לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה יפה. רק להיות, בלי שום דבר אחר, בלי שום ביטוי, כחלק. [ליצירה]
- [ליצירה] יונתן שלום... (יצא לי קצת פילוסופי, יותר דומה להודעה בפורום תרבות, אבל חפיף) יונתן, כפי שאתה יודע, ראיתי את המכתב על הכוננית בחדרנו, שלי ושל אמיתי, ולאחר שקבלתי את רשותך, קראתי אותו. אני חייב לומר, לפני הכל, שקראתי את מכתבך בשקיקה. ניכר בהחלט כי כח כביר מניע אותך, ואעיז ואמר גם כי נראה שכח זה נובע מפנימיות נשמתך, שעורגת להתחברות עם מקורה, עם אושרה העילאי. כח כזה אינו נפוץ כל כך בקרב האנשים שהכרת, וגם לא אצל רוב אנשי העולם בכלל. אנשים נוטים לחיות כך סתם, בלי להקשיב לקול הפנימי הקורא בקירבם. על כך יונתן, אני מעריצך ממש. אני, שהעדפתי להאחז במוכר, בנוח, בקרוב אלי. שהסתפקתי בבינוני, ב'בסדר', ולא המשכתי הלאה, אל השלם, אל האינסופי, אל ההרמוני. אתה מזכיר הרבה את החיפוש אחרי האש, העוצמה, הרגש המתלהט. אתה רוצה, ובצדק, קשר חי, אמיתִּי ומחמם עם בוראך, ולא תסכים להסתפק במעשים נבובים, ריקים מתוכן וחסרי פשר. אני חושב שנק' המוצא שלך, טעונה תיקון קל. נק' המוצא לא צריכה להיות "איפה א נ י מרגיש טוב יותר, עוצמתי יותר, להט ודבקות", אלא "איפה א נ י מקיים יותר את רצונו של ב ו ר א י", או אולי בניסוח פחות *דתי*, "היכן נמצאת האמת". תהום מפרידה בין שתי הגישות. כי בעוד שלהט ודבקות הן תחושות סובייקטיביות במהותן, האמת היא אחת, כללית וגדולה. מה שאני מחפש זה את הקישור ש ל י אליה, את מה א נ י יכול, בכלים המוגבלים שיש לי, לקלוט ממנה. דבקות ולהט היו גם במעשי העגל, בכלל במעשי עבודה זרה למיניהם. יצר עבודה זרה הוא מרכזי וחשוב מאין כמוהו בעבודת ה'. ידוע אותו הסיפור על חכמים שביטלו את יצר ע"ז ובאותו היום ראו עמ' אש שיוצא מבית קדשי הקודשים. אך צריך לדעת שהוא רק כלי שרת בידינו למלא את רצונו של ריבון העולמים ולא יותר מכך. הרדיפה אחרי התחושה, אחרי הסיפוק העצמי, היא לא זו שתביא אותנו לחיי שלמות אמיתִּיים שיונקים משפעו של הקב"ה, היא תביא אותנו לתחושת ריקנות. היא תביא אותנו לכך שאף פעם לא ממש ניגע בנקודת הכמיהה, תמיד נסתובב סביבה. --- בהמשך לכך, חוסר הדבקות שנראה באנשים הוא אינו מדד לנכונותה או אי נכונותה של הדרך. ואדרבה בדרך חדשה, כמו זו שלנו, שעדיין לא נתבררה די צורכה. צריך להתבונן בתכנים שהדרך מציעה, במהותה, ולא להיתפס לאיך שמתנהגים כולם. כשקראתי את מה שכתבת, עלתה במוחי תמונה של אותו אדם חילוני, שדנתי איתו על דרך החיים הנכונה. בעוד שאני ניסיתי להציג את הדברים כלעצמם, הוא התעקש להאחז בעובדה ש"הדתיים מושחתים", כדבריו. ניסיתי להסביר לו שהדברים לא פשוטים, שבכל חברה יש שוליים ובודאי בחברה דורשת כל כך, כמו שלנו. ניסיתי שיבין שנתון כזה לא משקף, ולו במעט, את נכונותה העצמית של הדרך. אך הוא התעקש לנופף באמירה הזו, ולצערי לא הצלחתי להגיע איתו למקום ממנו מנהלים דיון. אותו מקום של ענווה, של הקשבה, של בחינת העובדות בצורה שאינה נושאת פנים למשהו או למישהו, מלבד האמת עצמה. כך אני חושב שהי'ה עליך לנהוג, ואולי עוד לא מאוחר לכך. בכל צימצום יש כוח. בכל פשטות יש כוח. תורת ברסלב שמה דגש חזק על הפשטות, וניתן לראות כמה היא סוחפת. אבל בפשטות יש גם סכנה, סכנה להיתפס לפשטנות. העולם מתחלק מהר מאוד לשחור- ולבן, טובים- ורעים, מה שצריך ללמוד – ומה שלא. תפיסת העולם המורכבת, העולם על כל גווניו, המציאות ברמה העמוקה שלה, נעלמת מאיתנו לאט לאט. כאשר אני לא מנסה לבדוק מדוע הקב"ה גרם לתהליך זה או אחר בעולם, למה התפרץ כח כזה או אחר ולמה דווקא עכשיו, אני עלול להסתכן בצרות מחשבה, כזו שמקטלגת מיידית "זה משלנו- זה משלהם". אני עלול להלחם בתופעות שאינם מצריכות מלחמה, אלא מצריכות הבנה, או הפניי'ה לכיוון קצת שונה. אני עלול לזרוק אבנים על מכוניות בשבת או להתכתש עם חיילים, כשהבעי'ה עמוקה הרבה יותר, ומצריכה פיתרון עמוק הרבה יותר. במקום שאתה נמצא עכשיו, הדברים ברורים מאוד, פשוטים מאוד. אני מאוד מבין את הצורך שיש לך בזה. אחרי חיים של "בואו נמצא את הטוב שבכל דבר", של "ממלכתיות" פאסיבית, הכח לעשות, לפעול, לשנות, פועל אצלך במלוא עוזו. אני מציע שתנסה להתנתק מהתחושות שאופפות אותך, שתנסה להקשיב למציאות כפי שהיא באמת, על כל מורכבותה וציבעוניותה, וכך אולי תזכה, והלוואי שאזכה ביחד איתך, להגיע אל אותו השביל, אל אותה הדרך, שתקרב אותנו בכל יום קצת יותר. תודה לך על שהעזת, אלעד. [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה יש נקודות שפשוט אי אפשר להמשיך מהן לבד. ואם לורד אין ריח, אז באמת שכבר אין טעם. אין באיזה מקום ו [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. המסקנה הזו מראה שבעצם החלום הוא הרבה יותר גדול מההתלבטויות עצמן, ומהשכל עצמו. שבעצם החלום הוא החיים, וכל השאר רק טפלים אליו. בעצם החלום הזה עובר כל כך הרבה מחסומים וקשיים, שהוא בכלל לא חלום. הוא המציאות הכי חזקה שפשוט צריך להוציא לפועל, לאט לאט... בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני רק חייב לומר שזו היצירה האהובה עלי בכל האתר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה. ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים. אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן. כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה. אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. כל כך מלא אמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לא חושב, שצריך להסתכל על זה במבט של לכתחילה ולא של "נו טוב, אם זה כבר ככה..." צריך לראות כמה זה נפלא שאני משקיע, שאני בונה. לענ"ד. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה ופשוט! תמשיכי לכתוב. [ליצירה]
