מאבק מתחולל כאן, ילד, מאבק.
אל תסיר עוד בגדי האבל המרוטים
שעליך, סמכנו תמיד שיש אותך לשמוח
לנו את העצב שמרוח עלינו בקפידה.
אם ראית שתלמודו קשה עליו, כברזל
הפטיש שמפוצץ סלע, ורבו אז לוקטי ליקוטים,
גבהות בפניהם, צוואריהם נוקשים על קליפתם.
לטף אותם ילד, הסבר להם תמימות בפניך
היטב, שיבינו סוף סוף שידעו זה מכבר, כל הזמן.
ויפסיקו לשכוח.
קח גפרור קטן, ילד,
אל תצית עוד,
אל תסתור על פניהם את חשכת המרגוע.
המתן אל אישי לבבות חשוכים,
איך עולה מהם - מאליה - שלהבת
מלחכת שְׁאֵר דִּמְמוֹת הנותר
וערבה המנחה לה, ערבו לה שנותיה.
ואל פרץ תשוקה שכמותו לא ידעת,
תהנהן, תתבונן, לא כישף את כולך
ועכשיו כמו ברגע, כמו טבע הלהט
הרווית ליבך הצמא,
בדמו.
תגובות