כשרק חייי נותרו להם, תלויים על בלימה,
הם נותרו תלויים עם בלי-מה?
אפריל, 2004
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחלה דרך לשלוח אותנו לקרוא את "לגוריתו" ואחלה של קטע, אגב, לגוריתו הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] המשפט של הסוף קרע אותי מצחוק. סיפור זה לא, אולי בלוג משעשע. אבל קורע מצחוק זה כן. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אמרתי שזה טוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] במילה אחת - וואו. בכמה מילים - שימחתני. מאוד מאוד יפה ומיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, אבל השאלה היא, בהנחה שאת ומר אבן שושן תעמדו זה מול זו בבית המשפט, למי יאמינו יותר. (התנצלותך התקבלה.;-) ) [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך יפה וכל כך נוגע וכל כך - - - עצוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] יש ימים שהייתי יכולה להישבע שעלי כתבת [ליצירה]
- [ליצירה] משקל? כלומר מספר הברות לשורה? דומני שזה קיים. אבל אולי לא הבנתי את הכוונה [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומקסים. קצת מזכיר את שירי הילדים של פעם, אבל עם קמצוץ קטן של עצב גדול, פשוט משנה את כל הקונספט [ליצירה]
תגובות