[ליצירה]
אם מישהו היה מודד את גודל הרוע ואת גודל החמלה היה רואה כמה הרוע היה מתגמד מול החמלה. כמה הרבה חברים, רופאים, הורים, סבים, חנוונים, סתם אנשים מהישוב. העולם מלא חמלה.
אבל, כותרות העיתונים והתחקירים בטלביזיה נוברים באשפות ושולפים את כל הרוע, ומגישים לנו את העיסה של הרוע, תחת הכותרת: "זכות הציבור לדעת". האם לא זכאי הציבור לדעת, על גמילות חסדים, ומתן בסתר, והתנדבות לעזרה לנזקקים, וסתם מעשים טובים. מי דואג לזכות הציבור לדעת את הטוב.
אך, אולי, הרוע נובע גם מעצמינו: אנחנו אוהבים שערוריות וסקופים והתעללות ורצח במועדונים; והתקשורת מספקת את הסחורה.
איך לשנות תופעה מדאיגה זו? אינני יודע ! אבל אני משתדל להסתכל גם מסביבי ולא רק לקרוא כותרות בעיתונים בעת שתית הקפה של הבוקר.
אלישע (אחר)
[ליצירה]
יש טעם לחיים. להתמודד עם זה. לעמוד בזרם המים ולדעת שלא נשטפת בזרם. להאמין שאתה מיוחד, שמי הביוב הקולחים לא יוכלו לך. ואז, לצאת אל גדת הנהר ולהקים לך "במדבר מלון אורחים" ולארח בו את כל חבריך שגם הם לא נשטפו בזרם. אני אהיה שם אתך.
[ליצירה]
מצלול פאתוס,
אתה מכיר את המושג הלוגי פרדוקס?
דמוקרטיה היא לגיתימית בתנאי שלא משליטים דיקטטורה בעזרת בחירות "דמוקרטיות". אחת הדוגמאות הבולטות היא עלית היטלר לשלטון (ברוב של 30% וטימטומם של הינדנבורג וצ'מברלין).
כל הדיקטטורות הקומוניסטיות נקראו בפי מחולליהם: "דמוקרטיות עממיות".
גם ליברליזציה כלולה בקטגוריה הזאת. חופש דיבור אינו חופש ההשמצה. להגיד באופן וולגרי ש-"עם קבלת התארים הכל נראה אותו חרא!" זה לא ליברליזציה. זה ניבול פה. להגיד: "טימטום ציוני" ע"י אדם שהציונות הביאה אותו ארצה, ולהוסיף לזה: "מדינת ישראל היא זָרָא", למי שקורא לעצמו "ירושלמי" זה לא ליברליזציה. בשם הליברליזציה אתה יכול לחוות את דעתך לתיקון תהליכים לא רצויים בחברה בה אתה חי, אבל אינך יכול לפסול את קיומך. שום בעל-חיים לא יכול לטרוף את עצמו. ראינו כבר מהפכות של חלכאים ונדכאים שהפכו כלי שרת בידי עריצים שחיסלו את נתיניהם. שבענו מכל הצביעות הזאת שהחלה בליברליזציה, המשיכה ב-"סתימת פיות" ונגמרה ברצח עם.
[ליצירה]
[ליצירה]
שיר נוגה ובעל משמעות עמוקה. כתוב היטב, אולי אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו באתר.
אינני יודע אם התכונת גם לכך, אבל אני מוצא בשיר הזה בין השיטין גם כוונה לעתידנות. ארצות הברית רדומה, בדידה ומנוכרת. הממשל מאמין שאם הוא יחתום על פיסת נייר, חוזה עם אחמניג'ד, יבוא שלום על העולם. כבר היינו בסרט הזה: הסכם היטלר - צ'מברלין, הסכם מולוטוב - ריבנטרופ. ארצות הברית מעולם לא הבינה את המנטליות של הרודנים והאנטישמיים, ונדמה לה שפיסת נייר תרגיע אותם.
[ליצירה]
תודה למגיבות כנפי שחר ואמילי, וכל מה שכתבתן: "דבר דבור על אופניו" ומקובל עלי.
א. אצלי גם בקורת מתקבלת בברכה כי ממנה אני לומד הכי הרבה.
ב. כשכתבתי את זה, הייתי מודע שזה לא שיר ולכן קראתי לזה "קטע". זה יצא בחרוזים, אבל חרוזים לא הופכים את זה לשירה.
ג. הכוונה שלי היתה לתאר סיטואציה, שאני נפגש איתה יום יום, שאנשים, שמלחתחילה מקטינים מערך עצמם (בעיקר בגלל גילם) , ודוחים כל הצעה להתחבר לקידמה הטכנולוגית, מוצאים את עצמם לפתע עם צורך נפשי להתמודד עם הנושא ואז הם מגלים שהם "לא כל-כך זקנים", ושעם מאמץ קטן גם הם יכולים להפיק תועלת. הניב של "בעל כרחם" הוא בלשון סגי נהור.
ד. אני כשלעצמי, הצלחתי להביא אנשים מ-"הדור הישן" להשתמש במדיה, וגילו את האפשרויות הגלומות בה, ונעשו "מכורים"
אני מקווה שכעת אני יותר ברור
[ליצירה]
קח את הדברים שלי לא כביקורת או נזיפה.
הדברים שלי נאמרים מתוך תחושה של אי נוחות לאור תיאור של סיטואציה כזו.
יצירה אינה חייבת להיות מציאות. היא יכולה להיות תחושה, מחשבה, רגש, חלום.
אבל אם זו מציאות, אז כל הכבוד לחשיפה. זוהי חשיפה במיטבה,
קראתי את יצירתך כדבריך: "מזועזע, מבולבל ומיוזע. משהו היה מאוד לא בסדר".
רבים חווו את זה, ונשארה להם צלקת . "משהו כאן לא בסדר".
אבל אם היא קיימת במציאות, זכותה לדעת שככה אתה מרגיש כלפיה - ישירות, לא רק באתר יצירה.
בשביל זה למדנו לדבר.... (ובעצם, אולי היא יודעת וככה טוב לה ?)
[ליצירה]
אהבתי את השיר שקבל השראה מ "ניגון העשבים".
מעניין לעניין לאותו העניין. מסתבר ששיר זה נותן השראה לשירים רבים שרואים את השונה בכל נושא משותף. אנא קרא את שירי "שירת הציפורים" וראה את ההשראה שאני קבלתי מהגדול מכולם: רבי נחמן מברצלב.
תודה על שירך ותודה מראש - אם תיענה לבקשתי. אלישע