סקוטלנד,
קיץ, 2004
לרגע שכחתי מה זה
להיות אני.
להיות היומיום הכואב, המרוט, העייף,
המעוך.
להיות חסרת תקוות לעתיד ורוד יותר.
להיות חלשה וקטנה ולא יודעת ולא מבינה
ולא מצליחה.
לרגע שכחתי.
נתתי לרוגַע של אחרים לגבור
נתתי לו להוביל.
פיניתי לו מקום בין הכאבים שלי.
נתתי לשקט שבו לצעוק
על הרעש שבי
שישתוק!
נתתי לו לאלחש בי את
היומיום המפעם בכאב.
לרגע שכחתי.
וחבל, חבל שנזכרתי..
תגובות