[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
מה?
אם בקטע הקודם, ממזר זיהה ואילו אני נותרתי במתח עד הסוף, כאן גם אני זיהיתי, ואין ספק שזה פוגם בהנאה.
יש לך יכולות מפליאה לתאר סיטואציות ישנות כיומיומיות וזה מבורך, אבל אלמנט ההפתעה חובה- כדי שגם אנחנו, אלו שלא התברכו היכולת הזאת ישארו עד הסוף הטוב.
לך בכוחך זה וכתוב סיפורים פחות שקופים.
:)
[ליצירה]
אני חושבת שאני הולכת לבכות איפשהו עכשיו.
(מבחינה מקצועית- כל הסיפור עם המג"ד מיותר. הרפרוף על עניין כה טעון לא מוסיף לסיפור שהוא עמוס גם ככה. או שנותנים לדמות עומק, או שלא, אבל העומק של דמות, בניגוד לעומק של הסיפור הזה, לא נבנה מעצמו אצל הקורא)
בשמחות,
ערוגה.
[ליצירה]
במקרה שלא שמת לב,
מר שמואל ירושלמי, הסוציאליזם פשט את הרגל. הקופה הציבורית מסתמכת על המגזר היצרני, והמגזר הזה קטן מידי לשאת עליו את כל נטל החברה הישראלית.
זה מאוד מגניב ומאוד פופולרי להיות בצד של העשוקים והנגזלים, אבל אם תואיל בטובך להסביר לי- ממה הם נעשקים? ממה הם נגזלים?
אז כמו שאומר רמי קלנשטיין- "מתי תתפסי שהחיים זה לא קיבוץ" זה פשוט לאעובד ככה. אי אפשר לחלק את העוגה בצורה שווה כשלא כולם תורמים לה בצורה שווה.
ואשמח תגובה עניינית.
[ליצירה]
שכחתי ש"רבדים" מקפיצה כל ביני"ש לתהומות שכמוהם לא ידענו מאז תנ"ך בגובה הנעלים, או מתנגדי החסידות. רבדים לא יוצרים תחושה של אמת, אלא של עומק. יש יותר עמק, ומי שמכיר את הקשרם הדתי של הביטוים מוצא יותר עומק.
אתה יכול לקחת את השיר להרבה כיוונים, אבל לא לאנוס אותו למה שהוא לא, והשיר הזה- מכל זווית שהיא, הוא שיר דתי.
[ליצירה]
מסכימה עם מיש.
הרי אם אני חלק אלוקה ממעל, והכל הכל אלוקות זה לא עניין של "להרגיש בנוח" או "לשתף את האלוקים".
זה להפסיק לשים את עצמי, על שלל פחדיי ורצונותיי ולהיות לשם שמיים.
אנחנו צודקים, חתלתול?
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
יש לך כישרון מיוחד מאוד לתאר סיטואציות ספציפיות, ולהעביר אותן על הצבעים, הרעשים והקולות.
אבל, הפיתוי למשחקי מילים לפעמים מעמיס על השיר דברים שהוא לא יכול להכיל. בנוסף, קטיעת השורות מקיפה את השנינות בשורה של אורות מהבהבים ומסיחה את הדעת, וחבל. על דברים מהסוג הזה נאמר "והמבין יבין"- מי שלא הבין גם הקיטוע לא יעזור לו ומי שהבין נקטע לשווא.
וחוצמזה, זוהי רק ההתחלה להלהלהלהלה.
מנסיון.
[ליצירה]
אני חולקת על ילד, אני לא ניחשתי את הסוף. אבל כל הקטע של השינויים היה די צפוי, בטח יש מישהו שלא השתנה בכזאת קיצוניות ברורה.
זה לא רע בכלל, זה אפילו די טוב.