אם נניח אהבה
נניח אותה
לרגע
אם נניח אהבה
קיימת
אמיתית, פועמת.
אם נניח אהבה
נניח שהיא שלנו,
נניח אנחנו אוהבים
נניח שאותנו.
האם נוכל להניח אהבה
בצד,
להמשיך בחיינו?
או שמא-
לו נניח אהבה,
לא נוכל לה בלעדינו?
[ליצירה]
יפית
שתי תחושות ממש חזקות שעלו לי בזמן קריאת השירים שלך:
1) את מדהימה בכשרוניות שלך. את כותבת נפלא. מדהים ממש.
2) ישר הבנתי שזה נובע מהבפנוכו שלך. שהיית שם. ושאולי במקום כלשהו, חולה מעט, לא ממש טוב, אולי, את מתגעגעת קצת לשלמות הזו שיש לך עם הבקבוק.
ורציתי להגיד לך - חזקי ואמצי!
[ליצירה]
כל כך נכון לכל כך הרבה אנשים.
איפשהו רבים מאיתנו הם סוג של חמניות. רואים, כמהים, משתוקקים, אבל לא מגיעים ונשארים במין תקווה דרוכה שכזו.
היטבת לתאר!
[ליצירה]
לא יודעת, קצר לי מדי, לא ממריא.
דווקא התחיל מעניין, עם הבטחה. האמצע קצת קטע אותה והסוף כבר די היה מיותר.
אולי אם היית מאריך כל חלק נזה זה היה יוצא טוב יותר.
(אין לי מושג איך מבקרים מוסיקה. סליחה.)
[ליצירה]
תהיה פילוסופית
אבל זו בדיוק הבעיה. שאתה לא יודע אם מוצדק ואם לאו. ואתה ממשיך להתמודד עם הקושי, והאמונה שלך ממילא נותנת לרבש"ע את כל האחריות למה שקורה לך, מלכתחילא. אז מה עניין להגיד לו שהוא יודע ואם מוצדק מוצדק ואם לאו-לאו?
במילים אחרות, זה כבר מוצדק, איך שלא תסתכל על זה, ולא יתכן שזה לא מוצדק כי אז אתה מערער על סמכותו של רבש"ע, ואם סמכותו מעורערת הרי שגם אחריותו מעורערת, ואז אתה האחראי ללא טוב שעובר עליך..
[ליצירה]
אוי, ועכשיו זה קיבל נופך מחריד. מחריד כמו סיפורי סטיבן קינג. בלעע..
ואגב, סתם הערה, אני לא חושבת שאפשר לומר לאדם כל יום כל היום כמה הוא אדם נפלא.
אבל כשאדם במצוקה והוא פונה לעזרה, אפילו סתם לחבר או מישהו לא קרוב במיוחד, הוא עשוי פתאום לשמוע הרבה דברים נפלאים על עצמו.
חוצמזה, שהשורות שלך איכשהו נותנות עידוד לתופעה הזו שנקראת התאבדות. ואני נוטה מאוד להתנגד, בגלל זה, לשיר שלך באופן כללי.
תגובות