[ליצירה]
יווו. ספתא, אתה לא נורמלי, פשוט ככה (ואולי בגלל זה אני תמיד משתדלת לקרוא את התגובות שלך..)!
צחית - נכון שלא סביר להתערב לאנשים בתוכן השיר אבל דומני שקיים כאן עיסוק מעט מוגזם במוות לצורותיו השונות והלא יפות ואני חושבת שכן צריך להפנות את תשומת הלב לכך שהתאבדות היא לא הפתרון לבעיות ושישנן דרכי התמודדות טובות ומוצלחות יותר ודווקא במקום כמו זה אני חושבת שכל עוד אנחנו לא פורום ייעוצי פסיכולוגי אלא דווקא מקום של יצירה והתפתחות יש לזה מקום אחר וטוב ליוצר באשר הוא, במיוחד אם הוא חושב על התאבדות..
[ליצירה]
חלמונית...
לא מבקשת, הלוואי שלא יקרה,
אבל כבר עכשיו אנשים חוזרים לעצמם. מבכים את שהיה אבל חוזרים לחיים. בלי הסקת מסקנות, בלי משברים רציניים, בלי לחשוב מה המסר שרוצה ריבונו של עולם להעביר לנו.
[ליצירה]
כל כך נכון לכל כך הרבה אנשים.
איפשהו רבים מאיתנו הם סוג של חמניות. רואים, כמהים, משתוקקים, אבל לא מגיעים ונשארים במין תקווה דרוכה שכזו.
היטבת לתאר!
[ליצירה]
דוקא שיר מתוק. אולי קצת ילדותי אבל אני לא אומרת שילדותי זה לא טוב. אני גם לא יודעת מה הגיל של הכותבת. אבל הוא חמוד מאוד. וגם עצוב קלות (כי כשאדם נהרג בשל איזושהי סיבה זה עצוב, ואם הוא נהרג בגלל תאונה זה עצוב יותר).
וכן - הגהה. "נכבה" לא "ניכבה". ולדעתי אפשר לומר נכבה ולא חייבים לומר כבה. אבל בטח בלי כל היו"דים האלה.
[ליצירה]
אבל זה בכלל לא ילדותי, צחית.
הרעיון, לדעתי, הוא יותר אלגוריה לגן העדן (ולכן גנאל. גן האל). אוי זה בגלל "לרוח היום". שזה ציטוט ישיר (בראשית, שם, שם).
מקסים ביותר!
[ליצירה]
הדס, שירה היום לא צריכה חרוזים
וגם לא משקל. האמת היא שהיום אין כל כך הגדרות לשירה.
ועם זאת, זו לא שירה.
שמואל, אתה מנסה להביע רעיון שירי בצורה מילולית-מדוברת מדי. עזוב עכשיו את התוכן (שהוא בעיני מגוחך קלות, אני אתייחס אליו עוד מעט) ותתמקד רגע במילים.
"אך נשאלת השאלה
הנחרצת:
האם,
לרצח ושפיכות – הדמים,
יש כל הצדקה?"
שיר הוא לא טקסט חופשי. אתה לא יכול מצד אחד לומר דברים כמו "אך נשאלת השאלה הנחרצת" כמו היה מדובר בנאום חוצב להבות שאתה נושא מעל בימה זו או אחרת בעוד שבשורות אחרות שלך אתה כן מנסה לדבוק בשפה קצת יותר גבוהה כמו "עוד יכוה גופכם
הארור בקללת,
בין שבעה מדורי –
התופת והזוועה;"
וזה בלי להביא בחשבון את שאר עיוותי השפה שלך (לא ראוי היה שתגיה את מה שאתה כותב?) כגון "תהיי ברוכה!" (כשברור לכל שבציווי מעין זה הלשון צריכה להיות "היי ברוכה") או: "שידכם – השאטה,
עוותה;" (כלא שאטה, ודאי..).
וזה רק מהבחינה הלשונית.
לעניין התוכן, לא ברור לי על מה ולמה יצא הקצף. ארה"ב, כמו כל תרבות, יש בה מן השלילה ומן החיוב. גם בתרבות הרומית שאתה כל כך נהנה לשלול היה הרבה מן החיוב והרבה מן השלילה, אבל לולא היא לא היינו איפה שאנו היום. גם לולא ארה"ב לא היינו איפה שאנו היום.
לא יודעת אם אתה דתי או לא, אז אתה יכול לראות את זה כהשגחה או כגורל עיוור, אבל איך שלא תסתכל על זה, אימפריות קמות ואימפריות נופלות.
ממה שהבנתי מהמבקרים האחרים כאן אתה סוגד לאימפריה הסובייטית. ואני חושבת שאתה יכול לומר את זה רק כיוון שאתה לא חלק ממנה. לו היית חי ברוסיה הסובייטית, לו אותך הגלו לסיביר, או לכלא נידח אי שם, לו אותך החליטה הממשלה, או המשטרה החשאית להרוג על לא עוול בכפך, סתם משום החשדנות שאתה אויב העם, מסתמא לא היית מדבר ככה.
להעריץ שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו, כי מרחוק הוא נראה לך רומנטי, כמוהו לדחות שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו , כי מרחוק הוא נראה לך מושחת.
תגובות