לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ורק דבר אחד נשאר, אמונה שהאמנתי, שאני מאמין ושאמשיך להאמין. בטוב, באור, בשפע המוכן לנו, ועוד יגיע, עוד יגבר על החושך העקשן הזה. --- כתבת את זה מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה מרגיש פשוט, כנה, מרעיד גם אצלי מיתרים של כנות, הצליל קצת חלוד אבל מרגיש נכון. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא מכיר את ההרגשה. זה לא באמת נכון, אתה יודע שלא, אבל אתה מרגיש ששום דבר לא מתחבר. רק לעצור, להתבונן בזה, להבין שזה דמיון, ושזה יעבור. אין חיים בלי אור. [ליצירה]
- [ליצירה] במסגרת המחקר שלי... אני חושב שאם הדברים בסיפור לא ריגשו אותו, אולי הוא לא אמור להתייחס אליהם? אולי זה סתם דבר לא חשוב בשבילו שנסיך יוצא ושואל על שקיעה, אולי הוא פשוט צריך להיות בדואי? הוא לא מתחרט (ככה נראה לפחות) ולא מרגיש החמצה, אז מה הבעי'ה? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף לקרוא אותך. וזה כל כך אנושי, השיר הזה. וכלכך מלא תקווה. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי רק עכשיו. זה מאוד ממוקד וחזק, זה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הצחקת אותי ביותר! וגם אתם. מזדהים? זאת מילה רצינית כזאת, וזה סיפור כזה מצחיק! אין הרבה דברים שהצחיקו אותי ככה בחיי. הוסף לרשימות היצירות האהודות עלי. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה כותב בשריטות מטורפת. אתה מבין את מה שאתה כותב? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה. ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים. אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן. כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה. אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר. [ליצירה]
