רחל המשוררת היתה אומרת:
"עץ הדקל שפל צמרת".
היום ב-"דרך המלך" שותלים
שדרה ארוכה של דקלים.
וותיקי הישוב אומרים:
"אין כאן צל ואין גם תמרים".
ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונת בית הקברות מול עיניי.. הביטוי הגיע מרחל "שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת.." שגם קבורה שם. [ליצירה]
- [ליצירה] למצלול פאתוס תודה על התיקון - ראה גרסה מתוקנת. ציף ציף [ליצירה]
- [ליצירה] מחאה ראויה ונהניתי גם לקרוא את נוסח ההמלצה של ליאורה. אכן השיר נפתח למשמעויות שונות וזה יפה שבוע טוב אמילי ("רחל" אולי אפשר להשמיט?) [ליצירה]
- [ליצירה] מתחבר לי לצער והיגון ממש של השוני והשינוי בין העבר להווה ובחשש אני מוסיף גם את העתיד. אני ממש מתחבר לצער שאולי הדור הקודם חווה כשהוא רואה את אותו הדקל כביכול , את או חוץ , אותו הדבר. אבל במציאות - זו לא יותר מאשלייה, מכלום מצופה בכלום מוחשי. ולי זה כואב , ומר. על טוב העבר וכלום ההווה ובחשש ותפילה לתיקון - אוסיף העתיד. אבל יש טוב.. ואם הבסיס נגוז ואולי נעלם - הוא לשמחתי מתבסס מחדש ( בקצבו המדאיג מעט שלו) . ועוד נזכה לפירות לדעתי :) אמן [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ואסנת יקרים. ראשית תודה על המחמאות וזה באמת מחמם את לבי. שנית לשאלתכם: ייתכן ששם השיר מסגיר את כוונתי, ואני מתחמק מלענות על השאלה. נסיתי לכתוב את זה בעדינות ולהשאיר את התשובה סתומה. ייתכן שישנה מישהי באתר שתראה את השיר הזה מוקדש לה. את השורות האחרונות כתבתי, כדי לקחת על עצמי חלק מן האשם, אולי הפגם של אי ההבנה הוא של הקורא (אני) ולא של הכותב/ת. לסיכום: השיר הזה עומד בפני עצמו, בין אם הוא נראה כהקדשה או ככה סתם.... אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך צלול ! תן לנו עוד, שנדע מי אתה. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט ומהמם. לצערי יש באתר הזה כאלה שמייחסים לשירים כאלה ריח של פורמלין. יש כאלה שרואים בעבר חזיון כוזב ומאכזב. לאלה אני מציע לדלג על השיר הזה. יש מספיק יוצרים שיהנו מקריאת יצירה זו. [ליצירה]
- [ליצירה] היתה לפני 20 שנה מפלצת. קראו לה פול פוט. הוא טען שיש יותר מדיי אינטלקטואלים ולכן השמיד 3 מיליון מבני עמו. לפי דעתי אם שנינו היינו שם הוא היה מחסל גם אותנו., כי בעיניו כתיבת יצירות באתר באינטרנט זה שיא האינטלקוליות.. סליחה שאני כל-כך בוטה, אבל דעות ושירים כמו שלך בוטים עוד יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] מצלול פאתוס, אתה מכיר את המושג הלוגי פרדוקס? דמוקרטיה היא לגיתימית בתנאי שלא משליטים דיקטטורה בעזרת בחירות "דמוקרטיות". אחת הדוגמאות הבולטות היא עלית היטלר לשלטון (ברוב של 30% וטימטומם של הינדנבורג וצ'מברלין). כל הדיקטטורות הקומוניסטיות נקראו בפי מחולליהם: "דמוקרטיות עממיות". גם ליברליזציה כלולה בקטגוריה הזאת. חופש דיבור אינו חופש ההשמצה. להגיד באופן וולגרי ש-"עם קבלת התארים הכל נראה אותו חרא!" זה לא ליברליזציה. זה ניבול פה. להגיד: "טימטום ציוני" ע"י אדם שהציונות הביאה אותו ארצה, ולהוסיף לזה: "מדינת ישראל היא זָרָא", למי שקורא לעצמו "ירושלמי" זה לא ליברליזציה. בשם הליברליזציה אתה יכול לחוות את דעתך לתיקון תהליכים לא רצויים בחברה בה אתה חי, אבל אינך יכול לפסול את קיומך. שום בעל-חיים לא יכול לטרוף את עצמו. ראינו כבר מהפכות של חלכאים ונדכאים שהפכו כלי שרת בידי עריצים שחיסלו את נתיניהם. שבענו מכל הצביעות הזאת שהחלה בליברליזציה, המשיכה ב-"סתימת פיות" ונגמרה ברצח עם. [ליצירה]
- [ליצירה] מטאפורה מצוינת. היקום נברא בצלמו, בני-אדם - לא כולם..... [ליצירה]
- [ליצירה] שיישוק יקר. שירים רבים באתר נכתבו על כך. כל אחד והכאבים שלו. "זה מין גיל כזה - כל אחד עובר את זה". אבל מבין כל שירי האהבה והאכזבה, שקראתי באתר, זה אחד העדינים והיפים שבהם, ובעיקר המטאפורה של כוכבים נופלים. יש לך את זה ואשמח לקרוא גם שירים פחות עצובים. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ציטוט הסטרי: "אבל את קרטגו צריך להשמיד" - קטו אופפפפף כמה זה משעמם. אם אתה רוצה להיות נואם מוכשר, תעשה מה שעשה דמוסטנס: תמלא את פיך מים ורוץ לאורך החוף ותנסה בקולך להתגבר על רעש הגלים. אבל תשתדל לעשות את זה מהר, כי אמניג'אד מחכה בפינה לשלוח פצצה שתהרוס את ישראל ואת פלסטין ואותך ואותי ורק דמוקרטיה נוסח טהרן ובן-לאדן תשלוט בעולם. מה שנקרא: "דֶמוֹקְרַטִיָה-עַמיִ יֶה". איך זה ייראה ? אתה. אני, יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדים וסתם אתיאיסטים לא יראו. אולי הדינוזאורים יקומו לתחיה. אגב שמעתי על פרוייקט שמתכננים: במקום פצצת מימן, יגררו את כדור הארץ לכיוון השמש, שהרי היא פצצת מימן אחת גדולה. אגב, גם כל האמת תיכלה עם הפיצוץ הגרעיני שישמיד את כל המזרח התיכון וישחרר את פלסטין מידי היהודים. להתראות באלסקה [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר. אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם. [ליצירה]
תגובות