בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
ובכל זאת,
בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
[ליצירה]
מזכיר את השיר של ריה"ל זצ"ל
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
תגובה לסימן שאלה
א. תודה לך ,בזכותך קראתי שוב את השיר , שהזכיר לי כמה דברים שקצת שכחתי ...
ב. בנוגע לשאלותיך :
1. המיוחד בשבועות הוא שנאמר בו "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש" (הציטוט מהזכרון , נדמה לי נמצא במועדות שבפרשת אמור) ועפ"י זה נוצרה בי תובנה , על המעבר מתפיסה כמותית-מספרית , שמופיעה בימי הספירה , אל תפיסה מהותית-שמנית (דהיינו של קריאה בשמות ) ששייכת ליום החמישים , חג השבועות .
2. בנוגע לחמץ :
נאמר : "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'"
ולכן כל המנחות כולן הן של מצה . (יש סוגים שונים של מנחות , אבל כולן אינן חמץ)
רק בחג השבועות יש את קרבן שתי הלחם , שהוא של חמץ (וממנו באמת לא מקטירים למזבח) \
וגם לקרבן תודה , יש לחמים נלווים , שאחד מהם חמץ . בכל מקרה נושא המנחות מצריך לימוד "מעט" יותר רציני לכשעצמו....
תודה על התגובה .
[ליצירה]
יפה ...
מה שנקרא רומנטיקניות ....
ולך ילד , זה בדיוק סוף ששיר כזה צריך לדעתי ... (לחבר את השיר כ"אובייקט" , לשיר של החיים עצמם ....)
יפה , וברוך הבא .... (לרסיס)
[ליצירה]
טוב
א. נכון , יש טעם מפסיק , ובכ"ז כיון שכתוב "וקראתם בעצם היום הזה " וחסר מושא , משמע שהמשך הפסוק דהיינו "מקרא קדש (יהיה לכם)" הוא המושא . (כן לדעתי יש למילה מקרא קדש "הוראה כפולה" בהקשר הזה)
ב. בנוגע לקרבן תודה , אני עצמי הזכרתי אותו .
בכל מקרה זה לא סותר את השיר , חוצמזה ששתי הלחם הוא קרבן ציבור , שקשור לזמן מסוים , ולכן התמקדתי בענין המיוחד לו .
כל הכבוד על ההשקעה ... :)
[ליצירה]
כן זה באמת התנועה
או יותר נכון מי שיוצר את התנועה .... (כלומר מי שנושף באויר) ואז האסוציציה היותר מתאימה היא אכן מה שאמר חתלתול , ופחות מה שאני אמרתי ...
מצד שני כיון שמדובר על חללים רבים (לעומת רוח האדם שנפחה במקום אחד "באפיו") , יש גם משהו בדברי ...
ונשאלת השאלה איך כל זה קשור לחליל של בית השואבה ?? :))) אם כבר התחלנו בסגנון למדני ....
[ליצירה]
יפה לך ...
(רק עכשיו ראיתי )
גם היצירה וגם ה"מיני דיון" שבעקבותיה ... (כולל פרסום ה פורום בעולם הרחב ;-) )
לעצם הענין אני חושב שכן אפשר למצוא את החויה הדתית הפשוטה , גם בתוך עולם המנוכר לה .
אם כי צריך לדעת לבנות את חלקת הא-להים הקטנה שלך , בכוחות עצמך (פחות או יותר)...
קשה , אבל מומלץ .
תגובות