כל עוד אנו משלבים ידינו
עורקיי מתמלאים
מהפלגים שבתוכך
וורידיי מזרימים לקרבך
את דמי שלי
ואנחנו כלים שלובים
כמו כלי אחד.
ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אף סטאלין ראה גולגולת צפה על פני המים. אמר לה: על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון". ושלח את בני עמו לסיביר, גם כ אלה ששיחררו את רוסיה ממלתעות הנאצים. שמע: יש לי רעיון מה דעתך לכתוב ספר היסטוריה בדיוני ? [ליצירה]
- [ליצירה] אתה פסימי, למה מה? עכשיו לא טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] למשה בן אבי שלום. תודה על תגובתך לשירי "שנה טובה". האסוציציה שלך לראות את השיר כמשל מוצאת חן בעיני ואני מסכים ש-"שנה טובה" יכולה להיות מיועדת לכיוונים רבים. מקובל עליי הכוון שאתה נתת לו. האמת היא שהייתי פעם חקלאי, ואיחלתי לעובדי האדמה ברכת שמים שהם זקוקים לה מדי שנה. השלכת בברכה זו היא לציון התקופה בשנה שבה "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" בתקווה ליבולים: "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". מכל מקום עוררת בי מחשבה שעובדי האדמה הם משל לתקוות העם לעתיד טוב. שוב תודה ציף ציף [ליצירה]
- [ליצירה] ישי שלום, כתבתי לך תשובה מפורטת אבל היא נמחקה בטרם הספקתי לשלוח אותה, אז אענה לך בפעם אחרת. אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה. אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב. אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה. איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר. אלישע (אחר) [ליצירה]
- [ליצירה] לאמילי, מי שהולך לאיבוד אחרי שלוש שורות, לא חייב להגיב. אני בכל אופן נוהג כך. אלישע [ליצירה]
- [ליצירה] רון היקר, אל תראה בביקורת שלי קטילה של השיר אלא רעיון לשינוי שייטיב עם השיר. הרעיון של כתיבה שלא תיקרא ברור ומוכר (ולא חביב, ראה שירי "יצירות למגירה"). נקווה שהשיר הזה יפתח את ליבה לקרוא את יצירותיך. יחד עם זאת, לעניות דעתי, יש בעייה בשיר הזה, שאולי מרתיעה גם אחרים מקריאתו: השיר הוא ארוך, ואותו רעיון חוזר על עצמו מספר פעמים, ובמידה מסוימת, נכרת בו נזיפה שבאה לביטוי במשפט החוזר: "את לא תקראי את שיריי". אם דבריי לא פגעו בך, אשמח לדון אתך בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר. אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה להדביק אותך, וכשאני עובר על פניך אני רואה שאין תחנות ואין רכבות וכל הכרטיסים אזלו. אנחנו פה עם כל המארות, ונשארנו כדי לתקוע יתד באדמה המקוללת הזאת, ולחשוב מה נכפה עלינו ומה הבאנו על עצמנו. אנחנו דור חסר נביאים בשער. נקוה שאי פעם ההיסטוריה תחזור, אבל אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אלוהים אינו בשר-ודם. למי שמאמין באלוהים הוא לא ימות, ולמי שלא מאמין בו, הוא כלל לא ייוולד. לפי גישה זו אין משמעות לאמירה "אלוהים מת" אם הוא לא נולד אז הוא לא ימות ואם הוא קיים הוא ימשיך להתקיים. מי שעוסק בשאלת מותו של אלוהים, מאשר את הגישה שאלוהים הוא עניין פרטי, וכל אחד יכול להחליט לעצמו אם ומתי הוא חי או מת. [ליצירה]
