לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה. ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים. אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן. כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה. אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהות... אאוץ'. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. אני שונא להכניס פילוסופי'ה לדברים כאלה כי זה מוציא את כל היופי אבל... טוב, אני באמת לא אכניס. ממש יפה, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] הצעקה היא מי שאני באותו רגע. וזה מה שבאמת חשוב. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי רק עכשיו. זה מאוד ממוקד וחזק, זה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש חמוד שפה קצת פיוטית. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא... סתם, סתם. אבל אולי יש מקום להסביר. בע"ה, מתישהו. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לא חושב, שצריך להסתכל על זה במבט של לכתחילה ולא של "נו טוב, אם זה כבר ככה..." צריך לראות כמה זה נפלא שאני משקיע, שאני בונה. לענ"ד. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב ממש יפה. אבל ממש עושה הרגשה של ריקנות. יצירה פוסטמודרנית במיטבה. [ליצירה]
