[ליצירה]
אלוהים אינו בשר-ודם. למי שמאמין באלוהים הוא לא ימות, ולמי שלא מאמין בו, הוא כלל לא ייוולד. לפי גישה זו אין משמעות לאמירה "אלוהים מת" אם הוא לא נולד אז הוא לא ימות ואם הוא קיים הוא ימשיך להתקיים. מי שעוסק בשאלת מותו של אלוהים, מאשר את הגישה שאלוהים הוא עניין פרטי, וכל אחד יכול להחליט לעצמו אם ומתי הוא חי או מת.
[ליצירה]
ציטוט הסטרי:
"אבל את קרטגו צריך להשמיד" - קטו
אופפפפף כמה זה משעמם.
אם אתה רוצה להיות נואם מוכשר,
תעשה מה שעשה דמוסטנס: תמלא את פיך מים
ורוץ לאורך החוף ותנסה בקולך להתגבר על רעש הגלים. אבל תשתדל לעשות את זה מהר,
כי אמניג'אד מחכה בפינה לשלוח פצצה שתהרוס את ישראל ואת פלסטין ואותך ואותי ורק דמוקרטיה נוסח טהרן ובן-לאדן תשלוט בעולם. מה שנקרא:
"דֶמוֹקְרַטִיָה-עַמיִ יֶה". איך זה ייראה ? אתה. אני, יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדים וסתם אתיאיסטים לא יראו. אולי הדינוזאורים יקומו לתחיה. אגב שמעתי על פרוייקט שמתכננים: במקום פצצת מימן,
יגררו את כדור הארץ לכיוון השמש, שהרי היא פצצת מימן אחת גדולה.
אגב, גם כל האמת תיכלה עם הפיצוץ הגרעיני שישמיד את כל המזרח התיכון וישחרר את פלסטין מידי היהודים. להתראות באלסקה
[ליצירה]
יש טעם לחיים. להתמודד עם זה. לעמוד בזרם המים ולדעת שלא נשטפת בזרם. להאמין שאתה מיוחד, שמי הביוב הקולחים לא יוכלו לך. ואז, לצאת אל גדת הנהר ולהקים לך "במדבר מלון אורחים" ולארח בו את כל חבריך שגם הם לא נשטפו בזרם. אני אהיה שם אתך.
[ליצירה]
רון היקר,
אל תראה בביקורת שלי קטילה של השיר אלא רעיון לשינוי שייטיב עם השיר.
הרעיון של כתיבה שלא תיקרא ברור ומוכר (ולא חביב, ראה שירי "יצירות למגירה"). נקווה שהשיר הזה יפתח את ליבה לקרוא את יצירותיך.
יחד עם זאת, לעניות דעתי, יש בעייה בשיר הזה, שאולי מרתיעה גם אחרים מקריאתו: השיר הוא ארוך, ואותו רעיון חוזר על עצמו מספר פעמים, ובמידה מסוימת, נכרת בו נזיפה שבאה לביטוי במשפט החוזר:
"את לא תקראי את שיריי". אם דבריי לא פגעו בך, אשמח לדון אתך בהמשך.
[ליצירה]
לכל העמים אותן זכויות. גם הזכות לא להכיר בזכות קיומו של עם אחר ?!?. האם לדעתך אפשר באופן דמוקרטי להחליט על דיקטטורה ?!?.
אילו למדת קצת לוגיקה והיית מתעמק קצת בפרדוקסים היית מבין שכל "שיר" שלך הוא פרדוקס - מכיל סתירה מעצם הגדרתו. יש הרבה משוררים שכותבים שירי מחאה, אבל יש הגיון במחאה שלהם. אתה אומר: "אני חי בארץ הזאת. לכל האנשים בארץ הזאת אין זכות לחיות בארץ הזאת. (הם באו לכאן בתור ציונים והציונות היא מוקצית") זה פרדוקס. מעניין: מישהו אילץ אותך לחיות פה ? מי העלה אותך לכאן (אה, הבנתי: ההסתדרות הציונית). אז תמשיך להעלות גירה מאכילת קיבתך. סחתיין
[ליצירה]
ואולי הנהג ער?
ואולי הנהג חושב שזה לא הסוף?
ואולי בקצה הדרך יש רק מחסום?
ואולי יש ש.ג. שֶיָרִים את המחסום כשהמכונית תתקרב?
ואולי המכונית בעצמה יכולה לפרוץ את המחסום?
כולנו נוסעים במכונית.
היא נוסעת כבר מאה שנה.
לא התקינו לה בלמים.
רבים נפלו ממנה והתרסקו.
בלי נהג המכונית תאבד שליטה וכולנו נתרסק.
עדיף להמשיך בדרך ולפרוץ את המחסום,
מאשר להדרדר לתהום.
תחזיקי חזק, תעצמי עיניים ותתפללי באמונה שלמה.
[ליצירה]
אילו היו לך אוזנים, הייתי אומר לך בפשטות:
א ל ה ד ב ר י ה ס ת ה
אבל אין לך אוזניים יש לך רק פה גדול. לכן אתה ממשיך לטחון ולירוק לכל עבר, ואפילו לא מתייחס לאנשים שעדיין לא נמאס להם להגיב לארס שמפיקים "שיריך".
אני מעריץ את עורכי האתר שעדיין מרשים לעצמם לפרסם את כל דברי הבלע שלך. אני במקומם הייתי מסביר לך שאתר יצירה איננו במה להסתה. אבל אתה בין כה וכה לא תשמע, והדרך היחידה היא לסתום לך את הפה ולהעיף אותך מהאתר.
[ליצירה]
פשוט ומהמם. לצערי יש באתר הזה כאלה שמייחסים לשירים כאלה ריח של פורמלין. יש כאלה שרואים בעבר חזיון כוזב ומאכזב. לאלה אני מציע לדלג על השיר הזה. יש מספיק יוצרים שיהנו מקריאת יצירה זו.
[ליצירה]
אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה.
אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב.
אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה.
איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר.
אלישע (אחר)