[ליצירה]
תפארת האמונה
מרגישים אמונה בשיר . אתה כותב כי עוד מעת תהיה שלכת ואחר כך יבואו גשמים ושדותינו יניבו יבול . חשבתי כי אפשר לקחת את זה בכיוון של דרך המחשבה היהודית הספוגה באמונה באל. לעשות מזה משל . להגיד כי למרות שהולכת להיות תקופה לא טובה (שאתה קראת לה שלכת) , דווקא אז המבחן הגדול של המאמין. אז הוא צריך להתחזק, להאמין באל הגדול, כי יבואו גשמים והשלכת תהפך לשדות עם יבול ותבוא עלינו שנה טובה ונצא מהצרות אמן
[ליצירה]
למשה בן אבי שלום.
תודה על תגובתך לשירי "שנה טובה". האסוציציה שלך לראות את השיר כמשל מוצאת חן בעיני ואני מסכים ש-"שנה טובה" יכולה להיות מיועדת לכיוונים רבים. מקובל עליי הכוון שאתה נתת לו. האמת היא שהייתי פעם חקלאי,
ואיחלתי לעובדי האדמה ברכת שמים שהם זקוקים לה מדי שנה. השלכת בברכה זו היא לציון התקופה בשנה שבה "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" בתקווה ליבולים: "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". מכל מקום עוררת בי מחשבה שעובדי האדמה הם משל לתקוות העם לעתיד טוב. שוב תודה ציף ציף
[ליצירה]
תודה לתגובה
רציתי להגיד תודה רבה על תגובתך על השיר שלי עזוב הכול חבר שיר שמחתי ללמוד ממכך על חרוזים תהיה בקשר תמשיך להיכנס לשירי ואני לשירך ותהיה בקשר
אגב שירך שנה טובה יפה מאוד ומראה רעננות לשנה החדשה
[ליצירה]
ליצחק שלי וזיוה גל שלום,
אני מתנצל שלא הגבתי על התייחסותכם המלבבת לשירי זה. הוא אכן נכתב מכל הלב על-ידי בנשמה עובד אדמה שהייתי בצעירותו. ותודה מכל הלב לתגובתכם.
ציף ציף מעל הרציף
(העיכוב בתשובתי היה כיוון שלאחרונה חשתי שפירסום השירים והתגובות באתר משתהה. אני שלחתי "יצירות" גם בשמות בדויים שלי והם לא פורסמו וכמובן שלא קבלתי עליהם תגובות. עיכוב זה קצת "מוציא את הרוח מהמפרשים". נקווה לשינוי).
[ליצירה]
געגוע לגעגוע?
זה מתחיל פשוט - מישהו מוצא שריד ישן ונתקף געגוע לעבר המפואר, שאותו מהללים באגדות נפעמות.
זה ממשיך בהתלהבות ורצון עז להשיב את הרוח הקדומה. אין ספק שהשיר העצוב נכתב ברגש כן ועמוק יותר מכל השירים המהוללים. אין ספק גם שהיה פחות מרגש מהם, בדיוק משום כך.
זה מידרדר לאיבוד עשתונות וכשלון מרפה-ידיים. כי האתגר היה רב מדי, אפילו ליוצרים הקדומים אליהם הוא נושא את עיניו.
זה נגמר במשיכת כתפיים וכניעה. עוד יוצר המדמה שלעולם לא יגיע לקרסולי הענקים שעל תהילתם הוא מתרפק. אך אין הוא יודע, ואין הוא חש, שכך בדיוק צומחות האגדות.
יום יבוא, ציף ציף, אני ואתה כבר לא נדע (דרך מצויינת עבורי להתחמק משאלות 'מתי? הן הבטחת!'), ואת השיר הזה יקראו תלמידים פעורי עיניים ויקנאו במרירות בשפעת מילותיך. אחד מהם אולי יכתוב שמצא בחדר של סבא מקלדת מאובקת, כזו שפעם חיברו למחשב, וניסה לכתוב שיר עצוב.
מי יתן...
[ליצירה]
זה "שיר שיר" כמו שאומרים. אין ספק לגבי האיכות שלו.
