26/6/01
שתי ידיים פרושות קדימה
כפות ידיים פתוחות לרווחה
זרועות מתקפלות אלי גוף
עוטפות כתפיים.
חיבוק.
גול עצמי.
באין מי אחר שיחבוק.
- - -
כמיהה. השתוקקות
לאותו שיוריד מעלי את משא
העולם,
את משא הבדידות.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
- אודָה לנפילת הגוש
- במשפט אחד - נופלת
- שיר לא גמור
- להיות לאה - לפרשת ויצא (ולעייפים הכרוניים שבינינו)
- שארית ישראל
קשור אלי
- [ליצירה] א. לא ממש ברור אם ההקדמה שלך היא חלק מהשיר ב. הוא באמת קצת ילדותי ג. העולם לא מלטף ובטח שלא נעים. בטח כבר גילית את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ולמרות שלא סיווגת את זה כשירה, בעיני זו שירה. זה יפה כל כך שזה כואב. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אינגבול? מנחם, אתה רוצה לדבר על זה? ואגב, האנגלית בעברית הזו, מצאה חן בעיני. העברית שבאמצע היתה קצת בעייתית ולא מובנת, אבל האנגלית משובחת היתה. ואגב, למה לעודד אותה לקפוץ? למה שלא לעודד אותה, על מנת שהיא לא תקפוץ? מה, לעזאזל, עובר על אנשים כאן??? כולם רוצים למות ואף אחד לא סיפר לי על זה?! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה כזה גלי עטרי "בנות, אתן שוות", שכזה. חביב [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. איזו כתיבה מפעימה! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון לכל כך הרבה אנשים. איפשהו רבים מאיתנו הם סוג של חמניות. רואים, כמהים, משתוקקים, אבל לא מגיעים ונשארים במין תקווה דרוכה שכזו. היטבת לתאר! [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ'. כואב. אף שהייתי חושבת שזה לא יבוא מצבעים ורודים ומבלונד, אלא מחיוך אוהב, ממגע פשוט, מחיבוק, מנשיקה, מצליל צחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] שבירה יקרה, נהפוכו בן בנו של נהפוכו. הרי זה כל העניין. מילא אם היית כותבת את זה כתגובה למכתב הראשון, אז ניחא. אבל כתגובה למכתב השני? דווקא כזה שיש בו השלמה והכרה במי שאני? באמת יכול להיות שזה מפני שלא קראת את הדברים עד תום. אבל no hard feelings. לא מצידי לפחות. פשוט שנראה לי לא שייך להתלהב ולהגיב אחרי קריאת חלק מהדברים. למה הדבר דומה? למי שיוצא לבקר מסעדת בשרים משובחת, אלא שהוא, איך לומר, צמחוני. וכיוון שכך הוא דגם רק את הסלט ואת התוספות, אבל את הבשר הוא אפילו לא הריח. מילא, לא לקחתי קשה. ותודה בכל מקרה על הניסיון לקרוא. כלנית [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה. אהבתי. עם זאת "תשכונה" ותמחשב" אינן מילים. אולי "את השכונה" ו"את המחשב". ואגב, אומרים חנוכת הבית, ולא חלוקת הבית. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. יש לך את זה במשפטים מעולים. אהבתי את "נרשמתי לבית הספר הנחשב ביותר בתחום (בית הספר – "הכוכבים הגדולים ביותר של המחר" עם מורים שהיו הכוכבים הקטנים ביותר של האתמול)". גדול! [ליצירה]
תגובות