אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
אהבתי.
[הדגש על "אדם" בסוף, מסיט את המרכז מהאישי אל ה"כללי", ולדעתי זה מקלקל קצת. "עולם" בסוף, באופן בלתי מודגש, היה מתקן זאת בעיני (אולי זה פרדוכס, אז מה?)]
[ליצירה]
זה שיר נעים שאומר ברוגע מילים שהן צעקות ממש.
נדמה לי ש"ויושביו", בסוף, יכול להאמר גם מבלי שייכתב. אני לא בטוחה שהוא חייב להיות שם. אבל רק נדמה.
[ליצירה]
לא יכולתי לעמוד בפני הצער העצום. תיאור המקרה מאוד מרגש ועצוב.
אינימכיר אותו אישית, אך עם זאת הוא אחי, חלק מעמי, בשר מבשרי.
"איך נפלו גיבורים..."
[ליצירה]
הרעיון מאוד יפה, אבל יותר מדי 'ו' החיבור. כדאי לנסות להוריד\להחליף אותם.
כמו כן הייתי מנסה לתמצת, להוריד מילים מיותרות.
זה ילטש את השיר ויעצים אותו (לעניות דעתי...)
בהצלחה!
[ליצירה]
סיפור נהדר, שפה מקסימה.
לדעתי יש מקום עוד לליטוש בעניין השפה וסוף הסיפור- דרוש איזה משפט שמתיחס גם אל הבן ואשתו ברגע הסיום ולא רק אל האב.
כמו כן גם קצת פיתוח וליטוש של השפה- ."מה שהלב שלכם אומר לכם" היה יכול להשמע יותר אותנטי בכל מיני צורות - 'מה שליבכם דובר אליכם' או 'מה שהלב שלכם אומר' ועוד...
אבל חוצמזה באמת סיפור נהדר ונוגע עד למאוד...
[ליצירה]
יפה מאוד... אהבתי אבל דורש עוד מעט ליטוש רצוי לעבור על השיר ולנסות להוריד מילים ואותיות מיותרות.
ככל שהוא יהיה יותר מדויק וקצר הוא יהיה לדעתי יותר חזק...
בהצלחה!
[ליצירה]
ההתחלה מצוינת, עם מקצב ודימויים נהדרים.
מהשורה "אני נושאת עמי" מתחיל קצת להתפקשש המקצב הנהדר הזה...
לדעתי המילה "אני" בשורה הזאת מיותרת, היא נוטעת ציפיות לבית חדש (מכיוון שהיא כמו ההתחלה) ולכן שווה להוריד אותה.
"מטען גנטי הצועד איתי "אובר וייט" לכל מקום" לדעתי הוא פרשנות מיותרת- תני לדימיון לעשות את שלו.
גם את הסוף של הקטע עם הספר תהילים כדאי לשנות אבל אין לי רעיון איך.
זהו מצטערת על השפיכה, פשוט לדעתי זה שיר מקסים שרק צריך קצת ליטוש. את כותבת נהדר, תמשיכי...