אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
ורק דבר אחד נשאר,
אמונה שהאמנתי, שאני מאמין ושאמשיך להאמין.
בטוב, באור, בשפע המוכן לנו,
ועוד יגיע, עוד יגבר על החושך העקשן הזה.
---
כתבת את זה מקסים.
[ליצירה]
קודם כל,
אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה.
ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים.
אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן.
כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה.
אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר.
תגובות