26/6/01
שתי ידיים פרושות קדימה
כפות ידיים פתוחות לרווחה
זרועות מתקפלות אלי גוף
עוטפות כתפיים.
חיבוק.
גול עצמי.
באין מי אחר שיחבוק.
- - -
כמיהה. השתוקקות
לאותו שיוריד מעלי את משא
העולם,
את משא הבדידות.
[ליצירה]
וואו, באה
שיחקת אותה!
איזה שיר יפה.. גמני חשבתי שזה למישהו, ואחרי שקראתי את כל התגובות - - זה כל כך שינה את ההסתכלות שלי. אהבתי את הפזמון החוזר. יש בזה חזרה שטובה לשיר.
[ליצירה]
"הוא" הגורל? "הוא" אלוהים? מי הוא זה ואיזה "הוא"?
מעבר לכך, מאוד אוהבת את מה שכתבת. תמשיך לראות גוונים (אבל למה אדום, למה?) אבל אל תתיאש אם תיכנע לפעמים ותראה רק אפור. לפעמים אפור זה סוג של הדחקה ושל שכחה מבורכת. צריך להיזהר רק לא לשקוע בזה עמוק מדי.
תגובות