חדשות של בוקר, חדשות של לילה
פותחים וסוגרים את היום עם אותן התחושות.
מתים, מתים,
סביבנו כולם מתים.
אמא, ילד, ילדה,
אחים, סבא, סבתא,
אל תשאירו אותם לבד,
אל תלכו להם, תישארו.
יתומים היינו אין אב.
או יש, והוא ישן.
שומר ישראל..
ואל תשפטי אותם לפי הפרשנות שלך.
אני לא דורשת תשובות ואני לא מחפשת אותן. אני יודעת טוב מאוד איפה אני עומדת. ואני יציבה. מאוד יציבה.
תלמדי לקבל גם שירים שהם לא בדיוק בתוך הזרם. תלמדי לקבל את מי ששוחה קצת מחוץ מחוץ לזרם, את הדגים שקופצים בתוך המים, והכי הכי, אץ אלה ששוחים בדיוק נגד הזרם. הם הכי מיוחדים. גם בתוך המים וגם מחוצה להם.
אני לא שופטת אותך, אני מאמינה כי אף אחד לא רואה הכל ולכל אחד יש מה ללמוד ולדעת, ואני חשבתי שאני פותחת לך נקודת מבט שונה, ולא התכוונתי לתקוף אם ראית זאת כתקיפה..
אני מקווה שתחשבי ותעשי את שיקולייך על פי דעותייך, אני הבעתי את שלי, העיקר שאת מאמינה ותפתחי ראש, אני למדתי מהשיחה הזאת הרבה..
היי יציבה ככל יכולתך אך ביחני מעשייך במחשבה אמיתית.
"כי סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם"
אז רק טוב.
אם אני יכולה לומר משהו אז אומר שה' בכלל לא אשם, ולא כל מה שקורה ה' הוא זה שעושה את זה..
אנחנו אלה שבגללם זה קורה, וכמו שה' לא ייבש לנו את הביצות בחדרה, הוא גם לא הרג את היהודים בשואה ולא הוא הורג את האנשים שמתים לנו יום יום.
לכן אנו צריכים לחפור בתוכנו...
ואז נגיע לאמת.
אז אל תקחי עצמך ככופרת כי אז באמת תגיעי לעיקר הכפירה, פשוט חישבי שהכל לטובה למרות שזה נורא קשה בזמן שלנו לחשוב שמוות זה לטוב , אבל נסתרות דרכי האל וגלויות דרכינו שלנו, אז קודם ננסה לתקן את דרכנו הגלויות ואחרי זאת ננסה לדרוש תיקון מה'.
וה' הוא בוחן כליות ולב ואנו איננו יכולים לדעת מתי כל אחד צריך למות, רק נאמר שאם זה חיוני אז אולי זה מה שצריך להיות.
ואולי את עכשיו חושבת שאני אנוכית כי אני לא מאלה שמתו אז אני יכולה לדבר אבל אני מוכנה באמת ובתמים למות אם אני אדע שבמותי זה ישנה משהו, ועד אז אני אבחר בחיים, מקווה רק לטוב כי בתקופתנו לכל אחד יש חור בלב, ואנחנו צריכים למלא את החורים האלה בדברים מדרך תורה ואז נתמלא ולעולם לא נתחורר יותר.
רק טוב.
לא ראיתי את עצמי ככופרת. חלילה. ואני מסכימה עם טל בת רא"פ שהחשיבות היא בשאלות, לא בתחושה ש"ככה זה" ועקבות בחול, ורואה לא רואה, יודע לא יודע. אני גם לא חושבת באמת שיש לאלוהים נגיעה לכל דבר קטן שקורה בעולמנו (וגם לא לכל דבר גדול), זה קורה כי זו דרך העולם ובסדר לי עם זה.
מה שאני עשיתי זה שני דברים. האחד, בשם השיר לשאול האם זו כפירה. לא קבעתי שזו כפירה ולא הכרזתי על עצמי ככופרת.
הדבר השני שעשיתי היה להביע תמיהה כנגד האמירה של "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". אולי זה בכלל לא עניין של ישן לא ישן, אולי זה פשוט עניין של שומר לא שומר.
הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת לזה היא המאבטחים בכניסה לקניונים. לפעמים הם שם והם שומרים ולפעמים הם שם אבל הם לא שומרים ובכל זאת, קוראים להם "שומרים". תחשבו על זה,
מתוקתי זה נכון שקוראים להם שומרים והם לא שומרים בחלק מן המקרים, אבל בנוגע לאלוקים זה לא אותו דבר..
