[ליצירה]
תפארת האמונה
מרגישים אמונה בשיר . אתה כותב כי עוד מעת תהיה שלכת ואחר כך יבואו גשמים ושדותינו יניבו יבול . חשבתי כי אפשר לקחת את זה בכיוון של דרך המחשבה היהודית הספוגה באמונה באל. לעשות מזה משל . להגיד כי למרות שהולכת להיות תקופה לא טובה (שאתה קראת לה שלכת) , דווקא אז המבחן הגדול של המאמין. אז הוא צריך להתחזק, להאמין באל הגדול, כי יבואו גשמים והשלכת תהפך לשדות עם יבול ותבוא עלינו שנה טובה ונצא מהצרות אמן
[ליצירה]
למשה בן אבי שלום.
תודה על תגובתך לשירי "שנה טובה". האסוציציה שלך לראות את השיר כמשל מוצאת חן בעיני ואני מסכים ש-"שנה טובה" יכולה להיות מיועדת לכיוונים רבים. מקובל עליי הכוון שאתה נתת לו. האמת היא שהייתי פעם חקלאי,
ואיחלתי לעובדי האדמה ברכת שמים שהם זקוקים לה מדי שנה. השלכת בברכה זו היא לציון התקופה בשנה שבה "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" בתקווה ליבולים: "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". מכל מקום עוררת בי מחשבה שעובדי האדמה הם משל לתקוות העם לעתיד טוב. שוב תודה ציף ציף
[ליצירה]
תודה לתגובה
רציתי להגיד תודה רבה על תגובתך על השיר שלי עזוב הכול חבר שיר שמחתי ללמוד ממכך על חרוזים תהיה בקשר תמשיך להיכנס לשירי ואני לשירך ותהיה בקשר
אגב שירך שנה טובה יפה מאוד ומראה רעננות לשנה החדשה
[ליצירה]
ליצחק שלי וזיוה גל שלום,
אני מתנצל שלא הגבתי על התייחסותכם המלבבת לשירי זה. הוא אכן נכתב מכל הלב על-ידי בנשמה עובד אדמה שהייתי בצעירותו. ותודה מכל הלב לתגובתכם.
ציף ציף מעל הרציף
(העיכוב בתשובתי היה כיוון שלאחרונה חשתי שפירסום השירים והתגובות באתר משתהה. אני שלחתי "יצירות" גם בשמות בדויים שלי והם לא פורסמו וכמובן שלא קבלתי עליהם תגובות. עיכוב זה קצת "מוציא את הרוח מהמפרשים". נקווה לשינוי).
[ליצירה]
געגוע לגעגוע?
זה מתחיל פשוט - מישהו מוצא שריד ישן ונתקף געגוע לעבר המפואר, שאותו מהללים באגדות נפעמות.
זה ממשיך בהתלהבות ורצון עז להשיב את הרוח הקדומה. אין ספק שהשיר העצוב נכתב ברגש כן ועמוק יותר מכל השירים המהוללים. אין ספק גם שהיה פחות מרגש מהם, בדיוק משום כך.
זה מידרדר לאיבוד עשתונות וכשלון מרפה-ידיים. כי האתגר היה רב מדי, אפילו ליוצרים הקדומים אליהם הוא נושא את עיניו.
זה נגמר במשיכת כתפיים וכניעה. עוד יוצר המדמה שלעולם לא יגיע לקרסולי הענקים שעל תהילתם הוא מתרפק. אך אין הוא יודע, ואין הוא חש, שכך בדיוק צומחות האגדות.
יום יבוא, ציף ציף, אני ואתה כבר לא נדע (דרך מצויינת עבורי להתחמק משאלות 'מתי? הן הבטחת!'), ואת השיר הזה יקראו תלמידים פעורי עיניים ויקנאו במרירות בשפעת מילותיך. אחד מהם אולי יכתוב שמצא בחדר של סבא מקלדת מאובקת, כזו שפעם חיברו למחשב, וניסה לכתוב שיר עצוב.
מי יתן...
[ליצירה]
מחמאה והערה
הרעיון של השיר מוצא-כן בעיניי. לאמיתו של דבר זה סדר הדברים שבו אני כותב את יצירותיי (הקצרות בדרך כלל).
הערה לגבי החרוזים בעברית: בדברי חז"ל נאמר: "לא תחרוש בשור וחמור" כי החמור המסכן לא יעמוד במסע הזה. משוררי המאה העשרים לקחו את האימרה הזאת וכתבו: "לא תחרוז בשור וחמור", לאמור חרוז חייב להיות בהברה מלאה. לדוגמה: "סיפור" ו- "כיפור" הם חרוז. עוד דוגמה: "ילדים" ו-"ורדים" הם חרוז. לעומת זאת: "ילדים" ו-"הורים" אינם חרוז. הבעיה שרבים חושבים שכל שמות העצם ברבים מתחרזים. כי הם נגמרים ב-"ים" אבל זו אינה הברה מתחרזת כי החיריק הוא מתחת לאות הקודמת ורק שלוש האותיות ביחד עם החיריק יוצרים הברה. יש עוד הרבה כללים לחריזה אבל זה בפעם אחרת. בינתיים אני מקווה שלא בילבלתיך וסיבכתיך. אשמח אם תגיב לתגובתי זו.
