"בימים, שאיני רוצה להשקיע בתיקון עצמי, אני מרכיב לי, מכל זכרונותי על אנשים קשים, אל שלא סולח. בימים שאיני רוצה להיפרד מהרגלי הרעים, אני ממציא לי אל שאינו מוחל, אל שידביק אלי לתמיד את כל שגיאותי, ואי אפשר בעולמו להיפרד מהן. בימים שאני רוצה להשקיע את המאמץ הגדול הנדרש כדי לחלץ את עצמי מבור השחת בו אני שרוי, האלוהים שלי נהיה קטן וחלש, לא ידע להשיב את לב האבן לפעום. בימים שאיני רוצה להתקדם בקצב אפשרי, אני משליך על אלוהי את חוסר הסבלנות שלי, שאין בו מקום לתהליכים וזמן. בימים שנמאס לי מהציפיה שאשתנה אני ממציא לי אל של גורל, תלוי במצב הכוכבים שנקבע עם לידתי. כשלא בא לי לעשות כלום אני ממציא לי אל שלא מרשה לטעות. כשהולך לי ואני לא רוצה להתחלק בהצלחתי עם אלוהים, אני ממציא לי אל ששונא נכשלים. כשלא מתחשק לי לעשות את חובתי, אני ממציא לי אל נעלם, שאין שום דרך להבין את כוונתו בעולם. כשבא לי להיות כמו כולם ולהשתמט מעצמי, אני ממציא לי אל הכפוף למה שהחבר'ה אומרים, אל המקובל. כשנמאס לי מאלוהים, אני ממציא לי אל הדורש ממני להיות מושלם. אל אכזרי ובלתי אפשרי, שאני יוצר ומייד מפטר, כדי לחיות בשקט, בלי אלוהים." ________________ יאיר כספי, "לדרוש אלוהים".