כל עוד אנו משלבים ידינו
עורקיי מתמלאים
מהפלגים שבתוכך
וורידיי מזרימים לקרבך
את דמי שלי
ואנחנו כלים שלובים
כמו כלי אחד.
ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לכל העמים אותן זכויות. גם הזכות לא להכיר בזכות קיומו של עם אחר ?!?. האם לדעתך אפשר באופן דמוקרטי להחליט על דיקטטורה ?!?. אילו למדת קצת לוגיקה והיית מתעמק קצת בפרדוקסים היית מבין שכל "שיר" שלך הוא פרדוקס - מכיל סתירה מעצם הגדרתו. יש הרבה משוררים שכותבים שירי מחאה, אבל יש הגיון במחאה שלהם. אתה אומר: "אני חי בארץ הזאת. לכל האנשים בארץ הזאת אין זכות לחיות בארץ הזאת. (הם באו לכאן בתור ציונים והציונות היא מוקצית") זה פרדוקס. מעניין: מישהו אילץ אותך לחיות פה ? מי העלה אותך לכאן (אה, הבנתי: ההסתדרות הציונית). אז תמשיך להעלות גירה מאכילת קיבתך. סחתיין [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה להדביק אותך, וכשאני עובר על פניך אני רואה שאין תחנות ואין רכבות וכל הכרטיסים אזלו. אנחנו פה עם כל המארות, ונשארנו כדי לתקוע יתד באדמה המקוללת הזאת, ולחשוב מה נכפה עלינו ומה הבאנו על עצמנו. אנחנו דור חסר נביאים בשער. נקוה שאי פעם ההיסטוריה תחזור, אבל אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] מחמאה והערה הרעיון של השיר מוצא-כן בעיניי. לאמיתו של דבר זה סדר הדברים שבו אני כותב את יצירותיי (הקצרות בדרך כלל). הערה לגבי החרוזים בעברית: בדברי חז"ל נאמר: "לא תחרוש בשור וחמור" כי החמור המסכן לא יעמוד במסע הזה. משוררי המאה העשרים לקחו את האימרה הזאת וכתבו: "לא תחרוז בשור וחמור", לאמור חרוז חייב להיות בהברה מלאה. לדוגמה: "סיפור" ו- "כיפור" הם חרוז. עוד דוגמה: "ילדים" ו-"ורדים" הם חרוז. לעומת זאת: "ילדים" ו-"הורים" אינם חרוז. הבעיה שרבים חושבים שכל שמות העצם ברבים מתחרזים. כי הם נגמרים ב-"ים" אבל זו אינה הברה מתחרזת כי החיריק הוא מתחת לאות הקודמת ורק שלוש האותיות ביחד עם החיריק יוצרים הברה. יש עוד הרבה כללים לחריזה אבל זה בפעם אחרת. בינתיים אני מקווה שלא בילבלתיך וסיבכתיך. אשמח אם תגיב לתגובתי זו. תודה על תשומת הלב ציף-ציף מעל הרציף (זה חרוז)..... [ליצירה]
- [ליצירה] ח ז ק !!! [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי הנהג ער? ואולי הנהג חושב שזה לא הסוף? ואולי בקצה הדרך יש רק מחסום? ואולי יש ש.ג. שֶיָרִים את המחסום כשהמכונית תתקרב? ואולי המכונית בעצמה יכולה לפרוץ את המחסום? כולנו נוסעים במכונית. היא נוסעת כבר מאה שנה. לא התקינו לה בלמים. רבים נפלו ממנה והתרסקו. בלי נהג המכונית תאבד שליטה וכולנו נתרסק. עדיף להמשיך בדרך ולפרוץ את המחסום, מאשר להדרדר לתהום. תחזיקי חזק, תעצמי עיניים ותתפללי באמונה שלמה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתך באבלך, מבין לרגשותיך ומזדהה איתם. אביב גפן כתב בשירו: "תהיה חזק למעלה". אילו הוא, החסר, היה יכול לדבר הוא היה ודאי אומר: "תהיו חזקים למטה". זו המורשת החשובה שהם יכולים להוריש לנו: להיות חזקים כדי לא לשכוח אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר. אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הדימויים והמשמעויות שנתת להם, והארוגה במסכת חייך :) [ליצירה]
- [ליצירה] פואמה שלמה של שטף אופטימיות אישית בנהר של פסימיות. תשתדל להמשיך לצעוד באור שמלווה אותך, כסגולה לחיים ארוכים ושלמים. :) הערת סגנון: יותר מדיי שורות מתחילות בוו החיבור. דוגמא: "ואנחנו המשכנו ללכת לאן שרק אנחנו ידענו והם רצו שנישאר כאן והאור שטף את הרחוב והמשיך משם אל הטיילת...." לטעמי, הרצף של התרחיש בלי וו החיבור חזק ומשמעותי יותר. חוץ מזה: "יש לך את זה" תמשיך ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיישוק יקר. שירים רבים באתר נכתבו על כך. כל אחד והכאבים שלו. "זה מין גיל כזה - כל אחד עובר את זה". אבל מבין כל שירי האהבה והאכזבה, שקראתי באתר, זה אחד העדינים והיפים שבהם, ובעיקר המטאפורה של כוכבים נופלים. יש לך את זה ואשמח לקרוא גם שירים פחות עצובים. :) [ליצירה]
