באמנות, כמו באמנות,
אין דבר כזה, שאין דבר כזה.
ובחיים, כמו בחיים,
אם אין דבר כזה, אז יהיה דבר כזה.
ורק באהבה, כמו באהבה,
אין דבר, כזה, אין דבר..
והכל נשכח, והכל עבר,
והכל נמחל, והכל ווּתר,
ואין דבר. אין דבר.
[ליצירה]
חבל שזה לעתיד לבוא..
וגם חבל שיש כל כך הרבה שחור במקום שיש כל כך הרבה אור של הנשמה שלו. אני לא מאמינה שיש אנשים עם כל כך הרבה שחור ואופל בנשמותיהם. ואם יש - אז אשרי שאני לא מכירה אותם..
[ליצירה]
הבהרה:
לא ראיתי את עצמי ככופרת. חלילה. ואני מסכימה עם טל בת רא"פ שהחשיבות היא בשאלות, לא בתחושה ש"ככה זה" ועקבות בחול, ורואה לא רואה, יודע לא יודע. אני גם לא חושבת באמת שיש לאלוהים נגיעה לכל דבר קטן שקורה בעולמנו (וגם לא לכל דבר גדול), זה קורה כי זו דרך העולם ובסדר לי עם זה.
מה שאני עשיתי זה שני דברים. האחד, בשם השיר לשאול האם זו כפירה. לא קבעתי שזו כפירה ולא הכרזתי על עצמי ככופרת.
הדבר השני שעשיתי היה להביע תמיהה כנגד האמירה של "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". אולי זה בכלל לא עניין של ישן לא ישן, אולי זה פשוט עניין של שומר לא שומר.
הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת לזה היא המאבטחים בכניסה לקניונים. לפעמים הם שם והם שומרים ולפעמים הם שם אבל הם לא שומרים ובכל זאת, קוראים להם "שומרים". תחשבו על זה,
[ליצירה]
נו, אבל זה ברור שהגיל קובע.
הוא לא היה מגיע לשיעור הזה אם לא היה לו רקע בכלל. הוא כתב את ספר הלימוד שלכם. והוא ודאי לא כתב אותו בגיל מופלג שכזה ,וגם אם כן, זה לא ספר הביכורים שלו.
[ליצירה]
יפה.
הייתי מציעה, עם זאת, לשים לב לדקדוק.
"אולי הוא היה כאן שזה קרה": אם אפשר לשים את המילה "כאשר" במקום ה"ש" יש לשים "כש". אותו דבר במשפט "גם שאנחנו כאן", שאם הבנתי אותו נכון גם אמור להיות "כש".
תגובות