[ליצירה]
השראה אובדת
יורם - כל כך מבין אני את מצבך, שנים שלא נחה ידי על דף, שנים שלא נבעה מילה מהוויתי, והנה באה דחיפה קטנה.. שזרקה אותי שנים אחורה והחזירה אותי לביקור באתר זה, שיטוט בין שירים ישנים, מעבר על תגובות והגעתי אליך. ובבת אחת עולה בי הדחף, גל שנעצר ונדחק לעצמו, ממרום השנים שעברו, חוויות, נסיונות, הצלחות, אכזבות.. מסתבר שההשראה לעולם כאן היא, לידנו, מחכה נתעורר למגעה, אך כובד החיים מאיתנו מונע, לשלוח יד לחפון מילה.. וגם התגובה הזו שאני כותב לך, יותר משנה לאחר הפרסום, מקווה שתגיע אליך, ולא רק, אלא גם למחברים אחרים במצבינו. קשה להחזיר השראה שאבדה.. וגם אני - מנסה.
[ליצירה]
וואי..איזה יופי...גם בלי הבית האחרון.
אבל הבית האחרון נותן לכל השיר רובד עליון יותר...
מכניס עוד ישות לתוך השיר מלבד הטבע והאדם עצמו.
ועוד איזו מחמאה נתת לה!!!!! 8-) 8-) 8-)
[ליצירה]
עונות השנה יצאו במחול
מצאו הן אוצר של שירים קבור בשורשיהן
הצפצפה הכסיפה מבושה
בשורשיה לא נמצאה אפילו מילה אחת קטנה.
האזדרכת מצאה פזמון,
האלה והאלון את הבית ראשון
הקטלב חפר לו בית שני
והאטד גילה סיום עוקצני.
ןעתה חיפשה החבורה
למי לתת את המתנה הנפלאה..
והנה לעת ערב מופיע מבין השבילים
איש לבן שער, הרודף אחר שירים.
שואל הוא אותם: המצאתם שיר ??
שבמשך עונות קברתי שירים
ועתה מצאתי אחת ראויה..
מיהרו העצים ומסרו הבתים,
ומחרוזת ענד לה.. תחת עץ הצפצפה.
יורם
שיריך יפים בזכות עצמם...
מאושרת היא האשה שזכתה לעונדם...
[ליצירה]
למעוז היקר,
תודה על השיר היפה שצרפת לתגובתך.
אני יודע שסביב אותו רעיון ניתן לפתח שירים רבים, ואעפ"י שהרעיון דומה יש לכל שיר "ניגון" משלו וכל שיר מיוחד למי שכותב אותו, ובשיר שכתבת הוכחת את כישרונך והצגת את יכולתך הפואטית. אז תמשיך כך.
אגב, מעניין לעשות פעם עבודה: לבחור שירים מתוך האתר בעלי אותו רעיון, אבל כל שיר הוא שיר כשלעצמו אעפ"י שאותו רעיון עובר כחוט השני ביניהם.
בהצלחה יורם
[ליצירה]
יורם...
הסמקתני....
מילים שכאלו כותבים בדלתיים סגורות..
תודה לך.
אכן, כל שיר מיוחד למי שכתב אותו..
אך לדעתי, אם אדם כתב שיר שעורר אדם
אחר לכתוב שיר נוסף ..
(ולא משנה אם הרעיון דומה או לא..)
אזי.. לאדם אשר עורר, מיוחדים לו שני השירים..
אז השיר אשר יצא לי בעקבות שירך..
מיוחד אף הוא... לך.
[ליצירה]
איה יקירה,
א. זה איננו שיר, זהו משל, אבל כיוון שאין בהגדרות של: "מתוך" את ההגדרה "משל" בחרתי לקרוא לזה "אגדה".
ב. יש כאן מסר מוסרי (ואולי פוליטי): אנשים שחיים בעשירון (שין ימנית) העליון, אינם יודעים את הגבול בין שחיתות ומילוי תפקידם כנבחרי ציבור - בין טוב לרע, וחיים בגן עדן (אדם וחוה גורשו מגן-העדן מרגע שידעו להבדיל בין טוב ורע - בין גן עדן של מושחתים וחיים מוסריים צנועים). אלה שאינם יודעים את הגבול, חיים בוילה בגן-עדן, ועובדים זרים (לא חוקיים) משרתים אותם.
