האמת היא
השקר הנכון
בזמן הנכון
במקום הנכון.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האם אתה באמת מאמין בזה? ומה זה מעיד על הכינוי שלך? [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם אני. [ליצירה]
- [ליצירה] - אני דורשת הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] *. השקר הוא אמת אחת בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. ועם זה יותר קל לי להזדהות... :) [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וקולע כל המוסיף גורע. אין מקום למילים. [ליצירה]
- [ליצירה] שקרן! (צוחק) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... ילד, אתה צודק, זה בדיוק אותו משפט. שאלה של הסתכלות. אני מעדיף לא להסביר, תתבשלו עם זה, זה הרבה יותר טוב. כן, אני מאמין בזה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא לא לא זה לא מסתדר עם מה שאמרת לי. או שאני סתם סתומה שאין לה מספיק שכל כדי להבין את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] בתור יוצר אין לך זכות לפרש את עצמך. כך הבנתי וזהו (אותך ואת ילד). [ליצירה]
- [ליצירה] אוי השעה... היא לא נותנת מקום וכח להאריך ולהיכנס לפילוסופיה, אבל יש הבדל בין "אפילו האמת היא סוג של שקר" (כהגדרתך) לבין "אפילו השקר הוא סוג של אמת". ולא רק הבדל של זזה לא אותו מבט על המציאות, לא "לראות את הדגים הלבנים או הציפורים השחורות" בציור של א'שר. זה לא לומר "הכוס חצי ריקה" או הכוס חצי מלאה". זה לומר "הכוס ריקה, גם מה שנראה מלא" לעומת "הכוס מלאה, גם מה שנראה ריק". זה לטעון שני דברים שונים! מקווה שהובנתי (ב"על עצמי" הישן שלי היה כתוב שהבעה בכתב איננה הצד החזק שלי). [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אבל לה יש כינוי מכובד. איך אתה רוצה שאקרא לך? שתי נקודות? [ליצירה]
- [ליצירה] יונתן שלום... (יצא לי קצת פילוסופי, יותר דומה להודעה בפורום תרבות, אבל חפיף) יונתן, כפי שאתה יודע, ראיתי את המכתב על הכוננית בחדרנו, שלי ושל אמיתי, ולאחר שקבלתי את רשותך, קראתי אותו. אני חייב לומר, לפני הכל, שקראתי את מכתבך בשקיקה. ניכר בהחלט כי כח כביר מניע אותך, ואעיז ואמר גם כי נראה שכח זה נובע מפנימיות נשמתך, שעורגת להתחברות עם מקורה, עם אושרה העילאי. כח כזה אינו נפוץ כל כך בקרב האנשים שהכרת, וגם לא אצל רוב אנשי העולם בכלל. אנשים נוטים לחיות כך סתם, בלי להקשיב לקול הפנימי הקורא בקירבם. על כך יונתן, אני מעריצך ממש. אני, שהעדפתי להאחז במוכר, בנוח, בקרוב אלי. שהסתפקתי בבינוני, ב'בסדר', ולא המשכתי הלאה, אל השלם, אל האינסופי, אל ההרמוני. אתה מזכיר הרבה את החיפוש אחרי האש, העוצמה, הרגש המתלהט. אתה רוצה, ובצדק, קשר חי, אמיתִּי ומחמם עם בוראך, ולא תסכים להסתפק במעשים נבובים, ריקים מתוכן וחסרי פשר. אני חושב שנק' המוצא שלך, טעונה תיקון קל. נק' המוצא לא צריכה להיות "איפה א נ י מרגיש טוב יותר, עוצמתי יותר, להט ודבקות", אלא "איפה א נ י מקיים יותר את רצונו של ב ו ר א י", או אולי בניסוח פחות *דתי*, "היכן נמצאת האמת". תהום מפרידה בין שתי הגישות. כי בעוד שלהט ודבקות הן תחושות סובייקטיביות במהותן, האמת היא אחת, כללית וגדולה. מה שאני מחפש זה את הקישור ש ל י אליה, את מה א נ י יכול, בכלים המוגבלים שיש לי, לקלוט ממנה. דבקות ולהט היו גם במעשי העגל, בכלל במעשי עבודה זרה למיניהם. יצר עבודה זרה הוא מרכזי וחשוב מאין כמוהו בעבודת ה'. ידוע אותו הסיפור על חכמים שביטלו את יצר ע"ז ובאותו