[ליצירה]
יום אחד, עוד כמה שנים, תיכנסי לאינטרנט, כשהקטנה יושבת על ברכייך והגדול מביט בך מעבר לכתפך, ותראי להם איך פעם, כשאמא עוד לא פגשה את אבא, ועוד בכלל לא ידעה שיהיו לה כאלה ילדים מקסימים, היא ישבה וכתבה כאלה סיפורים יפים ונוגים על עצב, וכמיהה ותקווה.
חמודה - הוא שם, הוא מחכה לך. באמת. וזה עוד יקרה לכם. רק עוד קצת..
[ליצירה]
אל תחילי את המצבים שלך על כולם
ואל תשפטי אותם לפי הפרשנות שלך.
אני לא דורשת תשובות ואני לא מחפשת אותן. אני יודעת טוב מאוד איפה אני עומדת. ואני יציבה. מאוד יציבה.
תלמדי לקבל גם שירים שהם לא בדיוק בתוך הזרם. תלמדי לקבל את מי ששוחה קצת מחוץ מחוץ לזרם, את הדגים שקופצים בתוך המים, והכי הכי, אץ אלה ששוחים בדיוק נגד הזרם. הם הכי מיוחדים. גם בתוך המים וגם מחוצה להם.
[ליצירה]
מאמר? לא הפרזנו קלות?
ובאמת, שיהיה לכם לבריאות..
(טוב, אני לא מתאפקת. סליחה, אבל זה לא שיר אפילו, זה בקושי נחשב הצהרת כוונות. מבחינה תכנית אולי יש לזה ערך אבל מבחינה ספרותית/ אמנתית?? נאדה. שוב סליחה).
[ליצירה]
אבל זה בכלל לא ילדותי, צחית.
הרעיון, לדעתי, הוא יותר אלגוריה לגן העדן (ולכן גנאל. גן האל). אוי זה בגלל "לרוח היום". שזה ציטוט ישיר (בראשית, שם, שם).
מקסים ביותר!
תגובות