את לא יכולה להשוות את אלוקים לאדם בשר ודם.
ה' שומר על מי שהוא חושב שראוי לשמור עליו.. כי אולי יש לו עוד תועלת ומשימות בעולם הזה.
ונותן ללכת לאותם אלה שעשו את משימתם בעולם הזה וכעת נחים בשלום.
ובאמת לא מסכנים אלה שהלכו ולא יחזרו, יותר מסכנים אלה שנשארו כאן (ואנו בתוכם). האמיני לי שלהם טוב יותר מאשר לנו, אבל זה המבחן שלנו, לחיות למרות הכל.."ונתן לך אלוקים את הטוב והרע, החיים והמוות, ובחרת בחיים"
ותכלס ה' מפיל אובדנות רק על אנשים גדולים אשר יוכלו להתמודד איתם..
שה' רוצה להעמיד אותם בניסיונות ולדעת שלמרות הכל הם מתגברים קמים וממשיכים בראש איתן ומורם.
זה כמו ניסיון אברהם, ה' פגע בו בנקודה הכי רגישה שלו- בבנו בכורו יחידו, ואמר לו להקריבו לאובדנו ואברהם הסכים לעשות זאת.. ולכן ה' עשה זאת מלכתחילה כדי לראות עד כמה באמת אברהם מאמין בו ומה הוא מוכן לעשות לקידוש שמו.
הלוואי וכולנו נזכה להגיע לרבע מגדלות אברהם...
רק טוב.
אני.
מתוקה את חייה בשאליות שווא שאם תבקשי תשובות הם יבואו מאליהם...
לאף אחד אין תשובות מדוייקות וזה עניין האמונה שזה לא משהו רציונלי אלא יותר אמוציונלי...
את ממש מזכירה לי אותי בערך לפני חודש וחצי כשדרשתי תשובות ושאלתי למה אלוקים לא עושה את העולם יותר טוב, הרי הוא אחראי לכל, ואיך אוכל להאמין בדבר שאין לי הוכחות ולא מוכיח את קיומו בניסים ונפלאות לעמנו אשר במצוקה ומרחיב להם?
ואז הבנתי שתשובות יבואו לי רק מבפנים ושעצם העובדה שאנחנו חיים בכלל זה נס אחד גדול..
ואז הבנתי את כל מה שאמרתי לך למעלה...
אלוקים לא ישן אלא פשוט בוחר מתי לעצום עיניים לרגע..
ובקשר ל"יתומים היינו אין אב" איכה אומר את זה ממבט הראיה של בני האדם וכל זה קרה מפני שחטאנו, מפני שאנשים כמוני וכמוך הפסיקו להאמין בה' או לא האמינו בכלל, אם תקראי את כל איכה תראי שבסך הכללי איכה לא מאשים את ה' אלא אותנו בני האדם, שבגלל מעשנו אנחנו רואים שאלוקים עזבנו, אבל בעצם הוא מעולם לא עזב, רק הסתיר פניו...
מקווה שזה הבהיר לך.
מקווה שתפתחי עצמך לאופציות אחרות חוץ מדעתך הבוקית והמסוגרת שסגרת לעצמך בעקבות כאב חסר אונים...
כי אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת, והאמת איתי, בלי להעליב.. כי גם אני הייתי במצבך והבנתי שכגודל הקרקע תחת רגלנו כן גודל השמיים אשר מעל ראשנו.
(אם לא יותר)
ולכן רק נותר לי לאחל לך שתמצאי את עצמך ואת האמונה שלך לבדך, בלי שאלות לאנשים כמונו שלא יכולים לענות בדייקנות, אבל העיקר הוא שתחפרי בתוכך ושם תמצאי את האמת, כי האמונה נובעת מתוכנו ומגיעה לידי ביטוי על ידי האמוציות שלנו, ולא על ידי שכלנו המוגבל , פיזית , ורוחנית.
ועד שתעברי את הפרצדורה הנ"ל אני מאחלת לך לחיות חיים שלווים ונטולי דאגות, כי יש מי שמחליט בשבילנו, אז כבר יש לך פחות מה לסחוב על הכתפיים.
רק טוב.
אבישג.
אז ככה את מאמינה. אני כמעט מתפתה לומר לך "איזה שטויות" אבל תקראי את מורה הנבוכים של הרמב"ם ונראה מה תחשבי אז על מה שכתבת.
