[ליצירה]
אבל זה בדיוק הרעיון.
כלומר, ההנחה היא שמה שמעניין אותך ושעומד נגד עינייך זו בת גילך, אהובתך , או ווטאבר.
לכן מבקשים שלרגע קטנטן אחד תשים אותה בצד ותעלה את ירושלים על ראש שמחתך.
אז אם אתה כותב שבאותו רגע, אתה בעצם לא תעלה את ירושלים על ראש שמחתך - אזי, מה הועילו חכמים בתקנתם?!
[ליצירה]
יום אחד, עוד כמה שנים, תיכנסי לאינטרנט, כשהקטנה יושבת על ברכייך והגדול מביט בך מעבר לכתפך, ותראי להם איך פעם, כשאמא עוד לא פגשה את אבא, ועוד בכלל לא ידעה שיהיו לה כאלה ילדים מקסימים, היא ישבה וכתבה כאלה סיפורים יפים ונוגים על עצב, וכמיהה ותקווה.
חמודה - הוא שם, הוא מחכה לך. באמת. וזה עוד יקרה לכם. רק עוד קצת..
[ליצירה]
זהו, שאולי הבנתי את זה לא נכון, אבל -
אם הנער זעקף משמע שזה לא ההוא שמת, אחרת לא היה זועק, לא?
אם ככה, אני מניחה שזה הבן שלו, או החבר שלו, או משהו.
ואז, אני חוזרת לשאלת הבסיס. מה זה היה עוזר אם היו אומרים?
[ליצירה]
[ליצירה]
זה משל? זה סיפור? מה זה?
ולמה הוא לא מפוסק?
תגובות