לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כן. אבל לה יש כינוי מכובד. איך אתה רוצה שאקרא לך? שתי נקודות? [ליצירה]
- [ליצירה] לא ידעתי. מזל טוב. :) מסרישי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! אהבתי את המשחקי מילים. את כותבת יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בכלליות, אבל למשל המילה "אברותיה" לא במקום לדעתי, ביחוד אחרי שהשתמשת כבר ב"כנפיה". והמעבר בין החסידה לחברותיה ובין חברותיה לתעופה מהיר מדי לטעמי. הסיום ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] בשביל לצמוח לא צריך הרבה, רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן. זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה. וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא. ____ ותודה לסוכן האישי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. אילו תגובות יפות! הרבה זמן לא קיבלתי כאלה. תודה לכם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. אבל הרבה יותר מזה זה אמיתי. ואין לי מושג באמת מאיפה יונתן שבסיפור לקח את הכוח, אבל אני יודע שאם הוא ימשיך לברוח, יהיו לו צלקות לכל החיים, שיחייבו אותו או להמשיך לברוח כל חייו, או להתמודד ממקום שהבריחה הרבה יותר טבועה בנפשו. אם אני מעביר את זה לרובד של מציאות, בפני יונתן עומדת דרך ארוכה, שלא ברור מה יקרה בה. בחיים לפחות, זה לא שפתאום איזה מישהו כזה עושה פעולה חד פעמית ופורץ את כל החומות. זו עבודה של שנים. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. כאילו יונתן כבר הרפה מהסיכוי שלו להגיע אל דוד, הדבר היחיד שהוא עושה זה איזה תחנון עדין כזה, אוהב מאוד. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. אני כבר מזמן עשיתי מנוי. צריך עוד להתעמק בזה. [ליצירה]
- [ליצירה] ורק דבר אחד נשאר, אמונה שהאמנתי, שאני מאמין ושאמשיך להאמין. בטוב, באור, בשפע המוכן לנו, ועוד יגיע, עוד יגבר על החושך העקשן הזה. --- כתבת את זה מקסים. [ליצירה]
