[ליצירה]
אני חובב אגוזים באופן כללי (הממ... קשיו...), והשיר העלה בי את התמיהה: האם את יודעת שאסור לאכול אגוזים בראש השנה כי אגוז = חטא בגימטריא?
מעניין אם זה ישפוך אור או רק ירוקן חושך...
המשך חג נעים ושמח.
[ליצירה]
יפה ונעים לקריאה
זה לא ציון, זאת חוות דעתי:) אם בנוסף לתמונות היפות את כותבת, זה יפה מאוד, אם את כותבת פרוזה, זה מצויין :) אנחנו בונים עכשיו נבחרת אולימפית של כותבי פרוזה, תתקבלי בשמחה:)
[ליצירה]
הצלחת בכשרון לצרור מלים, לתחושת הכאב
כי העפר כיסה.
[ליצירה]
[ליצירה]
חן עגום (ומובן...)
כמעט תמיד יש את הבעיה. הפער בין הבנתם של הגורמים החיצוניים לבין הביטוי הפנימי שמתעטף לעתים במסכת מילים צפופה מדי.
הואיל והמילה כמעט באה למעט (כמעט תמיד), הרי שבשירך
המילים מכסות כמו הינומה- רק נותנות צבע אחר, קצת חיוור.
מה שלי היה סתום היה הנושא/המושא לשיר (חוץ ממך כמובן...), אבל אולי זה מה שמוסיף לחן העגום של השיר.
[ליצירה]
חזק..........
טרקו את הדלת והתיישבו מול הטלויזיה בסלון.
הקריין הכריז כי המשימה הושלמה
וששוב צה"ל ניצח, אלא מה.
אולי יש פה משהו שיודע איך מנפצים אדישות?
[ליצירה]
זה לא בדיוק מתאים.
אומנם יש פה עייר, אך איה הגפן.
בנוסף לזה הצילום הוא די סתמי, הזוית משעממת, ואם יש סיפור מאחורי כל זה אז הוא לא ממש עובר מבעד לתמונה. ישנה גם שיבולת שתקועה במטושטש בתוך הפריים ושרועה על חלקה הקדמי של התמונה וזה לא מסתדר עם הרקע. פשוט צריך להשקיע יותר מאמץ ולא רק מחשבה לפני שלוחצים על ההדק.
סליחה על שקטלתי יותר מדי זה נובע רק מהצורך להיות נאמנה לאמת (שלי) ומתוך רצון להפנות את תשומת לבך בכדי שתוכל להשתפר...
(יצאתי שחצנית למרות שזאת לא הכוונה)
...הכל ברוח טובה....
: )
[ליצירה]
כל כך אנושי!
יש פה חיבור פיזי אבל למעשה אין מפגש של מבטים, אני לא יודעת אם הבנתי נכון את הפרוש של השם אבל יש בתמונה הזאת המון עומק.
את ממש נהדרת!
[ליצירה]
חביב,
היו לי פעם משקפי שמש שאח של חברה שלי מצא הביא לה והממנה הם התגלגלו אלי, הם שמשו אותי הייטב עד שהתיישבתי עליהם. (למעשה יש לי אוספ סיפורים מהחיים על אבידות ומציאות בתור מאבדת פטאלוגית, והמציאות הזאת עולה על כל דמיון)
וכמו תמיד - מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר,
משקפי שמש הולכות לאיבוד וגם אנשים מתים.
[ליצירה]
לי זה נראה יותר כמו ליבלוב ולא כמו שלכת.....
(תקני אותי אם אני טועה)
בלבלוב ובפריחה יש את אותם צבעים בגלל ה"קרטונואידים" המצויים בעלה שהם אלה שגורמים לצבע האדמדם בליבלוב ובשלכת. הם אלו שנוצרים ראשונים בעלה צעיר והם האחרונים להתפרק ממנו לפני שלכת.
אלו היו 60 שניות....
: )
[ליצירה]
מכאן חייבים רק לטפס למעלה, אין מקום לפיספוסים!
כלנית-
בשיר שלך את שולחת ביקורת חריפה על התנהלות הציבור הדתי לאומי. יש בו אמת מרה וכואבת אך הסף שלו נחרץ מדי, עוד לא הגענו אליו ונראה כאילו את מבקשת אותו. לצד השפל הגדול שכיוון להשאירנו ערומים התגלו תעצומות מחודדות ומיוחדות. ועכשיו, תוך העשיה שלא נגמרה אנו חייבים לחשוב כיצד אנו ממשיכים הלאה ולא נסוגים אחור.
בהצלחה לכולנו!
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.
[ליצירה]
זה הזכיר לי
כתב אלתרמן:
היו פעם איש וצילו.
לילה אחד הצל עמד.
נטל נעלי האיש ומעילו,
נעל, לבש. עבר מצד אל צד,
הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב,
נסה להסיר גם ראשו מעליו,
לא הצליח. הסיר ממנו את פניו,
לבש גם אותן, לא התעצל.
בבוקר יצא החוצה עם מקל.
רץ אחריו האיש ברחוב,
צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא!
זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב
לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה,
אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף
נשכח ממנו המאורע.