מרבה לכתוב יצירות "למגירה",
לרשום רישומי נוף וקלסתרים.
לא, זה לא עיזבון של "אַחֲרֵי מוֹת".

מזמין את רעיי למעוני.
בסלון שלי אין מקום.
הרצפה מכוסה בטיוטות
שירבוטים של הרהורים רגעיים.
עולים במדרגות לולייניות
לסטודיו שבעליית הגג
סדר מופתי של יצירות חתומות.
סדורות על מדפים גלויים לעין.
על הקירות רישומים מעשי-ידיי.
אורחיי מביטים במדפים, ברישומים.
איש לא שואל. איש לא מגיב.
"מי רוצה קפה ומי תה?
אולי מעט ליקר דובדבנים?"
אני שולף תיק יצירות.
מנסה להסב תשומת לב.
אנשים מדברים רכילות.
שותים משקאות,
מתאוננים "על המצב".
מוחים על השחיתות.

"היה נעים מאד, ערב נפלא, להתראות".

רק המו"ל קורא ומבקש רבבות שקלים.
מחר אלך לחלק את היצירות בחינם,
על מדרגות המכללה, לכל המעוניין.
רק שלא תהינה עיזבון.......