[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
מסכימה עם קודמיי, סחטיין על הרעיון והביצוע.
הייתי מורידה את הקטע של המודעה בעיתון,בניגוד לספר זה לא עובר טוב במלל.
וגם הייתי מוסיפה שורה בין נופר לבין זה שהוא בדק שגיאות, איכשהו המעבר שם לא לגמרי חלק.
וחוצמזה, יעקב חיים, אתה לא יודע שאקדח שמופיע במערכה הראשונה ירה בשלישית?
[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
למה אנחנו טוחנים?
בגלל שכל ההיבט הטכני בתמונה הוא בהחלט לא ברמה- התמונה מאובקת והחדות התפקששה- או בסריקה או בפיקסלים. אם קצת, שאני מעריכה את עקרונותיה ויצירתה, רוצה לפרסם תמונה, היא צריכה לעמוד בסטנדרטים מסויימים (התמונה, לא קצת), ואם בעידן הפוטושופ הרמה עולה, גם בהיבטים הטכניים גרידא, בלי התערבות בתוכן התמונה, אז גם התמונות של הלא מלטשים צריכים לעמוד בסטנדרט הזה. ובתמונה הספציפית הזאת זה לא קורה. וחבל.
[ליצירה]
אוח, הדס, שתהיי לי בריאה. כי השיר הזה, הוא בדיוק בדיוק גדרה. על נימנומה והסתתרותה כמעברה, מסתירה את כל היופי והכיעור בעיבורה. "מעביר לי את גדרה" זה מדוייק מאוד. והבית האחרון, מתיקות של אולפניסטיות. (ואיכשהו, בשיר הזה זה לא רע).
טוב מאוד.
ערוגה, עם חיוך של שקדיות.