הכי הכי
כשהקול שלך
בקול שקט, עמוק,
באוזניי.
יָפָה שלי..
כשידיךָ הגדולות
חזקות וחמות
מלטפות אותי.
הכי הכי
כשזיפי זקנך
שיומיים לא גולחו
משפשפים קלות את
לֶחיִי.
כשאתה שם איתי,
הכי הכי.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה רבה, חבר'ה שזכרתם אותי בכלל... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומקסים. קצת מזכיר את שירי הילדים של פעם, אבל עם קמצוץ קטן של עצב גדול, פשוט משנה את כל הקונספט [ליצירה]
- [ליצירה] חלמונית... לא מבקשת, הלוואי שלא יקרה, אבל כבר עכשיו אנשים חוזרים לעצמם. מבכים את שהיה אבל חוזרים לחיים. בלי הסקת מסקנות, בלי משברים רציניים, בלי לחשוב מה המסר שרוצה ריבונו של עולם להעביר לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] כי.. כי הדפים צריכים לעטוף משהו יותר פנימי. את הלב, למשל. כך לפחות נראה לי לפענ"ד. אבל אני יכולה להבין את הציפיה הזו, להימנע מהחטא רק כי אתה יודע שזה אסור, ואתה יודע את כל פרטי האיסורים לכל דיקדוקיהם, ולכן אתה מניח שאי אפשר לך להיות טועה וחוטא. חוצמזה, שבאותה מידה ש"לא בשמים היא", היא גם לא תלויה בשום גורם חיצוני אחר. "כי קרוה אליך הדבר מאוד. בפיך ובלבבך לעשותו". [ליצירה]
- [ליצירה] לויודעת למה החלטת שלא תדעי לעולם, אבל גם אם לא תדעי לגביו, את עוד תדעי לגבי אחר. היי סמוכה ובטוחה! [ליצירה]
- [ליצירה] מי זו האישה ברת המזל הזו? [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה. אהבתי. עם זאת "תשכונה" ותמחשב" אינן מילים. אולי "את השכונה" ו"את המחשב". ואגב, אומרים חנוכת הבית, ולא חלוקת הבית. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, לי נראה שאם הוא היה קצת פחות נושם ושואף וחושב, וקצת יותר כותב, אולי הוא היה מצליח קצת יותר לכתוב בשעות הערוּת.. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אם ככה את מאמינה אז ככה את מאמינה. אני כמעט מתפתה לומר לך "איזה שטויות" אבל תקראי את מורה הנבוכים של הרמב"ם ונראה מה תחשבי אז על מה שכתבת. בכל מקרה, אני לא משווה אלוהים לבשר ודם אלא נותנת את זה כמשל. בקטע של "דיברה תורה בלשון בני אדם" שכזה. אבל נו, שויין. איך שנוח לך להאמין. אני מניחה שגם זה בסדר. אגב, המשפט "יתומים היינו אין אב" לקוח ממגילת איכה, אז אם יש לכם השגות על העניין הזה, תעבירו אותם ישר למחבר האלמותי. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא חרוזים חסרים קצת אם מחליטים לחרוז חרוזים חושבני שיש קצת צורך לשים לב למשקל, למרות שלא קל ולמרות שזה קצת דורש מאמצים. ואם כבר - אולי גם נוסיף ונאמר שאם הוחלט שבסיפור מדובר אז רצף נשמע כמו דבר הגיוני כלומר, מה בא ראשון ומה בא שני. כי למה מספריים אם היא טישו אומלל ולמה הייתה חתונה בכלל ומה עניין שמיטה לחיי אומללותה. אבל סך הכל שירון חביב אף כי, שוב, לא מאוד מלהיב. אף שבתור רעיון הוא ניתן לפיתוח אם כי הדרך איך נתונה לויכוח. [ליצירה]
תגובות