[ליצירה]
התמציתיות - גרמה לי לקרוא שוב ושוב,
מאוד קצר
אבל מאוד אומר הכל...
כנרת - השארת אותי פעם שנייה בערב אחד ללא מילים :-))
תודה לך על יצירה מיוחדת...
[ליצירה]
בחיי שאבתם אותי :))
תודה לכם על ערבול השירה ללא מלים
על מרקם האגדה והסחף
על שורת המחץ ,
ההכירות האישית, והקסם,
ועל השבח שעלינו לשבח למי שאמר
וברא כּנרת עם שיחים, סודות ואהבות :)
ומחר, יצייר הבוקר שמיים חדשים
כּנרת,
מודה ואוהבת :)
[ליצירה]
אהבתי את האמצע בו אתה מרשה לעצמך לכבות הכל ופשוט לבכות.
הבכי, מאפשר לחוות את הכאב ולא להתעלם ממנו או להדחיקו.
יחד עם זאת, הבכי והאבל הם שלב, אך לא מקום שנשארים בו כי אם נוסקים ממנו.
בהצלחה, בע"ה.
[ליצירה]
וואו, ועוֹדהפעם וואו...
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
~*~*~*~*~*~*~*~*~
תגובה מושכלת בא תבוא,
בנתיים, האישונים שלי, המחפשים צלילה
לא עמקו יותר מזה, ולא בגלל הדמעה...
"הן רק לפנות בוקר"
ועכשיו, זה רק לפנות ערב
כּנרת~~
[ליצירה]
רק מי שחזק יכול להרשות לעצמו להראות חלש...
אורן, המנעותך מפיסוק השיר מאפשרת קריאתו באופן שונה מן המשתמע כאן בקריאה ראשונה, לכאורה הצגת מצב את-אני.
נע ונד - לעיתים זה ענין של תחושה פנימית ולאו דוקא תנועה חיצונית.
מענינית העמידה אל מול החיים,
אור ואהבה
כּנרת
[ליצירה]
לדעת מתוך הכרה
הדסה, הכאב כאן מתלבט בין "עם הזרם" ו"נגד הזרם",
כאב כמו שאת חווה אותו, ומבטא אותו בשירך הוא חלק בלתי נמנע מחיינו, ולכן צריך לתת לו מקום, להסכים שהוא קיים, לא להתנגד לו, ואם זה אומר שרוצים לבכות אז בוכים, (את יודעת שדמעות מטהרות נכון?), ואם לא בא לעשות כלום יום אחד, זה גם פסדר בעיני, ואחרי שלא נלחמת עם הכאב אלא קיבלת אותו והושבת אותו לידך, אז יהיה לך הכח לקום ממנו, כי את לא מחפשת לברוח ממנו, את מתמודדת איתו, ולכן את לא נשארת איתו על הכסא, אלא קמה וצומחת ממנו.
(ואני יודעת שאת מסוגלת לזה, אני קוראת את הכח הזה בשירייך).
שלך באהבה
כּנרת