[ליצירה]
מקסים
מקסים,
מעביר טוב את תחושת הצפיה ומיד לאחריה- השינוי.
לא אהבתי שהשפה מליצית מדי, מעט מרוחקת. זה נותן תחושה משתדלת מדי, לא אמיתית.
עם זאת- הרגש בהחלט משכנע באמיתיותו.
זה שיר אירוסין?
(ה"מזל טוב" עומד על קצה הלשון. לשחרר אותו?)
[ליצירה]
היום, רק היום
לחיות את הרגע במילואו, מתוך אומץ, בלי פחד ובשקט פנימי, ככה להצמיח את השפע מתוך אופטימיות ואהבה.
נעם, זה רגיש מאד, ונגע בי ביותר. תודה.
כּנרת
[ליצירה]
באמת תודה לכולכם.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קיבלתי כזה פירגון על יצירה, וזה ממש ממריץ ומחזק.
היה חשוב לי רק להעיר - אין כאן תחכומים, אני לא מתחכם כשאני כותב שיר, בשביל זה יש מאמרים. שיר הוא בשביל הלב. אפשר להיעזר בשכל לפעמים בשביל לנתח ולהקל על העיכול, אבל היעד הוא הלב, בסופו של דבר.
[ליצירה]
אהא.
בפורים, כשהיינו שיכורים, אז דיברתי עם אחד שהיה ביני לבינו מתח, ואז דיברנו, והיתה איזו בדיחה מטומטמת שמישהו אמר, וצחקנו וצחקנו וצחקנו, נפלנו על הרצפה מרוב צחוק, ותוך כדי הרגשתי איך כל המתח שנצבר מתפרק עכשיו.
זה היה מדהים.
[ליצירה]
לא מיואש ח"ו.
פשוט קצת מאוחר, ויש מחר ישיבה בע"ה,
אם יהיה זמן מחר - אגיב, אם לא - זה יחכה לפעם הבאה.
רק שתי נק' חשובות:
א) אהבת ישראל היא לא 'מול' הקב"ה. הם לא מתנגשים ח"ו. אין כאן שני צדדים נפרדים, צד אחד - מה שה' מצווה, צד שני - אהבת ישראל. אנחנו מבקשים לברר את רצון ה' האמיתִּי בעולם, שחלק ממנו זה אהבת ישראל וחלק נוסף המצוות, בתוכן ישוב הארץ וכו'.
ב) כשאמרתי לא להיות חסיד, התכוונתי לא לקבל דברים כמות שהם. אולי כשאדם יודע שמולו אדם במדרגת נביא, מצווה לשמוע לו אוטומטית, אך בכל מקרה אחר לענ"ד אין לזה מקום. מי שמרגיש שהרב שלו מכוון בדיוק לפנימיות נשמתו - אין בעי'ה עקרונית עם זה, למרות שקשה לי להאמין בזה.
שמעתי את הרב שטיינזלץ אומר שהמתנגדים לקחו מהחסידים את כל הדברים הרעים. אחד מהם זה להקשיב לכל מה שהב אומר, בלי לשאול שאלות.
אני נגד הסתכלות כזו, שלדעתי משאירה אותנו ברמה הילדותית, שלא לוקחת אחריות ולא מפלסת לעצמה דרך בכוחות עצמה.
בע"ה תגובה בקרוב, בלנ"ד.
[ליצירה]
אני...
"משתתף בצערך"? זה הרי כל כך נדוש, זה לא מביע שום דבר. ממש הצטערתי לשמוע, (מה אפשר להגיד למי ששכלה את ביתה הקטנה?)
יהי רצון שבאמת,
אבל באמת,
לא תדעי עוד צער...
[ליצירה]
תודה לכם על התגובות. זה ממריץ אותי להמשיך ולכתוב, לצרוב בנייר עוד ממה שרוצה לצאת בי החוצה.
ונטע, אני חושב שאת יכולה להבין, לא את השיר עצמו (זו אינה המטרה בעיני, לפחות לא שלי כשאני קורא) אלא אולי קצת יותר אותך.