, נפלא.
רחמים שהם אדוות כאב.
[ליצירה]
מרגש!
תודה לך חתולי היקר, על הניתוח המופלא.
לאחר קוראי את הדברים, לא יכולתי שלא לחוש כי במשפטה האלמותי של היוצרת החשובה עדי אשכנזי "מה זה השטויות האלה אומנות" יש הד ליצירת אומנות זו. אין ספק, כי אשכנזי המאוחרת מתכתבת עם ממ ממ, ובפראפראזה נועזת וחסרת כל מעצור על יצירת המופת שלו, היא חושפת לפנינו צדדים נוספים ומרתקים בדיאלקטיקה ה"ממ"ית הקרועה והשותתת.
בברכת,
בחייכם.