בכל מקרה, אני לא משווה אלוהים לבשר ודם אלא נותנת את זה כמשל. בקטע של "דיברה תורה בלשון בני אדם" שכזה.
אבל נו, שויין. איך שנוח לך להאמין. אני מניחה שגם זה בסדר.
אגב, המשפט "יתומים היינו אין אב" לקוח ממגילת איכה, אז אם יש לכם השגות על העניין הזה, תעבירו אותם ישר למחבר האלמותי.
זו ממש לא כפירה! לעניות דעתי זו מהות האמונה, לדעת שיש אלוהים, ולבוא אליו בשאלות!
ולשאול ולשאול
ואולי אולי אולי,
יום אחד להתחיל להבין בכלל מה קורה כאן.
וחוץ מזה, אני לא בטוחה שדאיזם (שזה בעצם מה שאת מתארת כאן- אי התערבות של האל בעולם) זה כפירה.
חס וחלילה,!!!איך את יכולה להגיד ששומר ישראל ישן?
"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל"
אז נכון שלפעמים מתוך הכאב נראה לנו וזה רק נראה לנו שהוא לא כאן זה לא אומר שהוא ישן.
חבל כי דווקא התחלת כ"כ טוב...
את מכירה את הקטע "עקיבות בחול"?-אם לא אז כדאי שתקראי ותפנימי!!!
יום טוב,
אמה
כי זו תגובה מאוד חד צדדית. "תקראי ותפנימי" את אומרת לי. רק אדם שמאמין בלי סימני שאלות יכול לקרוא ולהפנים. אצל כל השאר מתעוררות שאלות מפעם לפעם ולשאול שאלות זה לגיטימי. אין כאן עניין של הפנמה.
ואגב, לענ"ד גם הסיום טוב. לא כולם יוצאים ממשברים יותר דתיים ומאמינים. כשכולנו מתים זה מעורר שאלות ואם לך זה לא מעורר לא נותר לי אלא לקנא בך (או, אם הייתי צינית יותר, לרחם עליך).
אגב "עקבות בחול", משעשע איך כל הבני עקיבא אימצו את זה. הידעת שזה משל מהברית החדשה?
עכשיו תחשבי שוב אם דווקא זה המשל שאת מפנה אותי אליו מכל המשלים שבעולם..
הויכוח שלכן משול בעיני לשניים שמתווכחים האם א-להים הוא בלונדיני, או שמא המציאות מראה שאין לו בכלל שערות אז כנראה שהוא קרח.
חשבתן על אפשרות שא-להים הוא משהו קצת יותר מתוחכם מנקודת המוצא שלכן לגביו?
על כגון דא כתב הרב קוק שאפשר להבין את הכפירה לאור האופן שבו מצטיירת האמונה אצל מאמינים רבים.
ודי לחכימא.
אפשר לראות במה שנכתב כפירה , אבל אני חושבת שהעניין בכתיבה זה נקודת המוצא של הכותב והקורא,
יש דברים שאנחנו הקוראים לא יודעים על הכותב
וכמובן שאנחנו כותבים יש דברים שלא יודע ים עלינו....
אז בואו לא נשפוט........!
[ליצירה]
אל תחילי את המצבים שלך על כולם
ואל תשפטי אותם לפי הפרשנות שלך.
אני לא דורשת תשובות ואני לא מחפשת אותן. אני יודעת טוב מאוד איפה אני עומדת. ואני יציבה. מאוד יציבה.
תלמדי לקבל גם שירים שהם לא בדיוק בתוך הזרם. תלמדי לקבל את מי ששוחה קצת מחוץ מחוץ לזרם, את הדגים שקופצים בתוך המים, והכי הכי, אץ אלה ששוחים בדיוק נגד הזרם. הם הכי מיוחדים. גם בתוך המים וגם מחוצה להם.
[ליצירה]
אני לא שופטת אותך, אני מאמינה כי אף אחד לא רואה הכל ולכל אחד יש מה ללמוד ולדעת, ואני חשבתי שאני פותחת לך נקודת מבט שונה, ולא התכוונתי לתקוף אם ראית זאת כתקיפה..
אני מקווה שתחשבי ותעשי את שיקולייך על פי דעותייך, אני הבעתי את שלי, העיקר שאת מאמינה ותפתחי ראש, אני למדתי מהשיחה הזאת הרבה..