ג. טעם פרי עץ החיים-האמיתיים הוא מר.
ד. כאשר אדם באחרית ימיו פוגש את המציאות (שיכולה להיות תוצאה של: "יש דין ויש דיין, במובן המוסרי, או חו"ח בריאותי, הוא יודע את ההבדל בין טוב ורע וחדל לחיות בגן עדן, כי המציאות אינה גן עדן, וטוב-ורע הם תובנה אנושית.
לסיכום: בורא עולם קבע שאדם וחווה יתמודדו עם המציאות שאיננה גן-עדן ברגע שהם ניחנו באמות מידה מוסריות "דעת טוב ורע".
השתמשתי בסיפור גן-העדן להיבט אקטואלי. לטעמי זהו המסר העיקרי שמשתמע מה-"חטא הקדמון".
אשמח אם תקראי את המשל שוב ותאמרי לי את דעתך אחרי ההסבר.
יורם
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
אי אפשר שלא להקשיב לשיר שאת כותבת על אלה שלא מקשיבים. אי אפשר שלא להבין אותך.
אני עצמי בתקן של "אבא" שיודע להקשיב ולהבין. אז את לא לבד........
מסר
[ליצירה]
אני פוחד שתגובה במילים פשוטות תקלקל, אבל שיר כזה לא יכול להישאר ללא תגובה. אז אומר את זה בכמה מילים פשוטות:
חם, עדין, מאוד אישי ומאוד מרגש .
(אגב, לפעמים אנשים במשתה גבירים, מרגישים מאוד בודדים)
[ליצירה]
השיר נשמע כתפילה של רצון ונכונות לנתינה כנה בעולם סובל המשווע לנתינה. לפיכך לא ברורה לי למי מופנית השלה בסוף: "התקבל?"
מלבד זאת הערה לשונית לגבי הניקוד:
ה -ת ינוקד בשוא ולא בסגול (יש קצת בעיה עם השוא הזה ולא כדאי להרחיב על זה את הדיבור כאן)
[ליצירה]
שלום שי,
בקריאה נוספת (אחרי התיקונים) הבנתי את משמעותו העמוקה של השיר. אינני זוכר מה תיקנת, אבל עבורי השיר הזה הוא שיר הגות. מצאתי בו הרבה מהדברים שאני מהרהר בהם ואתה ביטאת אותם בצורה נבונה. יישר כוח! בהזדמנות נדבר על זה יורם
[ליצירה]
לאילה אברהמי,
אני מכיר את השיר בגרסה הצרפתית שקיצורו הוא כדלקמן:
Il a mis le cafe` Dan la tasse
`Il a mis le lait Dans la tasse de cafe
Il a mis le sucre Dansle cafe` au lait
..................................................................
Sans me parler Sans me Regader
...............................................................
תרגמתי אותו תרגום חופשי לצורך הדגמה.
שמחתי לשמוע שיש תרגום מוצלח לעברית וארכוש אותו בהקדם. תודה יורם
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים. הדיון סביב היציררה הזאת היה חשוב בעיניי, כי היו בה כמה רעיונות שניסיתי לשלב ביצירה אחת שהמוטיב שלה הוא: "חוסר האונים שלנו בהושטת עזרה" צודקים אלה שאומרים שמבינת יצירה היהי רצוי לחלק אותה לשתי יצירות. האחת "אנני דובר בשפתו". והשניה "כנף שבורה". תודה לאלה שהציעו כיצד לתקן כדי להשאיר את זה כיצירה שלמה. לבסוף החלטתי לקבל את הצעתו של שי, עם עוד תיקון קטן משלי.
[ליצירה]
היי איה,
שיר עדין ונחמד.
פעם, מי שידע לחרוז ולנקד, ידע לכתוב שיר.
משהו מזה נשאר לי: אני אוהב לקרוא שירים בחרוזים, ולנקד שירים שאני כותב. וכיוון שהשיר הזה בחרוזים, הוא בעיניי יפה שבעתיים. בהצלחה