[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
חיכיתי, חיכיתי, ציפיתי והמתנתי ליצירה לא צבאית, ועוד איזה יצירה! ובכל אזת אני מוצאת את עצמי, שוב, תוהה בקול- שו ברזלן?
מקק, יפה כתבת, אם כי ניתן לומר שקצת יותר מרוחו של עזרא סימן טוב שורה כאן.
סיפור הוא כמו קצת כמו ציור- יש ציורים ממוקדי עלילה (וזה רוב הסיפורים כאן בצורה, קשה לדחוס תהליכים בקוצר היריעה) ויש קריקטורות, יש ציורים שמעבירים מציאות ויש סיפורים שמשים אווירה. אין בהם כלום, או שום דבר מוגדר, אבל יש בהם הכל. וכזה הוא הסיפור שלך. לא קורה בו כלום- לאבד טלית ולמצוא אותה זאת לא עלילה, אבל הכנסת כאן פכים קטנים שמענגים ומרחיבים את הקורא (בייחוד אהבתי את הקטע על סוכות, זה גם החג האהוב עלי), אז תן להנות מהם. בכל פעם שאתה משייט קצת עם המכחול, (אני מתמוגגת מהדימויים שלי, שקט שם ביציע) אתה מיד מושך אותנו חזרה- אך נניח לתיאור התפילה ונחזור למעשייתנו.
וחבל. אתה מנסה להעמיד במרכז התמונה, להאיר את תשומת ליבנו למשהו שאין, וחבל. בסיפור כזה העיקר הוא התהליך, המסע, ולא הפואנטה. אל תפריע בתהליך. צריך שקט לסיפור כזה.
זהו.
מקק, התרשמתי. קבל מדבקת הצטיינות ערוגתית.
[ליצירה]
בקשר לצורה,
צורה לא מגדירה את עצמה אתר דתי. אבל היא בהחלט אתר של דתיים, גם למי שאינו שומר תורה ומצוות יש מקום כל עוד יש לו כבוד לשפה העברית, וזה בהחלט חסר לך. הדימויים שלך נשארים גסים, לא כאמצעי, אלא כי הם מייצגים גסות.
הדבר הזה לא עומד בשום סטנדרט, ומתדרדר עוד בעקבות התגובות שלך, שמבהירות שזאת לא יצירה, אלא מניפסט ולזה אין מקום באתר כמו צורה.
ואני מוכנה לשים כסף שאת לא בת. הניסיון שלך דל מכדי להשמע משכנע.
[ליצירה]
למה אנחנו טוחנים?
בגלל שכל ההיבט הטכני בתמונה הוא בהחלט לא ברמה- התמונה מאובקת והחדות התפקששה- או בסריקה או בפיקסלים. אם קצת, שאני מעריכה את עקרונותיה ויצירתה, רוצה לפרסם תמונה, היא צריכה לעמוד בסטנדרטים מסויימים (התמונה, לא קצת), ואם בעידן הפוטושופ הרמה עולה, גם בהיבטים הטכניים גרידא, בלי התערבות בתוכן התמונה, אז גם התמונות של הלא מלטשים צריכים לעמוד בסטנדרט הזה. ובתמונה הספציפית הזאת זה לא קורה. וחבל.
[ליצירה]
אני מצטערת, בשם הפרגון אני אמורה להלל את היצירה הזאת? אין בה טעם, אין בה ריח. לקח לי יותר זמן להכנס ולקרוא את היצירה מאשר לקח לך לכתוב אותה.אני חושבת שזה זלזול בקהל קוראיך.
ולמה אתה לא מפרגן לחמשיר שלי? כי אתה יודע שאין בו שום דבר שראוי להקרא "יצירה" וזה אתר יצירה. מ.ש.ל.