[ליצירה]
אתך באבלך, מבין לרגשותיך ומזדהה איתם. אביב גפן כתב בשירו: "תהיה חזק למעלה". אילו הוא, החסר, היה יכול לדבר הוא היה ודאי אומר: "תהיו חזקים למטה". זו המורשת החשובה שהם יכולים להוריש לנו: להיות חזקים כדי לא לשכוח אותם.
[ליצירה]
קח את הדברים שלי לא כביקורת או נזיפה.
הדברים שלי נאמרים מתוך תחושה של אי נוחות לאור תיאור של סיטואציה כזו.
יצירה אינה חייבת להיות מציאות. היא יכולה להיות תחושה, מחשבה, רגש, חלום.
אבל אם זו מציאות, אז כל הכבוד לחשיפה. זוהי חשיפה במיטבה,
קראתי את יצירתך כדבריך: "מזועזע, מבולבל ומיוזע. משהו היה מאוד לא בסדר".
רבים חווו את זה, ונשארה להם צלקת . "משהו כאן לא בסדר".
אבל אם היא קיימת במציאות, זכותה לדעת שככה אתה מרגיש כלפיה - ישירות, לא רק באתר יצירה.
בשביל זה למדנו לדבר.... (ובעצם, אולי היא יודעת וככה טוב לה ?)
[ליצירה]
שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר.
אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם.
[ליצירה]
לאסף שלום,
תודה רבה עלתגובתך המפורטת, והניתוח המעמיק של שיר קצר, שכנראה מכיל השראה. אשמח לקבל את תגובותיך בעתיד (גם בקורת, הערות והצעות לתיקונים) :)
ציף-ציף
[ליצירה]
אני מנסה להדביק אותך, וכשאני עובר על פניך אני רואה שאין תחנות ואין רכבות וכל הכרטיסים אזלו. אנחנו פה עם כל המארות, ונשארנו כדי לתקוע יתד באדמה המקוללת הזאת, ולחשוב מה נכפה עלינו ומה הבאנו על עצמנו. אנחנו דור חסר נביאים בשער. נקוה שאי פעם ההיסטוריה תחזור, אבל אחרת.
[ליצירה]
לאסף ואסנת יקרים.
ראשית תודה על המחמאות וזה באמת מחמם את לבי.
שנית לשאלתכם: ייתכן ששם השיר מסגיר את כוונתי, ואני מתחמק מלענות על השאלה. נסיתי לכתוב את זה בעדינות ולהשאיר את התשובה סתומה. ייתכן שישנה מישהי באתר שתראה את השיר הזה מוקדש לה. את השורות האחרונות כתבתי, כדי לקחת על עצמי חלק מן האשם, אולי הפגם של אי ההבנה הוא של הקורא (אני) ולא של הכותב/ת. לסיכום: השיר הזה עומד בפני עצמו, בין אם הוא נראה כהקדשה או ככה סתם....
אלישע