26/6/01
שתי ידיים פרושות קדימה
כפות ידיים פתוחות לרווחה
זרועות מתקפלות אלי גוף
עוטפות כתפיים.
חיבוק.
גול עצמי.
באין מי אחר שיחבוק.
- - -
כמיהה. השתוקקות
לאותו שיוריד מעלי את משא
העולם,
את משא הבדידות.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אכן פרגים it takes one to know one [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, זו דרך אחת להתייחס לעולם. במובן הזה ש"כלב טוב לו". בעצם, כל מי שהוא אינו אדם, או שהוא אדם אבל לא אדם בוגר, אז טוב לו. אבל כמו שכבר כתבו, אולי טוב לו כי הוא לא מחפש משמעות. ואולי זו גם נקודת התורפה שלו. כי הוא חי חיים נטולי משמעות. כלומר, גם לו רצה, לא היה יכול להגיע למשמעות בחייו. וזה, אולי מותר האדם על הבהמה. היכולת שלנו או המסוגלות שלנו להגיע לגבהים שכאלה כמו גם לנסוק מהם חזרה למטה ולחיות על הקו הזה שבין נוכחות קיומית לנוכחות מודעת. [ליצירה]
- [ליצירה] א. לא ממש ברור אם ההקדמה שלך היא חלק מהשיר ב. הוא באמת קצת ילדותי ג. העולם לא מלטף ובטח שלא נעים. בטח כבר גילית את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] למה רק אני לא מבינה מה הולך כאן? [ליצירה]
- [ליצירה] אני כל כך אוהבת את השירים שלך שי. כה לחי! [ליצירה]
- [ליצירה] חבל שזה לעתיד לבוא.. וגם חבל שיש כל כך הרבה שחור במקום שיש כל כך הרבה אור של הנשמה שלו. אני לא מאמינה שיש אנשים עם כל כך הרבה שחור ואופל בנשמותיהם. ואם יש - אז אשרי שאני לא מכירה אותם.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לאל על יצירות אקראיות קצב יפהפה, שיר מדהים ופשוט ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו.. אנשים! מה קורה לכם עם כל תיאורי ההתאבדויות האלה לאחרונה? וסליחה, אבנר, שאני מוציאה את זה עליך אבל - - דחיך ראבקום, אנשים. לפעמים באמת אין חשק לכלום, לא בא לצאת מהבית, לא מתחשק לאכול כלום, גם כשמדליקים (לא פותחים טלויזיה. את זה הטכנאי עושה כשהוא רוצה לבדוק מה מקולקל במכשיר..) טלויזיה קורה לעיתים שאין מה לראות או שמחליטים שהכל משעמם. אבל מכאן ועד לומר שמכל ההרהורים הוא החליט לצאת כשהוא הכין את החבל ותלה את עצמו עליו, פור גוד סטייק! שילך לישון, שיקום בבוקר ויראה אם ההרגשה שלו לא השתפרה. שיסע לאנשהו ויראה אם הוא לא יכול לנטרל את עצמו ע"י שינוי מקום ואוירה, שילך לטיפול אם כל זה לא עוזר (וכל מילה שכתובה כאן נוסתה על ידי הכותבת, לידיעתכם). אז די כבר עם הרחמים העצמיים האלה ודי להרוג את כל הגיבורים שלכם. לא לימדו אתכם בכיתה ג' שסופר טוב הוא לא זה שהורג את כל הגיבורים של הסיפור כדי לסיים אותו??? [ליצירה]
- [ליצירה] אבל זהו בדיוק אני קשה עם עצמי כי אני יודעת מה יכולתי להיות, ואיכשהו זה נראה טוב פי מיליון.. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל זה בדיוק הרעיון. כלומר, ההנחה היא שמה שמעניין אותך ושעומד נגד עינייך זו בת גילך, אהובתך , או ווטאבר. לכן מבקשים שלרגע קטנטן אחד תשים אותה בצד ותעלה את ירושלים על ראש שמחתך. אז אם אתה כותב שבאותו רגע, אתה בעצם לא תעלה את ירושלים על ראש שמחתך - אזי, מה הועילו חכמים בתקנתם?! [ליצירה]
תגובות