לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה יפה. רק להיות, בלי שום דבר אחר, בלי שום ביטוי, כחלק. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ביחוד את הפיסקה האחרונה. ממש ממחיש. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה כותב בשריטות מטורפת. אתה מבין את מה שאתה כותב? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה! למרות שממש לא מציאותי... :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני... "משתתף בצערך"? זה הרי כל כך נדוש, זה לא מביע שום דבר. ממש הצטערתי לשמוע, (מה אפשר להגיד למי ששכלה את ביתה הקטנה?) יהי רצון שבאמת, אבל באמת, לא תדעי עוד צער... [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהב יותר ככה. כתיבה זורמת הרבה יותר מדבר אלי. אמיתִּי כזה. שכוייך. בלי שום קשר, שה' יתן לך אנרגיות ותשוקה להצליח ולתרום באמת, כמו שצריך, כמו שיעשה לך טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בכלליות, אבל למשל המילה "אברותיה" לא במקום לדעתי, ביחוד אחרי שהשתמשת כבר ב"כנפיה". והמעבר בין החסידה לחברותיה ובין חברותיה לתעופה מהיר מדי לטעמי. הסיום ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. אני כבר מזמן עשיתי מנוי. צריך עוד להתעמק בזה. [ליצירה]
- [ליצירה] בשביל לצמוח לא צריך הרבה, רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן. זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה. וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא. ____ ותודה לסוכן האישי. [ליצירה]