היי יציבה ככל יכולתך אך ביחני מעשייך במחשבה אמיתית.
"כי סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם"
אז רק טוב.
[ליצירה]
אם אני יכולה לומר משהו אז אומר שה' בכלל לא אשם, ולא כל מה שקורה ה' הוא זה שעושה את זה..
אנחנו אלה שבגללם זה קורה, וכמו שה' לא ייבש לנו את הביצות בחדרה, הוא גם לא הרג את היהודים בשואה ולא הוא הורג את האנשים שמתים לנו יום יום.
לכן אנו צריכים לחפור בתוכנו...
ואז נגיע לאמת.
אז אל תקחי עצמך ככופרת כי אז באמת תגיעי לעיקר הכפירה, פשוט חישבי שהכל לטובה למרות שזה נורא קשה בזמן שלנו לחשוב שמוות זה לטוב , אבל נסתרות דרכי האל וגלויות דרכינו שלנו, אז קודם ננסה לתקן את דרכנו הגלויות ואחרי זאת ננסה לדרוש תיקון מה'.
וה' הוא בוחן כליות ולב ואנו איננו יכולים לדעת מתי כל אחד צריך למות, רק נאמר שאם זה חיוני אז אולי זה מה שצריך להיות.
ואולי את עכשיו חושבת שאני אנוכית כי אני לא מאלה שמתו אז אני יכולה לדבר אבל אני מוכנה באמת ובתמים למות אם אני אדע שבמותי זה ישנה משהו, ועד אז אני אבחר בחיים, מקווה רק לטוב כי בתקופתנו לכל אחד יש חור בלב, ואנחנו צריכים למלא את החורים האלה בדברים מדרך תורה ואז נתמלא ולעולם לא נתחורר יותר.
רק טוב.
[ליצירה]
הבהרה:
לא ראיתי את עצמי ככופרת. חלילה. ואני מסכימה עם טל בת רא"פ שהחשיבות היא בשאלות, לא בתחושה ש"ככה זה" ועקבות בחול, ורואה לא רואה, יודע לא יודע. אני גם לא חושבת באמת שיש לאלוהים נגיעה לכל דבר קטן שקורה בעולמנו (וגם לא לכל דבר גדול), זה קורה כי זו דרך העולם ובסדר לי עם זה.
מה שאני עשיתי זה שני דברים. האחד, בשם השיר לשאול האם זו כפירה. לא קבעתי שזו כפירה ולא הכרזתי על עצמי ככופרת.
הדבר השני שעשיתי היה להביע תמיהה כנגד האמירה של "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". אולי זה בכלל לא עניין של ישן לא ישן, אולי זה פשוט עניין של שומר לא שומר.
הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת לזה היא המאבטחים בכניסה לקניונים. לפעמים הם שם והם שומרים ולפעמים הם שם אבל הם לא שומרים ובכל זאת, קוראים להם "שומרים". תחשבו על זה,
[ליצירה]
אולי..
מתוקתי זה נכון שקוראים להם שומרים והם לא שומרים בחלק מן המקרים, אבל בנוגע לאלוקים זה לא אותו דבר..
את לא יכולה להשוות את אלוקים לאדם בשר ודם.
ה' שומר על מי שהוא חושב שראוי לשמור עליו.. כי אולי יש לו עוד תועלת ומשימות בעולם הזה.
ונותן ללכת לאותם אלה שעשו את משימתם בעולם הזה וכעת נחים בשלום.
ובאמת לא מסכנים אלה שהלכו ולא יחזרו, יותר מסכנים אלה שנשארו כאן (ואנו בתוכם). האמיני לי שלהם טוב יותר מאשר לנו, אבל זה המבחן שלנו, לחיות למרות הכל.."ונתן לך אלוקים את הטוב והרע, החיים והמוות, ובחרת בחיים"
ותכלס ה' מפיל אובדנות רק על אנשים גדולים אשר יוכלו להתמודד איתם..
שה' רוצה להעמיד אותם בניסיונות ולדעת שלמרות הכל הם מתגברים קמים וממשיכים בראש איתן ומורם.
זה כמו ניסיון אברהם, ה' פגע בו בנקודה הכי רגישה שלו- בבנו בכורו יחידו, ואמר לו להקריבו לאובדנו ואברהם הסכים לעשות זאת.. ולכן ה' עשה זאת מלכתחילה כדי לראות עד כמה באמת אברהם מאמין בו ומה הוא מוכן לעשות לקידוש שמו.
