"גילברט לא ידע כי אלה המגביהים עוף, הם אלה שצוללים למעמקים האפלים ביותר; כי אלה המסוגלים לחוש את האושר במלוא חריפותו,הם אלה שסובלים סבל רב ביותר" (אן שרלי, ל.מ. מונטוגומרי)
"לא הייתי מודאג יתר על המידה בענין זה.אולי היא לא האמינה באלוקים, אבל אני די בטוח שאלוקים האמין בה" (אוספי הצדפות)
[ליצירה]
קודם כל, הרעיון והמטאפורה מצוינים. לכן אני חושבת שהיה שווה להשקיע יותר בצורה של השיר.
לצמצם את המילים למינימום - כלומר להוריד כל מילה שאיננה הכרחית. לדייק יותר. (למשל - איך יכול להיות טעם-בפה לחומה?)
[ליצירה]
יש ומעשים או דברים שכאלו משאירים לפעמים טעם רע בפה, גם אם לא הכנסו שום דבר לפה.
ויש את הענין שאומרים-זה בסדר שהוא יצא החוצה ככה בגשם, מה, הוא עשוי מסוכר? הוא לא ימס...
אבל החומה נמסה-קטֵנה- כמו סוכר בגשם-אבל לא, היא לא סוכר. כי הטעם שלה רע...
[ליצירה]
קבלי חיבוק.
וכוחותייך לעולם לא ייגמרו באמת. אלוקים נותן ולוקח בדיוק במינון הנכון, "שעשה לי כל צרכי"- לטוב ולרע, וכל מה שאת עוברת הוא לצורך, הוא הכרחי וטוב לך בסופו של דבר.
[ליצירה]
תודה על התוגבה.
אם תשים לב, תראה שהתאריך של כתיבת השיר הוא לפני שנתיים.
יש לי שירים נוספים בסגנון כזה, שירים כאלה נכתבים כשיש לי מצברוח-רע, וכשאני עצובה, אבל אני נוהגת להקצין מאוד בשירים שלי.. רק לעיתים רחוקות, אינ מעבירה את ההרגשה ממש, בלי להקצין...
[ליצירה]
טוב, אני תקנתי את זה, בבקשה תקראו ותתנו את חוות דעתכם על התיקון.
בבקשה אם תוכלו, להפסיק את הדיון הזה, קבלתי את דברי שניכם, ואני חושבת שהדס צודקת לפחות בחלק מדבריה.
תודה!
[ליצירה]
יפה מאוד מאוד הדסונת!!!
כמה הארות: דמעות זה נקבה ולא זכר-"שנהפכות לים מתוק מלוח".
אם את מציירת את השכלת-על הדף. לא בדף.
אהבתי את שני הבתים האחרונים.
[ליצירה]
דבר ראשון-תודה על התגובה! כל-כך שמחתי לראות שסוף-סוף כתבו לי משהו...
דבר שני-תודה שאת/ה מתקן/נת אותי, כי אף פעם לא ידעתי שהשינוי הזה במשפט לא טוב כל-כך... אז לפעם הבאה אלמד!!
ובקשר לרעיון השיר-כתבתי את השיר הזה באמת בשביל להתנצל בפני אנשים שמגיבים לי הרהב-ואני לא מגיבה להם בכלל, כי כבר קרה לי כמה פעמים שאנשים באמת ציפו שאגיב-וניסיתי, ופשוט לא היה לי מה לכתוב-ואני חושבת שאנשים קצת נעלבים מזה, אחרי שהם משקיעים בלהגיב-ולא מחזירים להם כלום....