נכתב בהשראת "רגע לפני הטחב" למנחם דוד איך לא שמתי לב? כבר שבע ועשרים מה אני עוד עושה כאן בשבע ועשרים? אני חייבת למהר הביתה, הבעל, הילדים, ארוחת הערב, אסיפת ההורים. שבע ועשרים, היום הולך ומתקצר אני לא יכולה להמשיך ולאחר. מחר אולי יהיה יום חדש אבל עלי הוא לא יפציע, עוד עכשיו – אני חייבת להגיע.