הכי הכי
כשהקול שלך
בקול שקט, עמוק,
באוזניי.
יָפָה שלי..
כשידיךָ הגדולות
חזקות וחמות
מלטפות אותי.
הכי הכי
כשזיפי זקנך
שיומיים לא גולחו
משפשפים קלות את
לֶחיִי.
כשאתה שם איתי,
הכי הכי.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פלשתינים חפים מפשע? יש דבר כזה? כל מרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל רחמנים. [ליצירה]
- [ליצירה] מי זו האישה ברת המזל הזו? [ליצירה]
- [ליצירה] אל תחילי את המצבים שלך על כולם ואל תשפטי אותם לפי הפרשנות שלך. אני לא דורשת תשובות ואני לא מחפשת אותן. אני יודעת טוב מאוד איפה אני עומדת. ואני יציבה. מאוד יציבה. תלמדי לקבל גם שירים שהם לא בדיוק בתוך הזרם. תלמדי לקבל את מי ששוחה קצת מחוץ מחוץ לזרם, את הדגים שקופצים בתוך המים, והכי הכי, אץ אלה ששוחים בדיוק נגד הזרם. הם הכי מיוחדים. גם בתוך המים וגם מחוצה להם. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, אבל זה ברור שהגיל קובע. הוא לא היה מגיע לשיעור הזה אם לא היה לו רקע בכלל. הוא כתב את ספר הלימוד שלכם. והוא ודאי לא כתב אותו בגיל מופלג שכזה ,וגם אם כן, זה לא ספר הביכורים שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי, התגובה האחרונה היתה מהיוזר שלי אבל זו היתה שותפה שלי. אני לא מחמיאה כך לעצמי בד"כ.. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, שירה היום לא צריכה חרוזים וגם לא משקל. האמת היא שהיום אין כל כך הגדרות לשירה. ועם זאת, זו לא שירה. שמואל, אתה מנסה להביע רעיון שירי בצורה מילולית-מדוברת מדי. עזוב עכשיו את התוכן (שהוא בעיני מגוחך קלות, אני אתייחס אליו עוד מעט) ותתמקד רגע במילים. "אך נשאלת השאלה הנחרצת: האם, לרצח ושפיכות – הדמים, יש כל הצדקה?" שיר הוא לא טקסט חופשי. אתה לא יכול מצד אחד לומר דברים כמו "אך נשאלת השאלה הנחרצת" כמו היה מדובר בנאום חוצב להבות שאתה נושא מעל בימה זו או אחרת בעוד שבשורות אחרות שלך אתה כן מנסה לדבוק בשפה קצת יותר גבוהה כמו "עוד יכוה גופכם הארור בקללת, בין שבעה מדורי – התופת והזוועה;" וזה בלי להביא בחשבון את שאר עיוותי השפה שלך (לא ראוי היה שתגיה את מה שאתה כותב?) כגון "תהיי ברוכה!" (כשברור לכל שבציווי מעין זה הלשון צריכה להיות "היי ברוכה") או: "שידכם – השאטה, עוותה;" (כלא שאטה, ודאי..). וזה רק מהבחינה הלשונית. לעניין התוכן, לא ברור לי על מה ולמה יצא הקצף. ארה"ב, כמו כל תרבות, יש בה מן השלילה ומן החיוב. גם בתרבות הרומית שאתה כל כך נהנה לשלול היה הרבה מן החיוב והרבה מן השלילה, אבל לולא היא לא היינו איפה שאנו היום. גם לולא ארה"ב לא היינו איפה שאנו היום. לא יודעת אם אתה דתי או לא, אז אתה יכול לראות את זה כהשגחה או כגורל עיוור, אבל איך שלא תסתכל על זה, אימפריות קמות ואימפריות נופלות. ממה שהבנתי מהמבקרים האחרים כאן אתה סוגד לאימפריה הסובייטית. ואני חושבת שאתה יכול לומר את זה רק כיוון שאתה לא חלק ממנה. לו היית חי ברוסיה הסובייטית, לו אותך הגלו לסיביר, או לכלא נידח אי שם, לו אותך החליטה הממשלה, או המשטרה החשאית להרוג על לא עוול בכפך, סתם משום החשדנות שאתה אויב העם, מסתמא לא היית מדבר ככה. להעריץ שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו, כי מרחוק הוא נראה לך רומנטי, כמוהו לדחות שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו , כי מרחוק הוא נראה לך מושחת. [ליצירה]
- [ליצירה] מה קורה עם הברווזים היום? [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת, קצר לי מדי, לא ממריא. דווקא התחיל מעניין, עם הבטחה. האמצע קצת קטע אותה והסוף כבר די היה מיותר. אולי אם היית מאריך כל חלק נזה זה היה יוצא טוב יותר. (אין לי מושג איך מבקרים מוסיקה. סליחה.) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זה משעשע כי איך שראיתי את התמונה ואת הכותרת חשבתי לעצמי "איזה עיוות של הרעיון של העיגולים של שמחה". כאילו, דווקא פרח, מכל הדברים, כשהרעיון המקורי היה עיגולים של חברים או מעשים טובים שלהם ודברים כאלה. ככה לפחות אני הבנתי את הרעיון. מצד שני, אני מעולם לא קראתי את "ספרי דסי", ואני לא חושבת שראיתי גם אף אחד מהם חוץ מספר הזיכרון הראשון שיצא עם מגילת אסתר. אז לא ידעתי מה יש או אין על העטיפה. בכל מקרה, התמונה עצמה מאוד יפה, וגם מאוד אופטימית. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם באה. פשוט תתנתקי לאיזה זמן. מבחנים שקשורים למחשבים? אחלה. בלי להתחבר לעולם הוירטואלי. מעבר לכך אני די בספק שיש לך מבחנים שקשורים בקשר ישיר לרשת. כמו בכל התמכרות אחרת. אם רוצים להפסיק - לא מורידים מינון פשוט מורידים. מהחיים. ואני מומחית גדולה בזה. [ליצירה]
תגובות