רחל המשוררת היתה אומרת:
"עץ הדקל שפל צמרת".
היום ב-"דרך המלך" שותלים
שדרה ארוכה של דקלים.
וותיקי הישוב אומרים:
"אין כאן צל ואין גם תמרים".
ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונת בית הקברות מול עיניי.. הביטוי הגיע מרחל "שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת.." שגם קבורה שם. [ליצירה]
- [ליצירה] למצלול פאתוס תודה על התיקון - ראה גרסה מתוקנת. ציף ציף [ליצירה]
- [ליצירה] מחאה ראויה ונהניתי גם לקרוא את נוסח ההמלצה של ליאורה. אכן השיר נפתח למשמעויות שונות וזה יפה שבוע טוב אמילי ("רחל" אולי אפשר להשמיט?) [ליצירה]
- [ליצירה] מתחבר לי לצער והיגון ממש של השוני והשינוי בין העבר להווה ובחשש אני מוסיף גם את העתיד. אני ממש מתחבר לצער שאולי הדור הקודם חווה כשהוא רואה את אותו הדקל כביכול , את או חוץ , אותו הדבר. אבל במציאות - זו לא יותר מאשלייה, מכלום מצופה בכלום מוחשי. ולי זה כואב , ומר. על טוב העבר וכלום ההווה ובחשש ותפילה לתיקון - אוסיף העתיד. אבל יש טוב.. ואם הבסיס נגוז ואולי נעלם - הוא לשמחתי מתבסס מחדש ( בקצבו המדאיג מעט שלו) . ועוד נזכה לפירות לדעתי :) אמן [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הדימויים והמשמעויות שנתת להם, והארוגה במסכת חייך :) [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך צלול ! תן לנו עוד, שנדע מי אתה. [ליצירה]
- [ליצירה] אלדר ידידי, אל תחפש בעד מי אני. אילו במקום לחפש בעד מי אנחנו היינו פשוט מקשיבים אולי לא היינו צריכים להיות נגד. השיר הזה מדבר על המציאות האבסורדית בה אנחנו חיים. כולנו. זו תמונת ראי שלנו. אולי זה נראה מגוחך. אותי זה מזעזע......... אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] מלודי, אני מצטער אם דבריי לא היו מובנים. ובכן, זו ברכת הדרך לילדה שחשבה שהיא אבודה ועתה היא החליטה להפסיק לחלום ולהכין לביבות אמיתיות. ילדה - תצלח דרכך, ממני. בלבביות אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ואסנת יקרים. ראשית תודה על המחמאות וזה באמת מחמם את לבי. שנית לשאלתכם: ייתכן ששם השיר מסגיר את כוונתי, ואני מתחמק מלענות על השאלה. נסיתי לכתוב את זה בעדינות ולהשאיר את התשובה סתומה. ייתכן שישנה מישהי באתר שתראה את השיר הזה מוקדש לה. את השורות האחרונות כתבתי, כדי לקחת על עצמי חלק מן האשם, אולי הפגם של אי ההבנה הוא של הקורא (אני) ולא של הכותב/ת. לסיכום: השיר הזה עומד בפני עצמו, בין אם הוא נראה כהקדשה או ככה סתם.... אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] מצלול פאתוס, אתה מכיר את המושג הלוגי פרדוקס? דמוקרטיה היא לגיתימית בתנאי שלא משליטים דיקטטורה בעזרת בחירות "דמוקרטיות". אחת הדוגמאות הבולטות היא עלית היטלר לשלטון (ברוב של 30% וטימטומם של הינדנבורג וצ'מברלין). כל הדיקטטורות הקומוניסטיות נקראו בפי מחולליהם: "דמוקרטיות עממיות". גם ליברליזציה כלולה בקטגוריה הזאת. חופש דיבור אינו חופש ההשמצה. להגיד באופן וולגרי ש-"עם קבלת התארים הכל נראה אותו חרא!" זה לא ליברליזציה. זה ניבול פה. להגיד: "טימטום ציוני" ע"י אדם שהציונות הביאה אותו ארצה, ולהוסיף לזה: "מדינת ישראל היא זָרָא", למי שקורא לעצמו "ירושלמי" זה לא ליברליזציה. בשם הליברליזציה אתה יכול לחוות את דעתך לתיקון תהליכים לא רצויים בחברה בה אתה חי, אבל אינך יכול לפסול את קיומך. שום בעל-חיים לא יכול לטרוף את עצמו. ראינו כבר מהפכות של חלכאים ונדכאים שהפכו כלי שרת בידי עריצים שחיסלו את נתיניהם. שבענו מכל הצביעות הזאת שהחלה בליברליזציה, המשיכה ב-"סתימת פיות" ונגמרה ברצח עם. [ליצירה]
- [ליצירה] לאמילי, מי שהולך לאיבוד אחרי שלוש שורות, לא חייב להגיב. אני בכל אופן נוהג כך. אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] אתה מכיר צפונות הפיסיקה וממנה את שואף את חכמת חייך.... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר. אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] ישי, סלח על הבוטות שלי, אבל אני רוצה להוסיף עוד בית לשיר כדי שיהיה מאוזן: "פעם כשהיה לנו הצידוק לגרש ערבי מביתו ולהתיישב במקומו היתה לנו מספיק שחצנות". נכון שהם גרמו זאת לעצמם אבל הם קיימים ולא נוכל להתעלם מהם אפילו אם הם צריכים להתחלק איתנו ב-:ארץ המובטחת". אינני אוהב נוסטלגיה, כי היא לוקחת אל אותי למחוזות שרצוי לשכוח, הייתי שם עוד לפני שהדור הקודם לך היה. אני רוצה להתחיל דף חדש. [ליצירה]
תגובות