הסיגריה ההיא שלא עישנתי
זה שני ירחים
חורכת את אצבעותי,
את שפתי,
את נשמתי.
מזכירה לי
מי רציתי להיות
ומי אני עתה
שריד מפוחם, מעלה עשן,
של רצונות גדולים,
של מאווים.
[ליצירה]
דווקא חרוזים חסרים קצת
אם מחליטים לחרוז חרוזים
חושבני שיש קצת צורך לשים
לב למשקל,
למרות שלא קל
ולמרות שזה קצת דורש מאמצים.
ואם כבר - אולי גם נוסיף ונאמר
שאם הוחלט שבסיפור מדובר
אז רצף נשמע כמו דבר הגיוני
כלומר, מה בא ראשון ומה בא שני.
כי למה מספריים אם היא טישו אומלל
ולמה הייתה חתונה בכלל
ומה עניין שמיטה
לחיי אומללותה.
אבל סך הכל שירון חביב
אף כי, שוב, לא מאוד מלהיב.
אף שבתור רעיון הוא ניתן לפיתוח
אם כי הדרך איך נתונה לויכוח.
תגובות