היום ראו עמ' אש שיוצא מבית קדשי הקודשים. אך צריך לדעת שהוא רק כלי שרת בידינו למלא את רצונו של ריבון העולמים ולא יותר מכך. הרדיפה אחרי התחושה, אחרי הסיפוק העצמי, היא לא זו שתביא אותנו לחיי שלמות אמיתִּיים שיונקים משפעו של הקב"ה, היא תביא אותנו לתחושת ריקנות. היא תביא אותנו לכך שאף פעם לא ממש ניגע בנקודת הכמיהה, תמיד נסתובב סביבה. --- בהמשך לכך, חוסר הדבקות שנראה באנשים הוא אינו מדד לנכונותה או אי נכונותה של הדרך. ואדרבה בדרך חדשה, כמו זו שלנו, שעדיין לא נתבררה די צורכה. צריך להתבונן בתכנים שהדרך מציעה, במהותה, ולא להיתפס לאיך שמתנהגים כולם. כשקראתי את מה שכתבת, עלתה במוחי תמונה של אותו אדם חילוני, שדנתי איתו על דרך החיים הנכונה. בעוד שאני ניסיתי להציג את הדברים כלעצמם, הוא התעקש להאחז בעובדה ש"הדתיים מושחתים", כדבריו. ניסיתי להסביר לו שהדברים לא פשוטים, שבכל חברה יש שוליים ובודאי בחברה דורשת כל כך, כמו שלנו. ניסיתי שיבין שנתון כזה לא משקף, ולו במעט, את נכונותה העצמית של הדרך. אך הוא התעקש לנופף באמירה הזו, ולצערי לא הצלחתי להגיע איתו למקום ממנו מנהלים דיון. אותו מקום של ענווה, של הקשבה, של בחינת העובדות בצורה שאינה נושאת פנים למשהו או למישהו, מלבד האמת עצמה. כך אני חושב שהי'ה עליך לנהוג, ואולי עוד לא מאוחר לכך. בכל צימצום יש כוח. בכל פשטות יש כוח. תורת ברסלב שמה דגש חזק על הפשטות, וניתן לראות כמה היא סוחפת. אבל בפשטות יש גם סכנה, סכנה להיתפס לפשטנות. העולם מתחלק מהר מאוד לשחור- ולבן, טובים- ורעים, מה שצריך ללמוד – ומה שלא. תפיסת העולם המורכבת, העולם על כל גווניו, המציאות ברמה העמוקה שלה, נעלמת מאיתנו לאט לאט. כאשר אני לא מנסה לבדוק מדוע הקב"ה גרם לתהליך זה או אחר בעולם, למה התפרץ כח כזה או אחר ולמה דווקא עכשיו, אני עלול להסתכן בצרות מחשבה, כזו שמקטלגת מיידית "זה משלנו- זה משלהם". אני עלול להלחם בתופעות שאינם מצריכות מלחמה, אלא מצריכות הבנה, או הפניי'ה לכיוון קצת שונה. אני עלול לזרוק אבנים על מכוניות בשבת או להתכתש עם חיילים, כשהבעי'ה עמוקה הרבה יותר, ומצריכה פיתרון עמוק הרבה יותר. במקום שאתה נמצא עכשיו, הדברים ברורים מאוד, פשוטים מאוד. אני מאוד מבין את הצורך שיש לך בזה. אחרי חיים של "בואו נמצא את הטוב שבכל דבר", של "ממלכתיות" פאסיבית, הכח לעשות, לפעול, לשנות, פועל אצלך במלוא עוזו. אני מציע שתנסה להתנתק מהתחושות שאופפות אותך, שתנסה להקשיב למציאות כפי שהיא באמת, על כל מורכבותה וציבעוניותה, וכך אולי תזכה, והלוואי שאזכה ביחד איתך, להגיע אל אותו השביל, אל אותה הדרך, שתקרב אותנו בכל יום קצת יותר. תודה לך על שהעזת, אלעד. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'... כל כך... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. כאילו יונתן כבר הרפה מהסיכוי שלו להגיע אל דוד, הדבר היחיד שהוא עושה זה איזה תחנון עדין כזה, אוהב מאוד. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא... סתם, סתם. אבל אולי יש מקום להסביר. בע"ה, מתישהו. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב ממש יפה. אבל ממש עושה הרגשה של ריקנות. יצירה פוסטמודרנית במיטבה. [ליצירה]
- [ליצירה] בע"ה. היום בערב או מחר, בע"ה. אני אשתדל להגיב על מה שאמרת שיר, בתוכו. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ביחוד את הפיסקה האחרונה. ממש ממחיש. [ליצירה]
- [ליצירה] * אבל לא הבנתי: למה היא משאלת המוות? גם הכותבת היא ערבה? [ליצירה]
תגובות