מפאת כבודם של הוריי
מעולם לא עליתי
אל קברותיהם.
הוריי עדיין חיים
בתוכי פנימה,
ולא מונחים
תחת אבני הגלעד.

אני משתחווה
לעוניים המרוד
שלא הבחנתי בו כלל,
כי לא מנעו ממני
שמץ מאהבתם.

אני קד לאמונתם
שלא ידעה גבולות,
אמונה להקים עולם
טוב יותר, צודק יותר.

חלומם חרב וקרס,
העולם צודק פחות,
יותר בוטה ומופרט,
אולם תיקוותיהם
חילחלו אל תוך נשמתי,
לסוד אמונתי התמימה.

פולחן המצבות בעיניי
הינו עבודת אלילים,
סגידה ללוחות שַיִּש,
יציאה ידי חובה
להזכיר את שמם
פעם אחת בשנה.

שִכְחָה של מה,
שהעניקו לי
ברוב נדיבותם.
התעלמות
מגדלות
צניעותם,
מסירותם
ותמימותם.