הסיגריה ההיא שלא עישנתי
זה שני ירחים
חורכת את אצבעותי,
את שפתי,
את נשמתי.
מזכירה לי
מי רציתי להיות
ומי אני עתה
שריד מפוחם, מעלה עשן,
של רצונות גדולים,
של מאווים.
[ליצירה]
אל תחילי את המצבים שלך על כולם
ואל תשפטי אותם לפי הפרשנות שלך.
אני לא דורשת תשובות ואני לא מחפשת אותן. אני יודעת טוב מאוד איפה אני עומדת. ואני יציבה. מאוד יציבה.
תלמדי לקבל גם שירים שהם לא בדיוק בתוך הזרם. תלמדי לקבל את מי ששוחה קצת מחוץ מחוץ לזרם, את הדגים שקופצים בתוך המים, והכי הכי, אץ אלה ששוחים בדיוק נגד הזרם. הם הכי מיוחדים. גם בתוך המים וגם מחוצה להם.
[ליצירה]
וואו, זה משעשע
כי איך שראיתי את התמונה ואת הכותרת חשבתי לעצמי "איזה עיוות של הרעיון של העיגולים של שמחה". כאילו, דווקא פרח, מכל הדברים, כשהרעיון המקורי היה עיגולים של חברים או מעשים טובים שלהם ודברים כאלה. ככה לפחות אני הבנתי את הרעיון.
מצד שני, אני מעולם לא קראתי את "ספרי דסי", ואני לא חושבת שראיתי גם אף אחד מהם חוץ מספר הזיכרון הראשון שיצא עם מגילת אסתר. אז לא ידעתי מה יש או אין על העטיפה.
בכל מקרה, התמונה עצמה מאוד יפה, וגם מאוד אופטימית.
[ליצירה]
אבל זה בכלל לא ילדותי, צחית.
הרעיון, לדעתי, הוא יותר אלגוריה לגן העדן (ולכן גנאל. גן האל). אוי זה בגלל "לרוח היום". שזה ציטוט ישיר (בראשית, שם, שם).
מקסים ביותר!
[ליצירה]
וואו, באה
שיחקת אותה!
איזה שיר יפה.. גמני חשבתי שזה למישהו, ואחרי שקראתי את כל התגובות - - זה כל כך שינה את ההסתכלות שלי. אהבתי את הפזמון החוזר. יש בזה חזרה שטובה לשיר.
[ליצירה]
אינגבול?
מנחם, אתה רוצה לדבר על זה?
ואגב, האנגלית בעברית הזו, מצאה חן בעיני.
העברית שבאמצע היתה קצת בעייתית ולא מובנת, אבל האנגלית משובחת היתה.
ואגב, למה לעודד אותה לקפוץ? למה שלא לעודד אותה, על מנת שהיא לא תקפוץ?
מה, לעזאזל, עובר על אנשים כאן???
כולם רוצים למות ואף אחד לא סיפר לי על זה?!
תגובות