חוכמתו מרובה ממעשיו..?!
לדעתי זה לא נכון, העץ עושה את שהוטל עליו ליצמוח לגדול ולשרת את האדם (או עושה המון לעומת האדם)
וחוכמה יש לו ביכלל ?! לא ניראה לי החוכמה שרואים פה
זאת חוכמתו של אלוקים(איך שהוא יצר את העץ וביכלל את הסביבה) הרי העץ לא נוצר עם צלם אלוקים
היצור היחיד בעולם שלפעמים חוכמתו מרובה ממעשיו
הוא האדם
*(או שזה לא מה שהיתכוונתה ?...אז למה היתכוונתה?)
"ויש מה שתלוי בגיל, שבשנים המאוחרות נחלש עניינים הרגשיים. ומי שחכמתו מרובה ממעשין שבכל עבודתו מחפש טעם ורגש, הרי שבעת משבר, בבא עליו זמנים חשוכים, שרוב ימיו של האדם הם כך, באה רוח ועוקרתו והופכתו על פניו ונופל ונשבר לגמרי.
אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו- שהעיקר אצלו היא עשיית רצון ה' בבחינת הקדימו נעשה לנשמע, ובכל עבודה וקיום מצווה מתבונן בדעתו וחושב: רבש"ע, אני שמח שאני עושה רצונך, צהלה ורנה לזכר מלכותך! ויונק את ההתלהבות והרגש מעצם קיום מצוות ה',
אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו, שענין זה קיים תמיד. בחשכה כאורה. ודרגה זו היא תכלית העבודה.
(נתיבות שלום על פרקי אבות, שם.)
מצאתי עוד משו:
"כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג.
למראית עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם. לא, אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה.
אבל תראו, אף זה למראית עין."
(העצים/ פרנץ קפקא)
"ואם אנחנו מדברים ואילמות תוקפת אותנו; אם אנו מבטאים - והמושגים נטבעים בדומייתנו, מפני שאין בנו כח להדריר את הדיבור, לחפש את המילול - לא בשביל כך ניבהל וניסוג אחור מחפצנו הקבוע"
<אוה"ק א' ה'>
[ליצירה]
חוכמתו מרובה ממעשיו..?!
לדעתי זה לא נכון, העץ עושה את שהוטל עליו ליצמוח לגדול ולשרת את האדם (או עושה המון לעומת האדם)
וחוכמה יש לו ביכלל ?! לא ניראה לי החוכמה שרואים פה
זאת חוכמתו של אלוקים(איך שהוא יצר את העץ וביכלל את הסביבה) הרי העץ לא נוצר עם צלם אלוקים
היצור היחיד בעולם שלפעמים חוכמתו מרובה ממעשיו
הוא האדם
*(או שזה לא מה שהיתכוונתה ?...אז למה היתכוונתה?)
[ליצירה]
[ליצירה]
זה טיפה ארוך, אבל יפה:
"ויש מה שתלוי בגיל, שבשנים המאוחרות נחלש עניינים הרגשיים. ומי שחכמתו מרובה ממעשין שבכל עבודתו מחפש טעם ורגש, הרי שבעת משבר, בבא עליו זמנים חשוכים, שרוב ימיו של האדם הם כך, באה רוח ועוקרתו והופכתו על פניו ונופל ונשבר לגמרי.
אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו- שהעיקר אצלו היא עשיית רצון ה' בבחינת הקדימו נעשה לנשמע, ובכל עבודה וקיום מצווה מתבונן בדעתו וחושב: רבש"ע, אני שמח שאני עושה רצונך, צהלה ורנה לזכר מלכותך! ויונק את ההתלהבות והרגש מעצם קיום מצוות ה',
אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו, שענין זה קיים תמיד. בחשכה כאורה. ודרגה זו היא תכלית העבודה.
(נתיבות שלום על פרקי אבות, שם.)
תגובות