ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אתה פסימי, למה מה? עכשיו לא טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף שלום, תודה רבה עלתגובתך המפורטת, והניתוח המעמיק של שיר קצר, שכנראה מכיל השראה. אשמח לקבל את תגובותיך בעתיד (גם בקורת, הערות והצעות לתיקונים) :) ציף-ציף [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שמגיע גם לך תואר: B,Sh ראשי תיבות של: Bool Sheet יש מכללה שנותנת תארים כאלה: "מכללת החולמים בהקיץ". אגב שם מישהו לא קיבל תואר דוקטור על עבודה שהגיש, עבודה בשם: "שלושה מליון אינטלקטואלים מיותרים". העבודה נפסלה כיוון שהוא כתב את העבודה, והתנאי להתקבל למכללה הוא אי ידיעת קרוא וכתוב. יש לי הצעה: תפסיק לקרוא ולכתוב (בעיקר שירים באתר) וכך תרויח פעמיים: גם תתקבל למכללה וגם פול פוט לא יחסל אותך. טוב, אני מניח שקבלת את הצעתי ולא קראת את התגובה שלי, כי גם אני יודע לבלבל את המוח לא פחות ממך. [ליצירה]
- [ליצירה] רון היקר, אל תראה בביקורת שלי קטילה של השיר אלא רעיון לשינוי שייטיב עם השיר. הרעיון של כתיבה שלא תיקרא ברור ומוכר (ולא חביב, ראה שירי "יצירות למגירה"). נקווה שהשיר הזה יפתח את ליבה לקרוא את יצירותיך. יחד עם זאת, לעניות דעתי, יש בעייה בשיר הזה, שאולי מרתיעה גם אחרים מקריאתו: השיר הוא ארוך, ואותו רעיון חוזר על עצמו מספר פעמים, ובמידה מסוימת, נכרת בו נזיפה שבאה לביטוי במשפט החוזר: "את לא תקראי את שיריי". אם דבריי לא פגעו בך, אשמח לדון אתך בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] היתה לפני 20 שנה מפלצת. קראו לה פול פוט. הוא טען שיש יותר מדיי אינטלקטואלים ולכן השמיד 3 מיליון מבני עמו. לפי דעתי אם שנינו היינו שם הוא היה מחסל גם אותנו., כי בעיניו כתיבת יצירות באתר באינטרנט זה שיא האינטלקוליות.. סליחה שאני כל-כך בוטה, אבל דעות ושירים כמו שלך בוטים עוד יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] יש טעם לחיים. להתמודד עם זה. לעמוד בזרם המים ולדעת שלא נשטפת בזרם. להאמין שאתה מיוחד, שמי הביוב הקולחים לא יוכלו לך. ואז, לצאת אל גדת הנהר ולהקים לך "במדבר מלון אורחים" ולארח בו את כל חבריך שגם הם לא נשטפו בזרם. אני אהיה שם אתך. [ליצירה]
- [ליצירה] שלוש השורות הראשונות שייכות לנסיך הקטן. יתר השורות פסימיות למדי. אינני יודע את גילך, אבל כדאי לך להישאר נסיך קטן, כל עוד המחשבות רצות. [ליצירה]
- [ליצירה] אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה. אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב. אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה. איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר. אלישע (אחר) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר. אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] ישי, סלח על הבוטות שלי, אבל אני רוצה להוסיף עוד בית לשיר כדי שיהיה מאוזן: "פעם כשהיה לנו הצידוק לגרש ערבי מביתו ולהתיישב במקומו היתה לנו מספיק שחצנות". נכון שהם גרמו זאת לעצמם אבל הם קיימים ולא נוכל להתעלם מהם אפילו אם הם צריכים להתחלק איתנו ב-:ארץ המובטחת". אינני אוהב נוסטלגיה, כי היא לוקחת אל אותי למחוזות שרצוי לשכוח, הייתי שם עוד לפני שהדור הקודם לך היה. אני רוצה להתחיל דף חדש. [ליצירה]