הלוואי וכולנו נזכה להגיע לרבע מגדלות אברהם...
רק טוב.
אני.
[ליצירה]
שטויות?
מתוקה את חייה בשאליות שווא שאם תבקשי תשובות הם יבואו מאליהם...
לאף אחד אין תשובות מדוייקות וזה עניין האמונה שזה לא משהו רציונלי אלא יותר אמוציונלי...
את ממש מזכירה לי אותי בערך לפני חודש וחצי כשדרשתי תשובות ושאלתי למה אלוקים לא עושה את העולם יותר טוב, הרי הוא אחראי לכל, ואיך אוכל להאמין בדבר שאין לי הוכחות ולא מוכיח את קיומו בניסים ונפלאות לעמנו אשר במצוקה ומרחיב להם?
ואז הבנתי שתשובות יבואו לי רק מבפנים ושעצם העובדה שאנחנו חיים בכלל זה נס אחד גדול..
ואז הבנתי את כל מה שאמרתי לך למעלה...
אלוקים לא ישן אלא פשוט בוחר מתי לעצום עיניים לרגע..
ובקשר ל"יתומים היינו אין אב" איכה אומר את זה ממבט הראיה של בני האדם וכל זה קרה מפני שחטאנו, מפני שאנשים כמוני וכמוך הפסיקו להאמין בה' או לא האמינו בכלל, אם תקראי את כל איכה תראי שבסך הכללי איכה לא מאשים את ה' אלא אותנו בני האדם, שבגלל מעשנו אנחנו רואים שאלוקים עזבנו, אבל בעצם הוא מעולם לא עזב, רק הסתיר פניו...
מקווה שזה הבהיר לך.
מקווה שתפתחי עצמך לאופציות אחרות חוץ מדעתך הבוקית והמסוגרת שסגרת לעצמך בעקבות כאב חסר אונים...
כי אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת, והאמת איתי, בלי להעליב.. כי גם אני הייתי במצבך והבנתי שכגודל הקרקע תחת רגלנו כן גודל השמיים אשר מעל ראשנו.
(אם לא יותר)
ולכן רק נותר לי לאחל לך שתמצאי את עצמך ואת האמונה שלך לבדך, בלי שאלות לאנשים כמונו שלא יכולים לענות בדייקנות, אבל העיקר הוא שתחפרי בתוכך ושם תמצאי את האמת, כי האמונה נובעת מתוכנו ומגיעה לידי ביטוי על ידי האמוציות שלנו, ולא על ידי שכלנו המוגבל , פיזית , ורוחנית.
ועד שתעברי את הפרצדורה הנ"ל אני מאחלת לך לחיות חיים שלווים ונטולי דאגות, כי יש מי שמחליט בשבילנו, אז כבר יש לך פחות מה לסחוב על הכתפיים.
רק טוב.
אבישג.
[ליצירה]
טוב, אם ככה את מאמינה
אז ככה את מאמינה. אני כמעט מתפתה לומר לך "איזה שטויות" אבל תקראי את מורה הנבוכים של הרמב"ם ונראה מה תחשבי אז על מה שכתבת.
בכל מקרה, אני לא משווה אלוהים לבשר ודם אלא נותנת את זה כמשל. בקטע של "דיברה תורה בלשון בני אדם" שכזה.
אבל נו, שויין. איך שנוח לך להאמין. אני מניחה שגם זה בסדר.
אגב, המשפט "יתומים היינו אין אב" לקוח ממגילת איכה, אז אם יש לכם השגות על העניין הזה, תעבירו אותם ישר למחבר האלמותי.
[ליצירה]
זו ממש לא כפירה! לעניות דעתי זו מהות האמונה, לדעת שיש אלוהים, ולבוא אליו בשאלות!
ולשאול ולשאול
ואולי אולי אולי,
יום אחד להתחיל להבין בכלל מה קורה כאן.
וחוץ מזה, אני לא בטוחה שדאיזם (שזה בעצם מה שאת מתארת כאן- אי התערבות של האל בעולם) זה כפירה.
[ליצירה]
כפירה?-כפירה!
חס וחלילה,!!!איך את יכולה להגיד ששומר ישראל ישן?
"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל"
אז נכון שלפעמים מתוך הכאב נראה לנו וזה רק נראה לנו שהוא לא כאן זה לא אומר שהוא ישן.
חבל כי דווקא התחלת כ"כ טוב...
