אם נניח אהבה
נניח אותה
לרגע
אם נניח אהבה
קיימת
אמיתית, פועמת.
אם נניח אהבה
נניח שהיא שלנו,
נניח אנחנו אוהבים
נניח שאותנו.
האם נוכל להניח אהבה
בצד,
להמשיך בחיינו?
או שמא-
לו נניח אהבה,
לא נוכל לה בלעדינו?
[ליצירה]
חבל שהיא דמיונית. כלומר, חבל בשביל השיר שהיא דמיונית, כי זה קצת מקלקל אותו והופך אותו למעין שיר ילדותי שכזה, בעוד שקודם הוא היה שיר הלל למוסד החברוּת הטובה. וחבל, בשבילך, שאין לך אחת כזו. כי אני אוטומטית עם הקריאה אמרתי "וואו, זה פשוט מדהים איך לכולנו יש חברה כזו איפשהו". ואז פתאום לגלות שלך אין.. חבל.
[ליצירה]
אוף, מתוקה.
כל כך מכירה את התחושה הזו, את הנר, את הלהבה המרצדת, שנראית כאילו עוד רגע תכבה.. ואת הרצון שהיא תמשיך לבעור, אפילו באור קלוש כזה..
זו תחושה של חיים על זמן שאול שכזה, שאת נהנית מאור גנוב, של זמן אחר, של חיים אחרים.
אהבתי. והזדהיתי.
[ליצירה]
דוקא שיר מתוק. אולי קצת ילדותי אבל אני לא אומרת שילדותי זה לא טוב. אני גם לא יודעת מה הגיל של הכותבת. אבל הוא חמוד מאוד. וגם עצוב קלות (כי כשאדם נהרג בשל איזושהי סיבה זה עצוב, ואם הוא נהרג בגלל תאונה זה עצוב יותר).
וכן - הגהה. "נכבה" לא "ניכבה". ולדעתי אפשר לומר נכבה ולא חייבים לומר כבה. אבל בטח בלי כל היו"דים האלה.
[ליצירה]
רק בגלל שהבטחתי
אבל גם בגלל שזה באמת סיפור מיוחד, רווי בכל האמונות, תפלות או לא, שיש לנו על בריאת העולם.
כתוב בצורה סיפורית, אולי אפילו מעט ילדותית, אבל מאיר את כל סיפור בריאת העולם באור שונה לגמרי.
רק לדמיין את בורא העולם בתור ילד קטן ותחמן.. ובכלל את החיים שלנו כתוצאה מזה בתור קוריוז..
חביב ביותר!!
[ליצירה]
התחיל ממש טוב ואז נדמה כאילו איבדת את החשק באמצע הסיפור ויצאת להכין לך סלט. לדעתי שווה לסיים את הסיפור.
חוצמזה, עידן השקשוקה קרע אותי מצחוק. ובכלל נונסנס חביב ומשעשע.
אה, ו"תנועת", לא "תנואת". סתם חשבתי שתרצי לדעת.
תגובות