בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
ובכל זאת,
בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
[ליצירה]
מזכיר את השיר של ריה"ל זצ"ל
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
יפה
מתאר את המצב ממש טוב , וגם הפתרון נכון בעיני .
רק אחרי שמבינים שגם לרע ולכאב יש זכות לחיות , אפשר לרכך ולעדן אותו , שלא יהיה מזיק כ"כ .
אממממ , אולי זה קשור איכשהוא לחג סוכות הממשמש ובא ...
חג שמח מאד .
[ליצירה]
מזכיר לי
קטע מיונה , "ויהי סער גדול בים ונאניה חשבה להישבר"
וכו' . לפי פירוש שממשיל את יונה לנשמה , ואת האניה לגוף וכו'. (נדמה לי שזה פירוש הגר"א שמבוסס על הזהר , הבאתי גאולה ???)
[ליצירה]
יפה !
חסר קצת החשיבה ה"פלפלנית תלמודיסטית" (בעיקר באיפזודות המופרכות משהו שהיא עלולה להעלות לפעמים (: ... ) אבל הרעיון יפה , ומבוצע היטב , מעט יותר פיתולים עלילתים היו מוסיפים ... ( לא עלילתים ממש , כמו "עלילתים בתודעה של מר ישראל ..." ודי בזה .)
[ליצירה]
ואני אומר
שהילד (מהמונולוג) צודק , אין שום ענין לזכור מה קרה בהסטוריה , אלא את הלקחים שיש להפיק מזה .
התבחבשות ב"אבל" אמנם גורמת להרגיש טוב עם עצמך . (שאתה לכאורה פטור מאחריות למה שקרה , ויותר מכך למה שקורה ויקרה ...) אבל לא ממש משנה את המצב . ):
זה הבדל בין חז"ל שעיצבו את התעניות לימים של חורבן , וימי הודאה לימי של הצלה והצלחה . (חנוכה ופורים בעיקר) לבין ה"מורשת הציונית" שמנסה לקבע תחושות ומסרים מסוימים , שלא במסגרת הדינמיות של הזמן , וממילא גורמת להשכחת הלקחים ... (הנושא קצת יותר מורכב אבל לא משנה ...)
ערב טוב.
[ליצירה]
תגובה לסימן שאלה
א. תודה לך ,בזכותך קראתי שוב את השיר , שהזכיר לי כמה דברים שקצת שכחתי ...
ב. בנוגע לשאלותיך :
1. המיוחד בשבועות הוא שנאמר בו "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש" (הציטוט מהזכרון , נדמה לי נמצא במועדות שבפרשת אמור) ועפ"י זה נוצרה בי תובנה , על המעבר מתפיסה כמותית-מספרית , שמופיעה בימי הספירה , אל תפיסה מהותית-שמנית (דהיינו של קריאה בשמות ) ששייכת ליום החמישים , חג השבועות .
2. בנוגע לחמץ :
נאמר : "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'"
ולכן כל המנחות כולן הן של מצה . (יש סוגים שונים של מנחות , אבל כולן אינן חמץ)
רק בחג השבועות יש את קרבן שתי הלחם , שהוא של חמץ (וממנו באמת לא מקטירים למזבח) \
וגם לקרבן תודה , יש לחמים נלווים , שאחד מהם חמץ . בכל מקרה נושא המנחות מצריך לימוד "מעט" יותר רציני לכשעצמו....
תודה על התגובה .
תגובות