תודה על תשומת הלב ציף-ציף מעל הרציף (זה חרוז).....
[ליצירה]
אלדר ידידי,
אל תחפש בעד מי אני. אילו במקום לחפש בעד מי אנחנו היינו פשוט מקשיבים אולי לא היינו צריכים להיות נגד. השיר הזה מדבר על המציאות האבסורדית בה אנחנו חיים. כולנו. זו תמונת ראי שלנו. אולי זה נראה מגוחך. אותי זה מזעזע......... אלישע
[ליצירה]
ציטוט הסטרי:
"אבל את קרטגו צריך להשמיד" - קטו
אופפפפף כמה זה משעמם.
אם אתה רוצה להיות נואם מוכשר,
תעשה מה שעשה דמוסטנס: תמלא את פיך מים
ורוץ לאורך החוף ותנסה בקולך להתגבר על רעש הגלים. אבל תשתדל לעשות את זה מהר,
כי אמניג'אד מחכה בפינה לשלוח פצצה שתהרוס את ישראל ואת פלסטין ואותך ואותי ורק דמוקרטיה נוסח טהרן ובן-לאדן תשלוט בעולם. מה שנקרא:
"דֶמוֹקְרַטִיָה-עַמיִ יֶה". איך זה ייראה ? אתה. אני, יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדים וסתם אתיאיסטים לא יראו. אולי הדינוזאורים יקומו לתחיה. אגב שמעתי על פרוייקט שמתכננים: במקום פצצת מימן,
יגררו את כדור הארץ לכיוון השמש, שהרי היא פצצת מימן אחת גדולה.
אגב, גם כל האמת תיכלה עם הפיצוץ הגרעיני שישמיד את כל המזרח התיכון וישחרר את פלסטין מידי היהודים. להתראות באלסקה
[ליצירה]
לאסף ואסנת יקרים.
ראשית תודה על המחמאות וזה באמת מחמם את לבי.
שנית לשאלתכם: ייתכן ששם השיר מסגיר את כוונתי, ואני מתחמק מלענות על השאלה. נסיתי לכתוב את זה בעדינות ולהשאיר את התשובה סתומה. ייתכן שישנה מישהי באתר שתראה את השיר הזה מוקדש לה. את השורות האחרונות כתבתי, כדי לקחת על עצמי חלק מן האשם, אולי הפגם של אי ההבנה הוא של הקורא (אני) ולא של הכותב/ת. לסיכום: השיר הזה עומד בפני עצמו, בין אם הוא נראה כהקדשה או ככה סתם....
אלישע
[ליצירה]
ישי, סלח על הבוטות שלי, אבל אני רוצה להוסיף עוד בית לשיר כדי שיהיה מאוזן:
"פעם כשהיה לנו הצידוק לגרש ערבי מביתו ולהתיישב במקומו היתה לנו מספיק שחצנות".
נכון שהם גרמו זאת לעצמם אבל הם קיימים ולא נוכל להתעלם מהם אפילו אם הם צריכים להתחלק איתנו ב-:ארץ המובטחת".
אינני אוהב נוסטלגיה, כי היא לוקחת אל אותי למחוזות שרצוי לשכוח, הייתי שם עוד לפני שהדור הקודם לך היה. אני רוצה להתחיל דף חדש.
[ליצירה]
זה "שיר שיר" כמו שאומרים. אין ספק לגבי האיכות שלו.
באשר לתוכן:
לא כל סרט נגמר "כמו סוף של סרט" לא לכל סרט יש happy end . יש סרטים שיש להם מסר עגום והסוף איננו "הרעים מפסידים". סוף הסרט הוא המטרה של הסרט ותלוי בתסריטן, בבמאי, אולי בספר שעליו נעשה הסרט. את הסרט שלך אתה כותב מביים והסוף לא ידוע מראש. גם בחיים לא הכל מתפתח כצפוי והחכמה היא להתמודד עם תסריטים לא צפויים מראש ולצאת מהם כשידך על העליונה. אם הסוף הוא טוב או לא, זה עניין של זווית ראייה וכושר עמידה. אבל החלום על סוף טוב ומאושר הוא תמיד לגיטימי ונותן מוטיבציה.
[ליצירה]
אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה.
אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב.
אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה.
איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר.
אלישע (אחר)