"גילברט לא ידע כי אלה המגביהים עוף, הם אלה שצוללים למעמקים האפלים ביותר; כי אלה המסוגלים לחוש את האושר במלוא חריפותו,הם אלה שסובלים סבל רב ביותר" (אן שרלי, ל.מ. מונטוגומרי)
"לא הייתי מודאג יתר על המידה בענין זה.אולי היא לא האמינה באלוקים, אבל אני די בטוח שאלוקים האמין בה" (אוספי הצדפות)
[ליצירה]
קודם כל, הרעיון והמטאפורה מצוינים. לכן אני חושבת שהיה שווה להשקיע יותר בצורה של השיר.
לצמצם את המילים למינימום - כלומר להוריד כל מילה שאיננה הכרחית. לדייק יותר. (למשל - איך יכול להיות טעם-בפה לחומה?)
[ליצירה]
יש ומעשים או דברים שכאלו משאירים לפעמים טעם רע בפה, גם אם לא הכנסו שום דבר לפה.
ויש את הענין שאומרים-זה בסדר שהוא יצא החוצה ככה בגשם, מה, הוא עשוי מסוכר? הוא לא ימס...
אבל החומה נמסה-קטֵנה- כמו סוכר בגשם-אבל לא, היא לא סוכר. כי הטעם שלה רע...
[ליצירה]
קבלי חיבוק.
וכוחותייך לעולם לא ייגמרו באמת. אלוקים נותן ולוקח בדיוק במינון הנכון, "שעשה לי כל צרכי"- לטוב ולרע, וכל מה שאת עוברת הוא לצורך, הוא הכרחי וטוב לך בסופו של דבר.
[ליצירה]
יפה השיר שלך, הדסתי. (אל תשאלי אותי למה קראתי לך ככה. זה מה שיצא לי).
המילים, השיר, פשוט ממש, ועם הפשטות הזו, או אויל בגללה הוא כל-כך יפה!!
הלוואי שבי היתה הזרימה הזו שיש בשיר שלך.
[ליצירה]
אוי, אל תבכי, יקירונת!
השיר יפה מאוד!
יש משהו בהערה של שני, אבל אני הייית לוקחת את זה יותר בכיוון של סימני פיסוק... אני חושבת שיהיה יותר נכון לכתוב כך:
מוסיפה עוד דמעה
של ייאוש,
ועוד אחת
של תקווה.
או לשים מקפים במקום הפסיקים.
[ליצירה]
אוי ואבוי!! ממש ממש לא!!!
מי שהשיר כתוב עליו חי וקיים עדיין ברוך-ה', למרות שהוא ממש לא רוצה בחיים (השיר לא כתוב עלי, אני רק כתבתי אותו)
בכל מקרה-תודה שהקדשת זמןם לכתוב לי תגובה.