באשר לתוכן:
לא כל סרט נגמר "כמו סוף של סרט" לא לכל סרט יש happy end . יש סרטים שיש להם מסר עגום והסוף איננו "הרעים מפסידים". סוף הסרט הוא המטרה של הסרט ותלוי בתסריטן, בבמאי, אולי בספר שעליו נעשה הסרט. את הסרט שלך אתה כותב מביים והסוף לא ידוע מראש. גם בחיים לא הכל מתפתח כצפוי והחכמה היא להתמודד עם תסריטים לא צפויים מראש ולצאת מהם כשידך על העליונה. אם הסוף הוא טוב או לא, זה עניין של זווית ראייה וכושר עמידה. אבל החלום על סוף טוב ומאושר הוא תמיד לגיטימי ונותן מוטיבציה.
[ליצירה]
אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה.
אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב.
אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה.
איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר.
אלישע (אחר)
[ליצירה]
ציטוט הסטרי:
"אבל את קרטגו צריך להשמיד" - קטו
אופפפפף כמה זה משעמם.
אם אתה רוצה להיות נואם מוכשר,
תעשה מה שעשה דמוסטנס: תמלא את פיך מים
ורוץ לאורך החוף ותנסה בקולך להתגבר על רעש הגלים. אבל תשתדל לעשות את זה מהר,
כי אמניג'אד מחכה בפינה לשלוח פצצה שתהרוס את ישראל ואת פלסטין ואותך ואותי ורק דמוקרטיה נוסח טהרן ובן-לאדן תשלוט בעולם. מה שנקרא:
"דֶמוֹקְרַטִיָה-עַמיִ יֶה". איך זה ייראה ? אתה. אני, יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדים וסתם אתיאיסטים לא יראו. אולי הדינוזאורים יקומו לתחיה. אגב שמעתי על פרוייקט שמתכננים: במקום פצצת מימן,
יגררו את כדור הארץ לכיוון השמש, שהרי היא פצצת מימן אחת גדולה.
אגב, גם כל האמת תיכלה עם הפיצוץ הגרעיני שישמיד את כל המזרח התיכון וישחרר את פלסטין מידי היהודים. להתראות באלסקה
[ליצירה]
קח את הדברים שלי לא כביקורת או נזיפה.
הדברים שלי נאמרים מתוך תחושה של אי נוחות לאור תיאור של סיטואציה כזו.
יצירה אינה חייבת להיות מציאות. היא יכולה להיות תחושה, מחשבה, רגש, חלום.
אבל אם זו מציאות, אז כל הכבוד לחשיפה. זוהי חשיפה במיטבה,
קראתי את יצירתך כדבריך: "מזועזע, מבולבל ומיוזע. משהו היה מאוד לא בסדר".
רבים חווו את זה, ונשארה להם צלקת . "משהו כאן לא בסדר".
אבל אם היא קיימת במציאות, זכותה לדעת שככה אתה מרגיש כלפיה - ישירות, לא רק באתר יצירה.
בשביל זה למדנו לדבר.... (ובעצם, אולי היא יודעת וככה טוב לה ?)
[ליצירה]
תשובה (רצינית)
הפיגור בתגובות נובע מהפיגור בפרסום היצירות. קשה להגיב על 60 יצירות שמשוחררות לפירסום ברצף אחד, אחת לשבוע. אנא הפנה את תשומת לב המערכת לעובדה זו. אלישע
[ליצירה]
אתה פלצן אמיתי.
מי אתה ? מה אתה יודע על קיבוצים. באיזו זכות אתה משמיץ. איפה היית כאשר נתנו לקיבוצים שממה ואמרו להם תפריחו אותה. יש לי בבית אלבום תמונות של האדמה החרבה אליה הגעתי ואיך כעבור 10 שנים היא הפכה לגן פורח. לא אתה ופלצנים כמוך הזיעו בשביל כך והסתפקו בחדר בצריף של 12 מטר מרובע במשך 10 שנים רק כדי להגשים את הפרחת השממה, באמונה שלמה בזמן שאתה זכית לקבל סל-קליטה.
לא "ידידי היקר" לא תדרוך עליי ותירק בפניי. ניפגש באדמת המולדת שהקציב לכולנו הקדוש ברוך הוא, 6 אמות וזרת, שם נהיה כולנו שווים. בשבילי חצית קו אדום יבוא יום ואתחיל ללכלך עליך חצוף שכמוך.