משווה לי לנגדי
חזרה אל הצפחת.
גמיעות מן החמת הקרה
מערטלות את לוח לבבי,
עד שנותר הוא כך.
והיא, בי שוב נוגעת.
ומייד - נעלמה לה
ושוב לא רדפתי אחריה
או משכתי בצמא
בצמתה.
רק חשבתי לי בנחת,
הו, מה נפלא
מגע ידיה.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל כך יפה ופשוט! תמשיכי לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] גם שקיעת השמש הפכה לקלישאה. וגם המילים עצמן. והעולם. תלוי איך מסתכלים על זה. --- ובאמת כל אחד הוא מיוחד, ככה אני חושב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהא. בפורים, כשהיינו שיכורים, אז דיברתי עם אחד שהיה ביני לבינו מתח, ואז דיברנו, והיתה איזו בדיחה מטומטמת שמישהו אמר, וצחקנו וצחקנו וצחקנו, נפלנו על הרצפה מרוב צחוק, ותוך כדי הרגשתי איך כל המתח שנצבר מתפרק עכשיו. זה היה מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] גנץ זה טוב. מעכשיו בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו יפה. וברוכה הבאה. המשיכי כך. סגנון יפה, אולי קצת נתקע לפעמים אבל סה"כ גם זורם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. אילו תגובות יפות! הרבה זמן לא קיבלתי כאלה. תודה לכם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. לא היה הבדל חוץ מה'נבראת מחדש', נכון? לא בטוח שירדתי לסוף דעתך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים אותי, ששיר שכתבת בחמישית הוא כל כך עמוק וכל כך חזק. כל פעם אני חוזר אליו ומקבל כוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מכיר את נוער הגבעות, אבל כתבת יפה מאוד. בשלב מסויים רציתי להחזיר מכתב ליונתן, ואז נזכרתי שהוא לא אמיתִּי. הצגת שני קצוות, אני רואה אמת בשתיהן, אבל בעיקר באמצע. אם זו זעקה כנגד הזילזול בנוער הגבעות אז זה דבר אחד, אבל אם ניסית להציג מה שאמיתִּי זה כבר דבר אחר לחלוטין. דווקא יש המון אש בישיבות כמו שבי חברון, הר המור וכו', הבעי' היא לא באש, אלא בדברים אחרים שקצר מקום התגובה, או לפחות זו שתקרא, מלפרט. לסיכום, כיצירה - אהבתי מאוד(את באמת רק בת 14?) כמשנה אידאולוגית - פחות, הרבה פחות. [ליצירה]
