"אע"פ שכל העולם כולו, וכל המחשבות וההרגשות כולן, מלאים הם אור ד´ וקודש של החיים העליונים, אצל ישרי לב המתענגים על נועם ד´ ומבקרים בהיכלו תמיד, מכל מקום מעין האורה היסודית הרי הוא גנוז בתורה... כי סוף כל סוף מכל העולם אור חיים זורח הוא, אבל מן התורה שופע אור חיים דחיים, ואין עוזבים קדושה חמורה, מקורית, ותופסים במקומה קדושה קלה מעותקת"

(אורות התורה, ט,ז)

אור חיים מרצד על מסך שראית,

התרוממת לאט, מעוייף,

ונפל על פניך.

חוטי החשמל, הכבלים,

מתרפים מידך

והזרם בך

הולך ומואט,

ואתה הולך

ונסגר.

תעתועי דמיונך מהתלים,

נכרכים בודאי

שהולך וגובר

סביב גופך הנלאה, הקודח.

איך שולה אותך בלי לגעת

מלטף את פניך אילן, שפסקה בו הרוח,

ושכחת אותך, אם עץ יש בה

אם אין.

נחמד העץ.

להשכיל עולמי ביקשת??

חזור בך על עקביך, ובקש שוב המקום

מרחוק.

תינוק שכמותך

גשש, גשש ומצא דדי אימך

המפכים נהרי עדן

רוויה

בכל עת

היזהר מכוסות תרעלה לוחשות

לוהגות בלשונך ערפל.

איך עוזבים כך,

מגע חם של אם מלטפת,

ותופסים במקומה

רעשנות צבעונית

כבו-יה.

תודה למגלה עיני הדור, מרן הרב קוק זצ"ל.

תודה לאודיה.