[ליצירה]
מקסים
מקסים,
מעביר טוב את תחושת הצפיה ומיד לאחריה- השינוי.
לא אהבתי שהשפה מליצית מדי, מעט מרוחקת. זה נותן תחושה משתדלת מדי, לא אמיתית.
עם זאת- הרגש בהחלט משכנע באמיתיותו.
זה שיר אירוסין?
(ה"מזל טוב" עומד על קצה הלשון. לשחרר אותו?)
[ליצירה]
היום, רק היום
לחיות את הרגע במילואו, מתוך אומץ, בלי פחד ובשקט פנימי, ככה להצמיח את השפע מתוך אופטימיות ואהבה.
נעם, זה רגיש מאד, ונגע בי ביותר. תודה.
כּנרת
[ליצירה]
תודה לכם על התגובות. זה ממריץ אותי להמשיך ולכתוב, לצרוב בנייר עוד ממה שרוצה לצאת בי החוצה.
ונטע, אני חושב שאת יכולה להבין, לא את השיר עצמו (זו אינה המטרה בעיני, לפחות לא שלי כשאני קורא) אלא אולי קצת יותר אותך.
[ליצירה]
תודה לך מתקרבת.
על ההערה.
קצת חבל שהיא לא באה קודם.
בכל מקרה, אין לי ממש סגנון, לפחות לא מודע, ואני כותב איך שאני כותב. גם אין לי ממש רקע בשירה וכאלה.
אולי באמת כדאי לקרוא משהו.
בע"ה.
[ליצירה]
...
השבת קיימת, השבת קדושה,
אבל קשה לומר שהחוי'ה הזו נגרמת ממנה.
כי שבת זה היום, זה הדבר כשלעצמו,
זה משהו שאי אפשר באמת לגעת,
ולא יכול להיות שאת זה אנחנו מרגישים.
נתנו לנו בגדים, ושולחן, ותפילה ואוכל,
כדי שנביא את היום הזה לידי ביטוי בחיינו,
כדי שהקדושה הזו תורגש ולא תישאר בתיאוריה.
אבל החוי'ה הזו לא תיוצר סתם ככה, אם נרצה. כי אנחנו לא יודעים לבקש את זה, אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל. בגלל זה הקישור לתשובה לא בדיוק עובד אצלי, כי התשובה תלוי'ה ברצון הפשוט. כדי ליצור חוי'ה צריך לעבוד יותר קשה.
זהו.
[ליצירה]
זה יפה.
אבל הרבה יותר מזה זה אמיתי.
ואין לי מושג באמת מאיפה יונתן שבסיפור לקח את הכוח,
אבל אני יודע שאם הוא ימשיך לברוח, יהיו לו צלקות לכל
החיים, שיחייבו אותו או להמשיך לברוח כל חייו, או להתמודד ממקום שהבריחה הרבה יותר טבועה בנפשו.
אם אני מעביר את זה לרובד של מציאות,
בפני יונתן עומדת דרך ארוכה, שלא ברור מה יקרה בה.
בחיים לפחות, זה לא שפתאום איזה מישהו כזה עושה פעולה חד פעמית ופורץ את כל החומות. זו עבודה של שנים.