את מכירה את הקטע "עקיבות בחול"?-אם לא אז כדאי שתקראי ותפנימי!!!
יום טוב,
אמה
[ליצירה]
[ליצירה]
מצחיקה התגובה שלך
כי זו תגובה מאוד חד צדדית. "תקראי ותפנימי" את אומרת לי. רק אדם שמאמין בלי סימני שאלות יכול לקרוא ולהפנים. אצל כל השאר מתעוררות שאלות מפעם לפעם ולשאול שאלות זה לגיטימי. אין כאן עניין של הפנמה.
ואגב, לענ"ד גם הסיום טוב. לא כולם יוצאים ממשברים יותר דתיים ומאמינים. כשכולנו מתים זה מעורר שאלות ואם לך זה לא מעורר לא נותר לי אלא לקנא בך (או, אם הייתי צינית יותר, לרחם עליך).
אגב "עקבות בחול", משעשע איך כל הבני עקיבא אימצו את זה. הידעת שזה משל מהברית החדשה?
עכשיו תחשבי שוב אם דווקא זה המשל שאת מפנה אותי אליו מכל המשלים שבעולם..
[ליצירה]
משקל? כלומר מספר הברות לשורה?
דומני שזה קיים. אבל אולי לא הבנתי את הכוונה
[ליצירה]
[ליצירה]
וואו. יש לך את זה במשפטים מעולים. אהבתי את "נרשמתי לבית הספר הנחשב ביותר בתחום (בית הספר – "הכוכבים
הגדולים ביותר של המחר" עם מורים שהיו הכוכבים הקטנים ביותר של
האתמול)". גדול!
[ליצירה]
הדס, שירה היום לא צריכה חרוזים
וגם לא משקל. האמת היא שהיום אין כל כך הגדרות לשירה.
ועם זאת, זו לא שירה.
שמואל, אתה מנסה להביע רעיון שירי בצורה מילולית-מדוברת מדי. עזוב עכשיו את התוכן (שהוא בעיני מגוחך קלות, אני אתייחס אליו עוד מעט) ותתמקד רגע במילים.
"אך נשאלת השאלה
הנחרצת:
האם,
לרצח ושפיכות – הדמים,
יש כל הצדקה?"
שיר הוא לא טקסט חופשי. אתה לא יכול מצד אחד לומר דברים כמו "אך נשאלת השאלה הנחרצת" כמו היה מדובר בנאום חוצב להבות שאתה נושא מעל בימה זו או אחרת בעוד שבשורות אחרות שלך אתה כן מנסה לדבוק בשפה קצת יותר גבוהה כמו "עוד יכוה גופכם
הארור בקללת,
בין שבעה מדורי –
התופת והזוועה;"
וזה בלי להביא בחשבון את שאר עיוותי השפה שלך (לא ראוי היה שתגיה את מה שאתה כותב?) כגון "תהיי ברוכה!" (כשברור לכל שבציווי מעין זה הלשון צריכה להיות "היי ברוכה") או: "שידכם – השאטה,
עוותה;" (כלא שאטה, ודאי..).
וזה רק מהבחינה הלשונית.
לעניין התוכן, לא ברור לי על מה ולמה יצא הקצף. ארה"ב, כמו כל תרבות, יש בה מן השלילה ומן החיוב. גם בתרבות הרומית שאתה כל כך נהנה לשלול היה הרבה מן החיוב והרבה מן השלילה, אבל לולא היא לא היינו איפה שאנו היום. גם לולא ארה"ב לא היינו איפה שאנו היום.
לא יודעת אם אתה דתי או לא, אז אתה יכול לראות את זה כהשגחה או כגורל עיוור, אבל איך שלא תסתכל על זה, אימפריות קמות ואימפריות נופלות.
ממה שהבנתי מהמבקרים האחרים כאן אתה סוגד לאימפריה הסובייטית. ואני חושבת שאתה יכול לומר את זה רק כיוון שאתה לא חלק ממנה. לו היית חי ברוסיה הסובייטית, לו אותך הגלו לסיביר, או לכלא נידח אי שם, לו אותך החליטה הממשלה, או המשטרה החשאית להרוג על לא עוול בכפך, סתם משום החשדנות שאתה אויב העם, מסתמא לא היית מדבר ככה.
להעריץ שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו, כי מרחוק הוא נראה לך רומנטי, כמוהו לדחות שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו , כי מרחוק הוא נראה לך מושחת.
תגובות