כשאעמוד תחת חופה,
ואומר "אם אשכחך תשכח ימיני" –
לא רק ירושלים תעמוד לנגד עיניי
(לך, בת גילי, בת חופתי)
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קראתי ויצא לי משו כמו: אוה! עם פה פעור של בנאדם שמתנמס.. :) האושר. [ליצירה]
- [ליצירה] חייכתני... מזל טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] למה כולם מתחתנים פה? זה לא פייר! בכל אופן, שיהיה לך המון מזל טוב וכו' [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף לך. |ירוק מקנאה| בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] וואיי! איזה יופי של משפט...יופי של אהבה :) אני שמחה בשבילך, מזל טוב!!! =) [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב! חמוד :) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל זה בדיוק הרעיון. כלומר, ההנחה היא שמה שמעניין אותך ושעומד נגד עינייך זו בת גילך, אהובתך , או ווטאבר. לכן מבקשים שלרגע קטנטן אחד תשים אותה בצד ותעלה את ירושלים על ראש שמחתך. אז אם אתה כותב שבאותו רגע, אתה בעצם לא תעלה את ירושלים על ראש שמחתך - אזי, מה הועילו חכמים בתקנתם?! [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל.. ממיס את לבבותינו (רווקות! שילטו בעצמכן!) ואולי זו הכנות הנדירה בך שתמיד נוגעת. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מדהים.. זה ממש ממש חמוד. (וגם נכון...) [ליצירה]
- [ליצירה] מה שיפה בשבועה הזו, שהיא יכולה להאמר גם ביום חופתו וגם ביום חופתה... [ליצירה]
- [ליצירה] לטובי במיוחד שהילדים יעצמו עיניים... אל תבינו לא נכון, אני נגד יצירות פרובוקטיביות. אבל במקרה שלפנינו, זה יצא כל כך טהור... וגם נוטע תקוות: לפעמים אנחנו מסתכלים 'עליהם', על המבוגרים-עם-הילדים, כאילו אבדה מהם לחלוחית החיים. וכשאני רואה יצירה כמו זו, אני מסוגל להאמין שלא נגזר עלי להפוך לאחד 'מהם', כי יש גם אחרים (ואולי כולם?). תודה, אורנה. תבורכי [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף אלומותיו - מצטער, אבל לא הייתי בבני עקיבא (אלא אם כן אבטחת מסע סוכות נחשב), ואני מתחיל לחשוש שהפסדתי משהו. הקירמא זה ההפך של אמריקה? [ליצירה]
- [ליצירה] * (זה אומר שאהבתי?) איזו ריצה מטורפת וסוחטת-נשימה בין מטאפורות... אולי תחליטי מה את? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי... קודם כל לפתחיה (כדי שהשורה הזו תופיע בעמוד הראשי) - עשה לכולנו טובה וחסוך מאתנו הערות שאינן לעניין. אהבתי במיוחד את ההתפרצות באמצע כל בית (אם קראתי נכון), שדועכת שורה לאחר מכן. בדיוק כמו התחושה המתוארת בשיר. שילוב נהדר בין תוכן וצורה. [ליצירה]
- [ליצירה] לאודיה הפצפונת: דווקא לא כיוונתי כלפי "הרוצחים הרומנטיים". הקטע הזה נכתב בעקבות מקרה של זוג מבוגרים שהתאבדו יחד, סתם כי לא רצו להגיע לשנות הדעיכה. אבל בהחלט ניתן לקרוא אותו גם כפי שאת קראת. הכל תלוי בתשובתה של "היא" אחרי הבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מבין אותכם... מי שמתעצבן מהשירים של מר ירושלמי - אינו חייב לקרוא אותם. יש מספיק יצירות אחרות באתר. וגם מי שקורא - האם זה המקום לוויכוחים פוליטיים על תוכן השירים? גם אני, כמו כולכם, איני מסכים אף לא לקמצוץ מדעותיו הקיצוניות של שמואלי, אך כמדומני שהאתר הזה לא נועד לדיונים בנושא אלא להתייחסויות ענייניות ליצירה. תגובות הנוגעות לרמה המילולית - רלוונטיות בהחלט, אך לשם מה הברוטליות? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי במיוחד את הניגודים בין הביטויים הקודרים בבית הראשון לבין המילים הססגוניות בבית השני. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! לתת לכל הברה את הכבוד המגיע לה! [ליצירה]
- [ליצירה] צלית אותי! אבל למה כל כך קצר? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי פשוט יופי. בשורות הראשונות תהיתי לעצמי, בשביל מה כל האצות האלה צריכות שיר משלהן. ואז מגיע ה"לך מפריע מאוד שהסלון לא מסודר" ומנחית מכה. ולחלק מהמגיבים מעלי - חבל לצלול יותר מדי לתהומות הנפש בשיר כזה, שאפשר פשוט להנות ממנו. אני הולך עכשיו לסלון כדי לראות באור חדש וכחלחל את ההרס ששורר בו. (קצת הזכיר לי את תיאוריו של עמוס עוז ב'סיפור על אהבה וחושך', בדבר המערכות הדמיוניות שהוא ניהל במסדרון ביתו) [ליצירה]
תגובות