[ליצירה]
התמציתיות - גרמה לי לקרוא שוב ושוב,
מאוד קצר
אבל מאוד אומר הכל...
כנרת - השארת אותי פעם שנייה בערב אחד ללא מילים :-))
תודה לך על יצירה מיוחדת...
[ליצירה]
בחיי שאבתם אותי :))
תודה לכם על ערבול השירה ללא מלים
על מרקם האגדה והסחף
על שורת המחץ ,
ההכירות האישית, והקסם,
ועל השבח שעלינו לשבח למי שאמר
וברא כּנרת עם שיחים, סודות ואהבות :)
ומחר, יצייר הבוקר שמיים חדשים
כּנרת,
מודה ואוהבת :)
[ליצירה]
לי זה קרה עם סבא יוסף.
לקבור סבא/סבתא זה ממש לקבור הסטוריה.
אבל הם מותירים אחריהם זכרונות טובים, וגם לא מעט
פנסי דרך.
איתך בכאבך,
כּנרת מנחמת.
[ליצירה]
אלרואי, איזו פשטות ואיזו רעוּת.
המציאות כמות שהיא,
להתמודד מולה על אף מה שהיא.
אהבתי שהשתמשת גם בלשון רבים...
והיום יש לכם שני חמודים לחבוק
ואיתם את אהבתכם לחלוק.
נהדרים אתם,
חיזקו ואימצו
כּנרת~~
(שמעתי פעם שיחה שלכם...גדולים מהחיים, ואוהבי חיים שכמותכם:)
[ליצירה]
נפלא רביעית, נפלא.
כמה הייתי רוצה להכניס קצת ערגה בתפילתי.
ועכשו אני מבינה מיהי הדמות המסתורית שאני פוגשת
שם ביער. אז פעם הבאה לא להסתתר מאחורי העצים,
ותגידי לי שלום יפה:)))))))))
אוהבת
כּנרת
[ליצירה]
צרורי, וכי כך נוהג רועה? מה זה "תברר בקשר ל..."
מזלך שדב כזה צייתן וכבר עשה את מבוקשך. טוב
מזה אני למדה שמלאכה קשה היא לרעות את הצאן,
ואל דאגה, דבי לא יפסיק, מעיינו מפכה, הומה גועש.
[ליצירה]
מצוין. השקט, יש בו נוכחות,
והוא מאפשר לנו להתמלא.
לגבי "הגיגי אינם ברשותי..." - יש לי מחשבות אחרות.
(כמו שהאדם שולט בהם, או לפחות אמור, אבל זו רק אני).
[ליצירה]
תהליך צמיחה מ ד ה י ם
נהנתי מן הטיפוס אל ראש ההר.
פתיחה שהיא מעין סיכום.
בהתחלה זה הר, ואולי נראה כבלתי אפשרי, אך כשיכולים לו, חשים שהוא די קטן ובמיוחד שהוא שייך לנו כי יכולנו לו.
עם זאת, למרות תחושת השליטה אין התעלמות מן הכאב. יש מודעות אף לתדרים שלו, שהוא בא והולך כמו גלים, וזה נפלא נפלא בעיני. אני אוהבת לתת מקום ראוי לכאב, לפחד ובכלל לתחושות, מה שלעיתים כל כך נזנח.
והסיום הענק, שהוא לא רם ולא מתנשא, לומד לראות את הארץ המובטחת מתוך מאמץ לטפס ולהיות רגיש לתדרי החיים, תדרי האהבה.
שיר קצר, לכאורה פשוט, הפותח צוהר לתובנת האין-פחד מפני התמודדויות.
תודה חמה אדם, ששיתפת אותנו במעט המכיל את המרובה.
המשך הצלחה בטיפוסי העתיד.
כּנרת אוהדת.
[ליצירה]
חחחחחחחח, כולה מסגרת המשקפיים, ואני כבר חשבתי מסגרת הלימודים שגורמת לך כאב עיניים:)
כן, השמועות מאד טובות על הישיבה שלכם...
תודה על השיתוף, תלמד יפה, תשמח ותהנה.
חדש מלא אור
כּנרת
[ליצירה]
לעולם לא לחדול
היי פרפור חמודית, מעניין שבחרת בשורה האחרונה של "ענבלים" (אלתרמן) לתאר את עצמת שירו של יוסף.
בעיני השורה הקודמת לה, מבטאת היטב את הליכתו של יוסף, אל עצמו, בדרכו שלו.
יש כאן מרחבים כמו בשיר שהזכרת, ולכל אורך השיר של יוסף, הוא לא חדל להביט בשבילי החיים, בשדות, באבנים (שהן כנראה מייצגות משימות בחיים),
הוא לא חדל לנשום לבטים ותפילות, והוא חי.
כל כך חי.
לא תמיד פשוט לחיות למען... לפעמים יותר קל למות למען, וזו הגדוּלה בשיר הפשוט הזה לכאורה, שהוא מתאמץ לחיות, להתחדש, להתרענן (כמו ערשׂנו רעננה:) לא לקבל את שבילי החיים כמובנים מאליהם, גם אם זה אומר אֵלֶךְ בְּמָקְלִי, כלומר, מַשהו להשען עליו, גם אם יש צורך בתמיכה במהלך המסלול, הוא לא מתכחש לכך, ועם זאת -
אֵלֵךְ בְּדָרְכִּי.
שיר שהוא שיעור.
והנה המקור שהביאה 'פרפור':
עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֻקּוֹת,
מֶרְחָבִים שֶׁלִי וָדֶרֶךְ.
הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.
('ענבלים' או בַּדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה / נתן אלתרמן)
אני מרגישה ש ~
השיחים העולים מן הכּנרת
סוגדים לסודות המים...
מרחבי ערב
כּנרת~~