1939
עידת מינכן מהווה את שיאה של מדיניות הפיוס. תוצאות הועידה מלמדות על אמונה נאיבית בריטית וצרפתית כי ניתן לרצות את היטלר ותאבונו של האחרון מוגבל. מרבית האזרחים הבריטים והצרפתים נשמו לרווחה כשהאמינו כי הועידה הצילה את השלום באירופה. אולם היו מספר קטן של אנשים שהבינו שבמינכן בגדו מעצמות המערב בצ´כסלובקיה הדמוקרטית. טילור טוען שבועידת מינכן, מדיניות הפיוס איבדה את תוקפה המוסרי. מה שהניע את בריטיניה וצרפת לא היה הרצון לעשות צדק ולשרטט את מפת הגבולות באירופה על פי קווים שיתאמו לעקרון הלאומי אלא חשש ממלחמה ופחד מהפצצות אוויריות (במקרה של בריטניה בעיקר). טילור ממשיך וטוען שבועידת מינכן בריטניה וצרפת חששו יותר מהמלחמה עצמה מאשר מתבוסה ואיבדו את מעמדם כמעצמות. צ´רציל טען בבית הנבחרים כי בריטניה סבלה מתבוסה ללא מלחמה. נקודה נוספת, ההתעלמות מברה"מ בועידה גרמה לסטלין להשתכנע שהמערב חותר ל"עיסקה אימפריאליסטית" משלו עם היטלר. הקלות שבה המערב הפקיר את המזרח גרמה לברה"מ לפקפק בתועלת של הסתמכות על מדינות המערב ולהכיר בצורך להגיע להסדר עם היטלר באופן עצמאי תוך הסתמכות עצמית. מכאן, תוצאות ועידת מינכן מבשרות את ההסכם הנאצי סוביטי מאוגוסט . ב 15 במרץ 1939 הזמין היטלר את האכה (שהחליף את בנש) והציג בפניו אולטימטום לפיו בוהמיה ומוראביה ימסרו לחסות הרייך. באותה שעה היה הצבא הגרמני בדרכו לכיבושה של צ´כסלובקיה.
כיבוש צ´כסלובקיה מציין את כישלונה הסופי של מדיניות הפיוס. ועידת מינכן מהווה את נקודת השיא של מדיניות הפייסנות המערבית: מדינות המערב נטשו את צ´כוסלובקיה הדמוקרטית אל מול התוקפנות הגרמנית. צ´מברלין נתפס כמי שהצליח למנוע מלחמת עולם שניה. הוא חזר לבריטניה כגיבור והודיע לעמו שההסכם מבטיח "שלום בזמננו"
פחות משנה מאוחר יותר, פלשה גרמניה לפולין ומלחמת העולפ השניה פרצה.
2009
ועידת דמשק מהווה את שיאה של מדיניות הפיוס. תוצאות הועידה מלמדות על אמונה נאיבית אמריקאית ואירופאית כי ניתן לרצות את אחמדניג´אד ותאבונו של האחרון מוגבל. מרבית האזרחים האמריקאים והאירופאים נשמו לרווחה כשהאמינו כי הועידה הצילה את השלום במזרח התיכון. אולם היו מספר קטן של אנשים שהבינו שבדמשק בגדו מעצמות המערב בישראל הדמוקרטית. ישראל טענה שבועידת דמשק, מדיניות הפיוס איבדה את תוקפה המוסרי. מה שהניע את ארה"ב לא היה הרצון לעשות צדק ולשרטט את מפת הגבולות במזרח התיכון על פי קווים שיתאמו לעקרון הלאומי אלא חשש ממלחמה ומהטילים הגרעיניים (במקרה של אירופה בעיקר). ישראל המשיכה וטענה שבועידת דמשק, ארה"ב חששה יותר מהמלחמה עצמה מאשר מתבוסה ואיבדה את מעמדה כמעצמ. המקיין טען בבית הנבחרים כי ארה"ב סבלה מתבוסה ללא מלחמה. נקודה נוספת, ההתעלמות רוסיה בועידה גרמה לפוטין להשתכנע שהמערב חותר ל"עיסקה אימפריאליסטית" משלו עם אחמדניג´אד הקלות שבה המערב הפקיר את המזרח גרמה לרוסיה לפקפק בתועלת של הסתמכות על מדינות המערב ולהכיר בצורך להגיע להסדר עם אחמדניג´אד באופן עצמאי תוך הסתמכות עצמית. מכאן, תוצאות ועידת דמשק מבשרות את ההסכם האיסלמי-רוסי מ-2009 .ב 15 במרץ 2010 הציג אחמדניג´ד לנתניהו (שהחליף את אולמרט) אולטימטום לפיו רצועת עזה והגדה המערבית ימסרו לשליטת אירן. באותה שעה היה הצבא החיזבאללה בדרכו לכיבושו של הגליל. כיבוש הגליל, מציין את כישלונה הסופי של מדיניות הפיוס. ועידת דמשק מהווה את נקודת השיא של מדיניות הפייסנות המערבית:
מדינות המערב נטשו את ישראל הדמוקרטית אל מול התוקפנות האירנית.
אובמה נתפס כמי שהצליח למנוע מלחמת עולם שלישית.הוא חזר לארה"ב והודיע לעמו שההסכם מבטיח "שלום בזמננו".
פחות משנה מאוחר יותר פלשה אירן לירדן ומלחמת העולם השלישית פרצה.
