ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אתה פלצן אמיתי. מי אתה ? מה אתה יודע על קיבוצים. באיזו זכות אתה משמיץ. איפה היית כאשר נתנו לקיבוצים שממה ואמרו להם תפריחו אותה. יש לי בבית אלבום תמונות של האדמה החרבה אליה הגעתי ואיך כעבור 10 שנים היא הפכה לגן פורח. לא אתה ופלצנים כמוך הזיעו בשביל כך והסתפקו בחדר בצריף של 12 מטר מרובע במשך 10 שנים רק כדי להגשים את הפרחת השממה, באמונה שלמה בזמן שאתה זכית לקבל סל-קליטה. לא "ידידי היקר" לא תדרוך עליי ותירק בפניי. ניפגש באדמת המולדת שהקציב לכולנו הקדוש ברוך הוא, 6 אמות וזרת, שם נהיה כולנו שווים. בשבילי חצית קו אדום יבוא יום ואתחיל ללכלך עליך חצוף שכמוך. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב.... [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי ! כולכם מ ז ד ה מ י ם ! ! ! [ליצירה]
- [ליצירה] ליצחק שלי וזיוה גל שלום, אני מתנצל שלא הגבתי על התייחסותכם המלבבת לשירי זה. הוא אכן נכתב מכל הלב על-ידי בנשמה עובד אדמה שהייתי בצעירותו. ותודה מכל הלב לתגובתכם. ציף ציף מעל הרציף (העיכוב בתשובתי היה כיוון שלאחרונה חשתי שפירסום השירים והתגובות באתר משתהה. אני שלחתי "יצירות" גם בשמות בדויים שלי והם לא פורסמו וכמובן שלא קבלתי עליהם תגובות. עיכוב זה קצת "מוציא את הרוח מהמפרשים". נקווה לשינוי). [ליצירה]
- [ליצירה] אף סטאלין ראה גולגולת צפה על פני המים. אמר לה: על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון". ושלח את בני עמו לסיביר, גם כ אלה ששיחררו את רוסיה ממלתעות הנאצים. שמע: יש לי רעיון מה דעתך לכתוב ספר היסטוריה בדיוני ? [ליצירה]
- [ליצירה] לכל העמים אותן זכויות. גם הזכות לא להכיר בזכות קיומו של עם אחר ?!?. האם לדעתך אפשר באופן דמוקרטי להחליט על דיקטטורה ?!?. אילו למדת קצת לוגיקה והיית מתעמק קצת בפרדוקסים היית מבין שכל "שיר" שלך הוא פרדוקס - מכיל סתירה מעצם הגדרתו. יש הרבה משוררים שכותבים שירי מחאה, אבל יש הגיון במחאה שלהם. אתה אומר: "אני חי בארץ הזאת. לכל האנשים בארץ הזאת אין זכות לחיות בארץ הזאת. (הם באו לכאן בתור ציונים והציונות היא מוקצית") זה פרדוקס. מעניין: מישהו אילץ אותך לחיות פה ? מי העלה אותך לכאן (אה, הבנתי: ההסתדרות הציונית). אז תמשיך להעלות גירה מאכילת קיבתך. סחתיין [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ואסנת יקרים. ראשית תודה על המחמאות וזה באמת מחמם את לבי. שנית לשאלתכם: ייתכן ששם השיר מסגיר את כוונתי, ואני מתחמק מלענות על השאלה. נסיתי לכתוב את זה בעדינות ולהשאיר את התשובה סתומה. ייתכן שישנה מישהי באתר שתראה את השיר הזה מוקדש לה. את השורות האחרונות כתבתי, כדי לקחת על עצמי חלק מן האשם, אולי הפגם של אי ההבנה הוא של הקורא (אני) ולא של הכותב/ת. לסיכום: השיר הזה עומד בפני עצמו, בין אם הוא נראה כהקדשה או ככה סתם.... אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה. אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב. אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה. איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר. אלישע (אחר) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר. אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם. [ליצירה]
