לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לא אוהב לרדוף אחרי רגשות, זה נראה לי מיותר. אתה אף פעם לא תמצא אם תחפש *שמחה*. זו התרכזות בדבר שלית לו מרמיה שלום, והוא רק הארה עליונה מהדבר העליון, אותו יש לחפש. זה מה שאני חושב. [ליצירה]
- [ליצירה] במסגרת המחקר שלי... אני חושב שאם הדברים בסיפור לא ריגשו אותו, אולי הוא לא אמור להתייחס אליהם? אולי זה סתם דבר לא חשוב בשבילו שנסיך יוצא ושואל על שקיעה, אולי הוא פשוט צריך להיות בדואי? הוא לא מתחרט (ככה נראה לפחות) ולא מרגיש החמצה, אז מה הבעי'ה? [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה. ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים. אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן. כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה. אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה ופשוט! תמשיכי לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אבל לה יש כינוי מכובד. איך אתה רוצה שאקרא לך? שתי נקודות? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מתקרבת. על ההערה. קצת חבל שהיא לא באה קודם. בכל מקרה, אין לי ממש סגנון, לפחות לא מודע, ואני כותב איך שאני כותב. גם אין לי ממש רקע בשירה וכאלה. אולי באמת כדאי לקרוא משהו. בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ראיתי עד כה, יפה מאוד. יש לי הרגשה שאת ההשראה שלך את שואבת מכותב\כותבת מסוים, זה נכון? כי כאילו יש לך סגנון כזה מוכן מאיפשהו, את רק צריכה להביא אותו לידי ביטוי. [ליצירה]
- [ליצירה] * אבל לא הבנתי: למה היא משאלת המוות? גם הכותבת היא ערבה? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... ילד, אתה צודק, זה בדיוק אותו משפט. שאלה של הסתכלות. אני מעדיף לא להסביר, תתבשלו עם זה, זה הרבה יותר טוב. כן, אני מאמין בזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני... "משתתף בצערך"? זה הרי כל כך נדוש, זה לא מביע שום דבר. ממש הצטערתי לשמוע, (מה אפשר להגיד למי ששכלה את ביתה הקטנה?) יהי רצון שבאמת, אבל באמת, לא תדעי עוד צער... [ליצירה]
