לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] במסגרת המחקר שלי... אני חושב שאם הדברים בסיפור לא ריגשו אותו, אולי הוא לא אמור להתייחס אליהם? אולי זה סתם דבר לא חשוב בשבילו שנסיך יוצא ושואל על שקיעה, אולי הוא פשוט צריך להיות בדואי? הוא לא מתחרט (ככה נראה לפחות) ולא מרגיש החמצה, אז מה הבעי'ה? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בכלליות, אבל למשל המילה "אברותיה" לא במקום לדעתי, ביחוד אחרי שהשתמשת כבר ב"כנפיה". והמעבר בין החסידה לחברותיה ובין חברותיה לתעופה מהיר מדי לטעמי. הסיום ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] it is very simple and probebly was written straight from your hart. sometimes we chase after things that are not good for us. they gives us legitimacy to continue to be in the place that we are now and not to continue forward. it's not always good. and it doesn't matter if you wrote it about yourself or just like this. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. בא לי לבכות. [ליצירה]
- [ליצירה] * * [ליצירה]
- [ליצירה] אני כבר לא מבין את השירים שלך למרות שכיף לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. רק להיות, בלי שום דבר אחר, בלי שום ביטוי, כחלק. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה, הוא עצוב. הוא עצוב בגלל שהוא של חיים, מאוד של חיים. וזה קורה, גם אם לא בהכרח רע, בהכרח כואב. את כותבת יפה. מאוד נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אבל לה יש כינוי מכובד. איך אתה רוצה שאקרא לך? שתי נקודות? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ביחוד את הפיסקה האחרונה. ממש ממחיש. [ליצירה]
